בקשה לתיקון כתב אישום בעבירת בנייה ללא היתר

כנגד הנאשמת ( המבקשת בהליך זה) הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של שימוש אסור ללא היתר .

לגישתה על פי התיקון להנחיה בנוגע להגשת כתב אישום בעבירות בניה שהתישנו אין צורך לקבל אישור המחלקה להנחית תובעים במקרה בו הוגדל מספר יחידות הדיור מעבר למה שהותר בתוכנית או בהיתר .

...

אני סבור שעלי לשמוע ראיות לגבי טענת המאשימה לפי חלק מהנכס שלטענתה נבנה שלא כדין ולא התיישן.

אני סבור שיש מקום לתת למאשימה אפשרות לפנות למחלקה להנחיית תובעים לבחון אם לשיקול דעתם ניתן לתת אישור להודעת התשלום קנס המנהלי שהוצאה ללא אישורם מראש.

כמוכן אני סבור שיש לתת את הדעת להנחיית המחלקה בנוגע להגשת כתב אישום בגין שימוש במקרים בהם הבנייה האסורה התיישנה.

אך גם אם יטען שמדובר בהוספת יחידת דיור מעבר להיתר הרי יש לזכור שההנחיה בסופה קוראת לתובעים באופן הבא : " כמובן שאין בכל האמור בכדי לרפות ידיים מלהתייעץ עם פרקליטי המחלקה בכל עניין בנושא זה, והנכם מוזמנים לפנות בכל מקרה אל הפרקליט האחראי במחלקה" אני מוצא שבנסיבות מקרה זה , כאשר ברקע יש אינדיקציה שככל שנוגע לבנייה על הגג ננקט הליך פלילי בגין בניית חדר בגודל 14 מ"ר כבר בשנת 1969, ראוי היה לפנות למחלקה להתייעצות בשאלה אם יש מקום להגיש כתב אישום , גם אם מבחינה דווקנית סבורה המאשימה שאין לה חובה מכוח ההנחיה לעשות כן. לסיכום אני סבור שבמקרה זה מרבית טענותיו של ב"כ הנאשמת דורשות בירור עובדתי ולכן אין ביכולתי לקבוע שהן מבססות טענה של הגנה מן הצדק.

לטענתו יש שהוי בהגשת הבקשה; המענה לכתב האישום ניתן לעבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר לפי סעיפים 204א', 208א' ו – 109 לחוק התיכנון והבניה כנוסחם לפני תיקון 116 לחוק; המאשימה לא ייחסה לנאשם עבירה של שימוש אסור לפי סעיף 243(ה) ו– 243(ו) לחוק התיכנון והבניה כנוסחם לאחר תיקון 116, על אף שכתב האישום הוגש לאחר מועד כניסתו לתוקף של תיקון 116; יש לתיקון המבוקש השלכות רבות ורחבות להמשך.

...

התיקון נועד להכליל את תוספות הבניה המפורטות בסעיף 2 בתאור כתב האישום לעיל (המופיע כסעיף 2 גם בכתב האישום) בעבירת השמוש האסור על ידי הוספת שני הסעיפים הבאים: "1. השמוש בעבירות הבניה המתוארות בסעיף 2 לכתב האישום טעון היתר מאת הועדה המקומית לתיכנון ובניה באמת גן ובוצע ללא היתר כדין.

אשר לטענת ההגנה כי כתבי האישום אינם מציינים כעובדה שתוספות הבניה המפורטות נעשו ללא היתר ועל כן מהוים "עבודה אסורה", אין בכך משום טיעון לדחיית הבקשה לתיקון כתב האישום כאשר נסוחו נתון לשיקול דעתה הבלעדי של המאשימה, ובידי ההגנה להעלות טענותיה בעיניין זה לפי מיטב שיקול דעתה.

...

לאחר ששקלתי את נימוקי הבקשה וההתנגדות מצאתי להיעתר לבקשת המאשימה ולהתיר תיקון כתב האישום כמבוקש.

עם זאת, בשקילת האינטרסים השונים – מחדל המאשימה ומשמעות התיקון מן העבר האחד וזכותו של הנאשם להליך הוגן ולניהול הגנה ראויה בתיק מן העבר האחר, ובשים לב לכך שהתיקון המבוקש אינו כולל הוספת ראיות חדשות – האיזון הכולל אינו מצדיק דחיית הבקשה ואני מוצאת להיעתר לה על מנת להגיע לחקר האמת ותוך הבטחת זכויותיו הדיוניות והמהותיות של הנאשם.

זאת ועוד, יש ליתן את הדעת לכך שבתיק נשמעות ראיות ואלו עשויות להשליך בסופו של דבר על הקביעות העובדתיות והמשפטיות שעומדות בבסיס טענת ההגנה, על כל המשתמע מכך, ועל כן לא מצאתי לקבוע מסמרות בדבר בשלב זה. ברור כי טענות ההגנה שמורות לה במלואן ולא מן הנמנע כי יינתן להן ביטוי ומשקל בהמשך הדרך.

משנעתרתי לבקשה לתיקון כתב האישום אני דוחה אפוא את עתירת ההגנה לביטול כתב האישום.

רקע א. נגד המערער הוגש כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע ללא היתר עבודה אסורה, בחודש אפריל 2019 או בסמוך לכך, בכך שבנה תוספת בנייה של סגירת מרפסת בשטח של 4.5 מ"ר, עבירה לפי סעיף 243(ב) לחוק התיכנון והבנייה,תשכ"ה-1965 ( להלן: "החוק").

בהמשך, ולאחר קביעת מועד להוכחות, הוגשה ע"י המשיבה בקשה לתיקון כתב האישום ע"י שינוי מועד ביצוע העבירה מחודש אפריל 2019 לחודש ינואר 2019.

...

ר' לעניין זה דברי כב' השופטת ברק-ארז ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל, (12.8.12): "מעבר לכך, במקרים שבהם ימצא בית המשפט שהרשויות נקטו באכיפה בררנית, יש להוסיף ולבחון, מהו הסעד הראוי לתיקון המצב. אין דומה טענת אכיפה בררנית המועלית בהליך פלילי לטענת אכיפה בררנית המועלית בהליך מנהלי. בהקשרו של הליך פלילי, יש להוסיף ולבחון האם האכיפה הבררנית מגיעה עד כדי הדרגה המקימה "הגנה מן הצדק" או שמא, חרף הפגם, התשובה המתאימה היא במישור הענישה.

סוף דבר- אין לי אלא להפנות לפסק דינו של כב' הנשיא שפירא (מחוזי חיפה) בעפ"א 22424-02-23 ועדה מקומית לתכנון חדרה נ' גבאי ואח' (7.5.23).

אשר על כן, אני קובע כדלקמן: הערעור מתקבל.

כתב האישום המתוקן מייחס למערערים עבירות שעניינן בניה ללא היתר (7 עבירות) – לפי סע' 204(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") (בניסוחו עובר לתיקון 116 לחוק); ובצוע שימוש הטעון היתר ללא היתר – לפי סע' 204 (א) לחוק (בניסוחו עובר לתיקון 116 לחוק).

הפגיעה בערכים המוגנים מיתעצמת לאור העובדה שגם לאחר דחיית בקשתם של המערערים להיתר בניה ולשימוש חורג להפעלת מיתחם קארטינג, הם המשיכו בבצוע העבודות עד השלמתן לכדי מיתחם משחקים תיירותי, בו נעשה שימוש לשם הפקת רווחים כלכליים ללא היתר, לכל המאוחר החל משנת 2008.

...

משכך, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ומן הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתו של בית המשפט קמא, וכן לאור האמור בתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם, במסגרת הליך הערעור דנן, סבורני כי לא נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט קמא שלא לבטל את הרשעתם בדין של המערערים.

על כן, שוכנעתי כי אין מקום לקבל את טענות המערערים, ויש להשאיר את הרשעתם בדין על כנה.

סוף דבר אשר על כן, ולאור המקובץ לעיל, הריני לדחות את הערעור על כל רכיביו וחלקיו.