בקשה לתיקון כתב תביעה בנזקי מים בביטוח דירה

מעיון בכתבי טענות הצדדים ובעיקר בהתכתבויות הרבות שבין הצדדים עולה כי התובע מסר מספר גרסאות בקשר לנזק הנטען, כמפורט להלן: בכתב התביעה טען התובע לניזקי מים (ראו סעיף ו).

ועוד, התובע טען בפנייתו הנ"ל "בקשתי שיבדוק...את הצנרת על אביזריה שכן מתוך נסיוני רוב הנזילות נגרמות מאביזרים,...". התובע הוסיף כי "...גיליתי שהנזילה קורית משום שהנקז מותקן גבוה מפני הבטון של הריצוף וכך מים מתפזרים בתחתית הריצוף ומגיעים אל השכנה...". במכתב מר אבו עסבה יוסף, בעל מיקצוע מטעם התובע, צוין כי התובע שילם למר אבו עסבה סך של 5,000 ₪ "עבור תיקון צנרת נקוז במרפסת...כולל פירוק, פינוי, תיקון, איטום, ריצוף מחדש נקיונות." (נספח 8 לתביעה).

בהתאם לסעיף 2.11 לפוליסה שכותרתו "סכוני מים ונוזלים אחרים" נקבע כי הסיכון שלהלן מכוסה בפוליסה: "אובדן או נזק שהתגלו לראשונה במהלך תקופת הביטוח ושנגרמו לדירה כתוצאה מהימלטות או דליפה של מים או כל נוזל אחר מתוך מיתקני האינסטלציה וההסקה של הדירה, או של נכס אחר בבית המשותף, לרבות התבקעות, סתימה או עליה על גדותיהם של דוודים וצנרת אך לא...". [ההדגשה אינה במקור: ח.ח.].

...

סיכום לסיכום, ולאור המפורט לעיל, התובע מסר מספר גרסאות בקשר לנזק הנטען.

לפיכך, אני מחליט לדחות את התביעה.

בשולי האמור אציין כי איני רואה בתשלום שבוצע על ידי חברת הביטוח לתובע כהודאה בחבות לשלם את הנזק ובעניין זה מקובלת עלי עמדת חברת הביטוח לפיה הסכום שולם היה לפנים משורת הדין (שורה 2 בעמוד 12 פרוטוקול הדיון מ- 8/7/20).

לאחר שביום 28.2.2017 התקבלה בקשתו לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת נתבע, הוגש כתב תביעה מתוקן שכלל את הנתבע מס' 2 (להלן: דרור או הקבלן), שהנו הקבלן שביצע את השיפוצים בדירת התובע.

בכתב ההגנה המתוקן נטען כי התביעה לתגמולי ביטוח נדחתה מאחר ולא היתקיים "מקרה ביטוח", כהגדרתו בסעיף 1.2 בפרק 1 של הפוליסה, שכותרתו "ביטוח מבנה הדירה". עוד נטען כי מקור הרטיבות בדירה אינו מדליפת מים מצנרת, כטענת התובע, אלא מאיטום לקוי, שהנו נזק רטיבות מתמשך ו/או צפוי, ואינו בגדר "מקרה ביטוח". כלל הוסיפה וטענה כי אף היה מדובר ב"מקרה ביטוח", דין התביעה להדחות, מאחר והתובע פנה לחברת שחר רק לאחר שפירק את כל הריצוף והצנרת בדירה ולא איפשר לה לאתר את מקור הדליפה ולתקן אותה.

...

בכתב ההגנה המתוקן נטען כי התביעה לתגמולי ביטוח נדחתה מאחר ולא התקיים "מקרה ביטוח", כהגדרתו בסעיף 1.2 בפרק 1 של הפוליסה, שכותרתו "ביטוח מבנה הדירה". עוד נטען כי מקור הרטיבות בדירה אינו מדליפת מים מצנרת, כטענת התובע, אלא מאיטום לקוי, שהינו נזק רטיבות מתמשך ו/או צפוי, ואינו בגדר "מקרה ביטוח". כלל הוסיפה וטענה כי אף היה מדובר ב"מקרה ביטוח", דין התביעה להידחות, מאחר והתובע פנה לחברת שחר רק לאחר שפירק את כל הריצוף והצנרת בדירה ולא איפשר לה לאתר את מקור הדליפה ולתקן אותה.

"מים חודרים פנימה ואז מופיעים כל הסימנים שדיברנו קודם, עליה קפילרית, נזקים לאריחי ריצוף, לדלתות, לפרקטים, לארונות וכן הלאה". הכרעה בין חוות הדעת יחזקאל, מומחה האיטום מטעם התובע, הגיע למסקנה שמקור הרטיבות הינו מהצנרת על סמך התרשמות ממראה עיניו.

דין הטענה נגד הקבלן להידחות, משלושה טעמים.

התביעה נגד הקבלן נדחית אף היא, מהטעמים שפורטו בפסקה הקודמת.

הנני דוחה את התביעה, ומחייב את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

התובעת הגישה תביעה לתגמולי ביטוח בגין ניזקי רכוש שנגרמו לדירתה כתוצאה מנזילת מים.

כתב התביעה המתוקן הוגש נגד הנתבעת 1 (פמי פרימיום בע"מ) שטיפלה ברטיבות, נגד הנתבעת 2 (מגדל חברה לביטוח בע"מ, ולהלן – מגדל), שביטחה את הדירה עד יום 31.7.2015, ונגד הנתבעת 3 (מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, ולהלן – מנורה) שהיא מבטחת הדירה כיום.

הזמן שחלף למן הגשת התביעה והשלב המתקדם מאוד שבו מצוי כיום ההליך מעצימים את האנטרס של הנתבע ואת האנטרס הצבורי להביא את הסיכסוך בכללותו לכדי סיום בגדריו של הליך זה. לאור פרק הזמן האמור, היה מצופה ביתר שאת מן התובעת להציב תשתית כלשהיא לטענותיה על מנת לגבור על השיקולים העומדים מנגד (השוו, לאחרונה, לרע"א 1774/19 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (‏8.7.2019), שם נדחתה בקשה לתיקון כתב תביעה בתביעה לתגמולי ביטוח כך שיתווסף לה סעד של פיצויים בגין נזק בריאותי ונפשי שניגרם כתוצאה מאי-תשלום התגמולים, בין היתר בשל השלב המתקדם שבו מצויה התביעה ואי-הצבת תשתית משפטית מספקת לסעד המבוקש).

...

מהטעמים האמורים הבקשה נדחית.

בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי ביום 20.07.15 נתגלה כי עקב דליפת מים מצנור משותף של הבניין ברחוב ארבל 7 בנצרת (להלן: "הבניין"), זרמו מים לדירה המבוטחת ע"י התובעת "וכפועל יוצא גרמו לנזקים רבים" (להלן: "הארוע").

· הערות ביהמ"ש: · בשל הטעות בכתב התביעה המתוקן "נתבעת 29" בכתב הבקשה למחיקת התביעה היא הגב' אלה פודגורני, בעוד "נתבע 29" ברשומי תיק ביהמ"ש היא הגב' רבקה גיטל אילסון, ואילו גב' אלה פודגורני רשומה בתיק כנתבעת 30.

...

בנסיבות כולן, אני משנה מהוראות החלטתי האחרונה (אין כל הצדקה להעניק לתובעת ארכה נוספת בת 30 יום בטרם מחיקת התביעה מחוסר מעש), וקובע כך: היה והתובעת לא תגיש עד יום 30.8.19 לתיק זה הבהרה מפורטת ומדויקת, הן לגבי זהות כל אחד מהנתבעים בכתב התביעה המתוקן (על ב"כ התובעת להבהיר פשר התקלה בכתב התביעה, לבדוק היטב כמה נתבעים מקוריים קיימים וכיצד נרשם כל אחד מהם בתיק ביהמ"ש והאם דרוש שינוי/תיקון של סטטוס מי מהנתבעים שההליכים נגדם הסתיימו כמפורט מעלה, בשל הטעות הנ"ל בכתב התביעה) הן לגבי ססטוס הגשת כתבי הטענות ע"י כל אחד מהנתבעים והן לגבי מצב המסירות של מסמכי התביעה לידיהם.

נטען כי יש לראות את מועד הווצרות העילה כמועד בו נודע לתובע לראשונה על קיומו של נזק מים שמקורו במרפסת הדירה (עם מתן חוות דעת מומחה ביהמ"ש ולכל המוקדם עם מתן חוו"ד אינפרסייף מיום 15.12.2019) (סעיף 46 לכתב התביעה המתוקן).

תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות העירעור: בנוגע למועד קרות הנזק, על בימ"ש קמא היה להסתפק בעובדות בכתב התביעה, כמו גם בחוות דעת המומחה מטעם בימ"ש, ולקבוע באופן חד משמעי כי לאור האמור בסעיף 9 לכתב התביעה המתוקן (סעיף 5 לכתב התביעה המקורי), לפיו המועד בו ניצפה הנזק ע"י התובע הנו יולי 2016, זה מועד קרות מקרה הביטוח וממועד זה החל להימנות מנין השנים לצורך חישוב תקופת ההתיישנות ביחס לתביעת התובע נגד המבקשת.

סעיף 8 לחוק ההתיישנות שמאפשר את הארכת תקופת ההתיישנות קובע כי: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". ה) לפי סעיף 1 לפרק 1 לפוליסת הביטוח של המבקשת "מקרה הביטוח הוא אבדן או נזק שנגרמו לדירה בתקופת הביטוח כתוצאה מאחד או יותר מהסיכונים המפורטים להלן:1.10 שיטפון או הצפה ממקור מיום חצוני למעט צונאמי כאמור בפיסקה ט". (נספח 2 לכתב ההגנה מטעם המבקשת).

...

מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי מלאכת שכנוע בית משפט בצדקת טיעוניו לא תהיה קלה בלשון המעטה , אך במקרה דנן בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי בשלב זה של הדיון אין להכריע בטענת ההתיישנות השלובה בבירור עובדתי איני סבורה כי במקרה שלפני הוכח כי אי הכרעה בבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות, בשלב הנוכחי, תוביל לפגיעה ממשית בזכויות המבקשת או כי ייגרם לה נזק של ממש שאיננו ניתן לריפוי במידת הצורך, בדרך של פסיקת הוצאות.

ההכרעה בטענות המבקשת יכולה להידחות לשלב פסה"ד, לאחר שיישמעו הוכחות והתמונה העובדתית והמשפטית תתברר לאישורה ובימ"ש יכריע בסוגיה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.