בקשה לתיקון טעות סופר ברישום בטאבו

אוסיף בהקשר זה כי באי כוח הצדדים הצהירו לפרוטוקול כי בתצהירו של התובע התומך בבקשה השנייה לתיקון טעות סופר, נאמר כי בטבלאות החלוקה נרשם שחלקה 25 עוברת בשלמות למר נואף פאעור, אחיו של התובע בעוד שעל פי התובע במסגרת אותו תצהיר נאמר כי החלקה אמורה להתחלק שווה בשווה בין ארבעת האחים.

לשאלת ב"כ הנתבעים השיב העד כי התובע לא פנה אליו ואמר שהוא לא מצליח לרשום את החלקות על-פי הסכם הפשרה, מאחר וידע שכולם מתנהגים לפי אותו הסכם פשרה, משתמשים בחלקים וצריכים להעביר את החלקים הדדית לרישום בטבו.

...

המנעות התובע מלהעידם תמוהה ואין מנוס מלזקוף אותה לחובתו.

אני דוחה את טענת התובע לפיה אין מקום לקבל עדות בעל פה כנגד תוכנו של הסכם בכתב, וזאת מכוח סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני (להלן: "סעיף 80") אשר פוסל טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, ועל כן אין לקבל טענות הנתבעים בדבר זיוף אותן טבלאות.

נוכח כל האמור לעיל, וגם בשים לב ללשונו של הסכם הפשרה אשר יכול להתפרש לשתי פנים, העובדה שלא נעשה כל שימוש באותו הסכם פשרה ופסק דין שמאשרו במשך שנים רבות, אין בידי לקבוע כי הסכם הפשרה על נספחיו מהווה הסכם חלוקת מקרקעין מחייב והנני דוחה את התביעה.

נקבע כי: "אין מקום לתיקון, ואין מדובר בטעות סופר. ככל שבין הצדדים קיים הסכם שתוף - הרי הוא מחייב את הצדדים לו (ואת חליפיהם), ככל שיתעוררו מחלוקות ביחס לפרשנות ההסכם – יובאו אלה לעיון ולהכרעה על דרך של הגשת בקשה למתן הוראות ע"י הכונס". בבקשת רשות העירעור נטען כי הסכמת הצדדים בדיון ביום 21.5.20 למינוי כונס נכסים ניתנה לאחר שבימ"ש קמא ציין כי הסכם השתוף לא יחול על פירוק השתוף, שהרי בימ"ש הביע דעתו במפורש כי הסכם פירוק שתוף שלא נרשם בטבו אינו מחייב וכן אינו מחייב יורשים שאינם חתומים עליו.

...

אשר על כן, לא מצאתי כל טעם המצדיק התערבות בהחלטה זו. בנוגע להחלטה מיום 8.2.21: בצו מינוי כונס הנכסים לפירוק השיתוף במקרקעין באמצעות רישום כבית משותף, אשר נחתם במסגרת ההחלטה מיום 8.2.21 אין התייחסות להסכם השיתוף ו"הסכם השיתוף" אינו מוזכר בו. בנסיבות אלה, נדחה הערעור ביחס להחלטה מיום 8.2.21.

לסיכום: לאור האמור לעיל ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה ביחס להחלטות מימים 3.2.21 ו – 8.2.21.

הערעור מתקבל ביחס להחלטה מיום 2.3.21, כך שההחלטה מיום 2.3.21 תבוטל.

ניצה מתתיהו מעריית ת"א העידה בחקירתה: "ש. האם ת/6 [אישור הערייה לטאבו בעיסקה נשוא הדיון – י.ג.] זויף? ת. ... כן. ש. לפי מה את קובעת שזה זויף ? ת. ... אותו מספר תעודה מתייחס בעצם ל-2 כתובות שונות" [עמ' 64 שורות 5-8]; "ש. לפי רשומי הערייה בעיניין המקרקעין [נשוא הדיון – י.ג.] הגיש עו"ד רוני שוורץ בקשה [לקבל אישור ערייה לטאבו – י.ג.] ? ת. כן. ש. והעירייה לא נתנה אישור ערייה לטאבו? ת. לא" [עמ' 65 שורות 9-12 ].

תשיעית, בתצהיר עדותו הראשית של רפאל דדוש, שהוגש ב-12.3.15 , הוצהר בסעיף 12: "... כפי שאני זוכר התברר שהייתה טעות כלשהיא במסמכים שהוצאו מר' ההוצל"פ, לכן הוגשה ע"י הכונס בקשה לתיקון צו הרישום". בתצהירו של רפאל דדוש אין כל זכר לכך שהגיש בעצמו את הבקשה לתיקון טעות סופר ללישכת ההוצל"פ, ולטענה זו אין גם זכר בכתב ההגנה שהוגש.

...

מהווים בסיס נאות למסקנה אליה הגיעה ".

מנהלת האגף העידה: "ש. לאחר שעיינת ב-9 תיקי ההוצאה לפועל של האב המנוח, ובשלושה תיקי הוצאה לפועל של האם המנוחה בתקופה הרלוונטית ... האם הייתה החלטה בכל 12 תיקים האלה על מינוי עו"ד רוני שוורץ ככונס נכסים לצורך מכירת נכס המקרקעין נשוא הדיון ? ת. ככל שעיינתי במסמכים – לא .ש. האם הייתה החלטה בתיק ההוצאה לפועל על חלוקת תמורת מכירת הנכס נשוא הדיון לנושים ב-9 תיקי ההוצאה לפועל של האב, ו-3 תיקי הוצאה לפועל של האם? ת.... לא" [עמ' 107 שורות 22-29]; "ש. במסגרת העיון לא גילית שום צו איחוד תיקים [של תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו ע"י זוכים שונים כנגד ההורים המנוחים עם תיק ההוצאה לפועל שפתח רוני שוורץ בשם ועד הבית כנגד ההורים המנוחים– י.ג.]? ת. נכון" [עמ' 108 שורות 2-4]; "זכר לאיחוד תיקים [בהוצאה לפועל – י.ג.] לא מצאנו" [עמ' 93 שורה 22].

סוף דבר [א] משעוכב ביצוע צו אישור המכר [צו השלב הראשון] לאחר שהועלו בבקשה לעיכוב ביצוע טענות בדבר פגמים היורדים לשורשו של עניין, ומשהוכח שזויף צו רישום הזכויות [צו השלב השני] – הנני מורה על ביטול רישום בעלותם של הנתבעים 1-2 במקרקעין הידועים כגוש 6902 חלקה 34 תת חלקה 3, והחזרת הרישום ע"ש הבעלים המקוריים: ורדימון משה ת.ז. 41800 – מחצית, וורדימון גאולה ת.ז. 771138 – מחצית.

בהתבסס על עדות רשמת המקרקעין נקבע, כי לו רוט היה פועל ומגיש בקשה לתיקון טעות סופר ברשום במהלך כימעט 20 השנים שחלפו מאז נרשם כבעל הזכויות במקרקעין מכוח ירושת הוריו, הרי שהיה נמצא בתיק הטאבו צלום של הדרכון הנכון.

...

משהגעתי למסקנה כי לא הוכחה התרשלות מצידם של עורכי הדין או לשכת רישום המקרקעין, ואין מקור לחיובם לפי כל דין, מתייתר הדיון ביתר טענות הצדדים שהועלו במסגרת הערעורים, אך אעיר בקצרה כי אם הייתי מותיר את אחריותם של עוה"ד תורג'מן ובישיץ על כנה הרי שהיה מקום לטענתם כי משווי המגרש צריך היה לנכות את המיסים שהיו חלים על רוט אילו היה מוכר את המגרש.

סוף דבר אין לכחד כי התוצאה אליה הגעתי מעוררת אי נוחות.

לאור כל האמור, אציע לחבריי לדחות את ערעורו של רוט (ע"א 8128/18), לקבל את ערעורי עורכי הדין (ע"א 8157/18 וע"א 8124/18), ולקבוע כי אין הם נושאים באחריות לנזקיו של רוט.

במכתב זה מציינים עורכי הדין לוסטגרטן, מרום אורינובסקי, כי כבר ביום 8/2/2020 הוגשה בקשה לתיקון טעות סופר הנוגעת לתקופת החכירה, אולם בקשה שכזו לא הוצגה לעיוני ולטענת הערייה לא הגיעה אליה מעולם.

יצוין כי על המכתב נרשם בטעות התאריך 25/5/2020, אולם אין חולק כי המכתב נשלח רק ביום 21/6/2020, כלומר לאחר קבלת הבקשה להעברת הזכויות מהתובעות לפסגות (נספח 18 לכתב התביעה).

במקום להשיב דברי אמת ולקיים את הוראות ההסכם החל, בחרו המשיבות לבצע מכירה מאחורי גבה על (צ"ל של - ר'.ס') בעלת הנכס ובתוך כך לבצע רישום בטבו מאחורי גבה וללא ידיעתה (ההדגשות במקור - ר'.ס').

...

דיון והכרעה כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל וכי אין להכיר בתוקפה של הודעת הביטול.

סוף דבר בשים לב לכל האמור ומאחר שלא הוכח כי התובעות הפרו את הסכם החכירה באופן המקים לעירייה עילה לביטולו, יש לקבל את התביעה.

בהתאם, אני קובע כי הודעת הביטול שנשלחה ביום 21/6/2020 אינה תקפה ואין בה כדי לבטל את הסכם החכירה שבין התובעות לעירייה.