בקשה לתיקון כתב תביעה ברשלנות רפואית בלידת קטין עם מחלת ניוון שרירים

בחודש מרץ 2012 אובחנו בבית החולים לגליל המערבי שינויים נווניים במפרק הגלנוהומרלי והתובעת נותחה ביום 12.3.12 כאשר במהלך הניתוח נמצא קרע חלקי של גיד הסופראספינטוס ובליטה של ה-G.T. , הבליטה נכרתה ובוצע תיקון של הקרע ב-R.C..

נוכח המצב שנוצר, גםהניתוח בבית חולים העמק להחלפת הכתף לא הצליח לתקן וכשל גם הוא ואפנה לעמ' 35 לחוות דעתו של ד"ר גורן: ד"ר גורן טוען ברישא למצוטט לעיל שהקיבוע עצמו היה רשלני קרי אותם מסמרים בהם הוא בוצע היו מסוג "קונצר" שהם עבים מדי ומביא דוגמה לקיבוע זמני נכון ע"י KWS ממאמר שציטט בחוות דעתו בדמות צלום רנטגן של קיבוע נכון : התובעת בסעיף 4 לסיכומיה מבקשת לאמץ את מסקנותיו של ד"ר גורן ומבקשת לקבוע כי הרופאים בבית החולים בנהרייה התרשלו כלפיה כדלקמן וזו עילת התביעה כמפורט בסעיף 4 לסיכומיה : "א. רופאי הנתבעת נקטו בניתוח הראשון בשיטת ניתוח מיושנת ובלתי מקובלת, אשר גורמת לחדירה מאסיבית לתוך השרוול המסובב, ומעלה את הסיכוי לקריעתו. בעיניין זה חשוב לציין כבר כעת כי אפילו רופא הנתבעת לא ניתקל בניתוח שבוצע בשיטה רפואית זו!!!

הנתבעת מתבססת על חוות דעתו של ד"ר משה פריטש אשר בחוות דעתו מאשר קיומם של דילדול דפוזי של שרירי הכתף, 2 צלקות האחת מעוקלת באורך 9 ס"מ וברוחב 5 מ"מ והשנייה באורך 2 ס"מ, שתיהן לא רגישות, הוא מאשר גם הגבלה בטווחי תנועה פאסיביים ואקטיביים וכן רגישות למישוש סדק מפרקי מדיאלי בלבד מה שמקנה להערכתו נכות רפואית בשיעור 25% לפי סעיף 41(4)(ג) ובנוסף נכות בשיעור 10% בגין הצלקות, ד"ר פריטש מייחס וקושר את הנכות לנפילה והחבלה כתוצאה ממנה ולא לרשלנות כלשהיא.

בתאור ובמלל שד"ר גורן רושם מתחת לתמונה יש שוב היתייחסות לשימוש במסמרי "קונצ'ר" אך מעבר לכך, מלין ד"ר גורן על עמדת ראש הרדיוס ומעבר המסמרים דרך השרוולית המסובבת ואין לא מילה ולא חצי מילה על אותה פלטה שמחברת את "המסמרים" או על שיטה אחרת שהיה צריך לנהוג בה ומפאת חשיבות הדברים אביא את אותו חלק רלוואנטי מעמ' 3 לחוות דעתו של ד"ר גורן: הווה אומר שאין בכתב התביעה או בחוות הדעת מילה, גם לא חצי מילה על כך שמה שנראה בצלום רנטגן זה ככל שהדברים נוגעים לאותה פלטה המחברת בין המקבעים, איננו תקין או איננו מקובל או שהמקבעים היו צריכים להיות מוכנסים בכיוונים שונים ואם כן באיזה כיוונים (למעט הטענה שאיננה במחלוקת שהם עוברים דרך השרוולית המסובבת).

...

לסיום נקודה זו בנוגע לרישום עובי המקבעים ובנוגע לעובי המקובל מול הבלתי מקובל, נושאים שכאמור בהם לא טען ולא דן ד"ר גורן דבר בחוות דעתו (מעבר לטענה שנסתרה שמדובר ב"קונצ'רים" עבים שכאמור נדחית) הבהיר ד"ר פריטש בעמ' 35 לתמליל מול שורות 20-21 , 28-29 ושורה 37 שבפרקטיקה בוחר הכירורג בהתאם למצב שלפניו ומטרותיו מקבעים דקים על פי מראם.

נראה שד"ר נודלמן שנמצא בשיאה של תקופת הפרקטיקה שלו, יודע בסופו של דבר לתאר טוב יותר משני המומחים את "עולם הקירשנרים". ולמה הכוונה? אחזור שוב על הבסיס להכרעה זו, ד"ר גורן, לאחר שד"ר פריטש בחוות דעתו העמיד אותו על טעותו והפנה אותו לרשומה הרפואית ולשימוש בחוטי קירשנר, לא בדק את הנושא ולא הגיש חוות דעת משלימה שבה חובה היה למצוא דיון בהבדלים שבין "קירשנרים" ו"קונצ'רים", טווחי העובי/קוטר בהם מופיע כל אחד מהנ"ל וחלוקתם לתתי הגדרות כתלות בעוביים.

אשר על כן נדחית התביעה.

עוד נטען בכתב התביעה, כי ביום 25.3.2014 לפנות בוקר, ובעת ששהתה התובעת במחלקת נשים בבית החולים, ניגשה התובעת לבדה לחדר השירותים, וזאת לאור חוסר הענות מצד הצוות הרפואי לקריאותיה בשעת לילה, ותוך כדי חזרתה חשה חולשה וסחרחורת, וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה עד כדי אובדן הכרה זמני (להלן: התאונה).

ברמה העקרונית, אכן בתביעות לרשלנות רפואית, יש הכרח לתמוך את התביעה בחוות דעת של מומחה, שיצביע על סטאנדרט ההיתנהגות הרפואי בעת מתן הטיפול, ויראה שהייתה סטייה מסטאנדארט זה (יסוד ההתרשלות), וכי סטייה זו גרמה לנזק (יסוד הקשר הסיבתי).

" ובהמשך בסעיף 19 טענה: "19. היא מסרה לי ואישרה שאני הדרכתי אותה לא לרדת לבד מהמיטה ואישרה שגם האחיות במחלקה הסבירו לה." (ההדגשה שלי – א.כ.) מהאמור בכתב ההגנה ובתצהיר עולה כי, ההנחיה לשיטתה הייתה, שבכל פעם שהתובעת מבקשת לרדת מהמיטה עליה לקרוא לעזרה, וכי התובעת הפרה הנחיה זו. נטען שהאיסור היה איסור קטגורי, ולא רק בפעם הראשונה בה מבקשת התובעת לרדת מהמיטה לאחר הפרוצידורה של הגרידה.

" (ההדגשה שלי – א.כ.) בעמ' 69 ש' 12 – 13 חזרה האחות קחתא על אותם דברים, כשנשאלה שלא כתוב ברשומה קטגורית שאסור לה לרדת מהמיטה: "אנחנו אף פעם לא כותבים ולא אמרנו לה שאסור לרדת בפעם השניה ללא עזרת אחות." לבסוף התייצבה עדות האחות קחתא על גירסתה הסופית בעמ' 69 ש' 17 – 20: "אני אומרת שבפעם הראשונה אנחנו אומרות למטופלת לא לרדת לבד מהמיטה אלא לקרוא לאחות. אם היא רוצה לרדת שוב והיא לא מרגישה טוב, היא מצלצלת ואנחנו מגיעות מיידית. זו ההדרכה. אני לא יכולה לעמוד ליד כל מטופלת שהיא רוצה לרדת... ולהיות לידה." (ההדגשה שלי – א.כ.) בהמשך טענה האחות קחתא כי הנוהל, בדרך כלל, שבודקים את האשה לאחר שעתיים מבצוע פעולת הגרידה.

ביום 27.3.2014 אושפזה התובעת במחלקת פה ולסת בבית חולים פוריה, שם עברה תיקון של השבר של הזיגומה וקיבוע על ידי פלטה בהרדמה כללית.

בבדיקת רופא א.א.ג לא הודגם ניד, אך נמצאה מיגבלה בפתיחת הפה בשל כאב בשרירי הלעיסה משמאל והומלץ להפנותה למרפאה אוטונוירולוגית במידה והסחרחורת לא חולפת.

...

בשים לב לכך אני סבור כי יהיה זה סביר והוגן לחשב את הנזקים לפי בסיס שכר של 10,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

הפסד כושר השתכרות לעתיד על בסיס כל האמור לעיל אני פוסק לעתיד בגין הפסד כושר השתכרות, לפי בסיס שכר של 10,000 ₪ ובגיל פרישה 70, על דרך האומדנא סך של 150,000 ₪.

סיכום לסיכום אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 274,500 ₪.

העובדות הצריכות לעניין הקטין, יליד 05.04.2004, נולד עם מחלת נוון שרירים מולדת.

התובעים טוענים, כי הנתבעים התרשלו באי הפנייתם לבצוע בדיקות גנטיות במהלך ההריון עם הקטין, לצורך שלילת קיומה של המחלה גם בקטין, התרשלות אשר אפשרה את לידת הקטין במומו, הוא המום בו לוקה גם אחיו הבכור.

במסגרת הנימוקים לבקשה מסביר התובע, כי הרשומות הרפואיות, המעידות על תסמינים ברורים של מחלת נוון שרירים אצל אחיו הבכור, עוד בטרם הרתה אימו פעם נוספת, והתיעוד המתייחס לבן דודו של התובע, הועברו אליו על ידי הנתבעת 2 רק לאחרונה.

כפי שציינתי, התובע מבקש לתקן את כתב התביעה על מנת להעמיד לדיון את השאלות שבאמת שנויות במחלוקת, וזאת על ידי הוספת פרטים רפואיים אשר הוזכרו בכתב התביעה המקורי, אם כי באופן כללי, ואינני רואה כל סיבה למנוע ממנו לעשות כן, ואבאר.

...

אלא מאי? טענתו זו של ב"כ התובע הועלתה במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה, שם ציין באופן מפורש כי "..העובדות החדשות אשר הגיעו רק לאחרונה לידיו של ב"כ התובע" וכן "במשך זמן רב נמנעה נתבעת 2 להמציא את רשומת אחיו הבכור של התובע – אחמד" ומשכך הנני יוצאת מתוך הנחה, כי דברים אלו לא "אומתו" בתצהירה של האם משום שמדובר בעובדות המצויות בידיעת בא כוחה דווקא, ולא בידיעתה האישית שלה, ומכל מקום, לא מצאתי לבוא עימה חשבון בגין כך, ויפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ברנזון בע"א 263/65 יעקב שרייטר נ' חלץ בע"מ, כ(1) 178: "לעולם אין לשכוח כי סדרי הדין אינם אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט, ובכל מקרה, על בית המשפט לחתור במלוא כוחו להכניס את בעלי הדין לטרקלין המשפט ולמצוא פתרון צודק לבעיותיהם. בסופו של החשבון, לא פחות חשוב לגלות גמישות נאותה בנסיבות המיוחדות של כל מקרה, מאשר לשמור על פורמאליות ועל סדרים נוקשים, העלולים לעיתים להיות לרועץ לעשיית משפט צדק". סוף דבר נוכח האמור הנני קובעת כדלקמן: ב"כ התובע יגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 14 ימים מתאריך היום, באופן שהתובע על פיו יהיה הקטין חביבאללה אדם, ת.ז. 213471527, יליד 05.04.2004.