בקשה לתיקון טעות בפסק דין והארכת מועד

כך למשל נקבע כל ידי כב' השופט טירקל ברע"א 7420/95 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' בתיה אריאל (פורסם בנבו 06.10.1997) "כידוע, לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984,רשאי בית המשפט לתקן טעות בפסק דינו או בהחלטתו תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם. נאמר כי קנה המידה שיש לנקוט בו בבקשות להארכת המועד צריך להיות מקל לעומת מגזרים אחרים של מועדים שמבקשים את הארכתם (עיין ד"נ  29/83 (ב"ש 611/85, 758) סהר חברה לביטוח בע"מ נ' מריו כהנקא, פ"ד לט(4) 433; ע"א  441/88 סעד ירחי נ' מאיר גולדגרבר ואח', פ"ד מג(4) 378, 385-387; זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, סעיף  698 בעמ' 910-911). אולם, שלא כבמקרים שנידונו בד"נ  29/83 ובע"א  441/88 הנ"ל, שבהם היה מדובר באיחור של שבועות ספורים, מדובר כאן באיחור של כשבעה חודשים ומחצה. זהו איחור שלא קל להצדיקו ובודאי שלא על ידי הסבר לפיו אצל בא-כוח המבקשת "נפלה טעות אופטית", שנגרמה על רקע "חילופי התארים" של בעלי הדין במסגרת ההליכים בשלוש ערכאות".

משכך, דומה כי גם במקרה של בקשה להארכת מועד ולתיקון פסק הדין על דרך של פסיקת הוצאות, לא היה מקום להעתר לבקשה.

...

בנסיבות אלה, סבורני כי יש ממש בטענה כי פסק הדין מיום 28.7.2021 סיים סופית את המחלקות בין העירייה לבין מרינה בסוגיות אלה, באופן שלא הצריך מבית המשפט להידרש שוב למחלוקת זו (והוא אף לא נדרש לכך בפועל).

בהקשר זה מקובלת עלי טענת העירייה כי מעבר לשאלת הסמכות, הרי שבאותם מקרים שבהם התייחס המותב או הערכאה האחרת לשאלת ההוצאות (בין כאשר פסקה הוצאות כפי שהיה בבג"ץ שיף ובין אם מצאה שלא לפסוק הוצאות בנסיבות העניין), הדרך להשיג על החלטה זו הינה במסגרת ערעור או הגשת בקשה לערכאה שדנה בהליך, ולא במסלול עוקף בפני הערכאה שדנה בהליך פירוק השיתוף.

סוף דבר מהטעמים המפורטים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בית המשפט נעדר סמכות לפסוק בשלב זה הוצאות, וכי עם מתן פסק הדין מיום 28.7.2021 הושלמה מלאכתו של בית המשפט למצער בכל הנוגע למערכת היחסים ולמחלוקות שבין העירייה למרינה.

לפיכך, הבקשה נדחית.

בעקבות בקשה שהגיש המשיב לשומת ההוצאות, ביום 1.12.2022 נקבע כי המערערים יישאו בתשלום הוצאות בסך של 562,409.5 ש"ח. ביום 13.9.2022 (מעט לאחר שניתן פסק הדין ולפני ההחלטה בעיניין סכום ההוצאות) ניתנה החלטה בבקשה מוסכמת לתיקון טעות סופר בפסק הדין ולחתימה על פסיקתה, כך שיבוא שמו של המערער 2 במקום המשיב 2 בחלקו האופרטיבי של פסק הדין לעניין הליכי ההוצאה לפועל.

בפסיקת בתי המשפט נערכה הבחנה בין "פסיקתה משקפת", שעניינה בבצוע של פסק הדין, ולכן אין בה כדי להשפיע על המועד שבו יש להגיש את ההליך הערעורי; לבין "פסיקתה מבהירה" או "פסיקה מתקנת", שיוצקת תוכן חדש להכרעה המקורית, ולכן עשויה להקים "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת הליך ערעורי (ראו, למשל, ע"א 2719/19 עיזבון המנוח ח'טיב יורשיו נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (6.1.2020); ע"א 4525/20 דעבול נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (22.10.2022)).

...

המשיב לא נעתר לבקשה, ולפי הטענה, חרף האמור הערעור הוגש באיחור.

המסקנה מכל האמור לעיל היא כי הערעור הוגש באיחור משמעותי.

על כן, דין הערעור להימחק.

לחלופין, ככל שלא תיתקבל עמדתם, המערערים ביקשו שתנתן להם ארכה להגשת העירעור, וזאת בהתקיים "טעמים מיוחדים", ובהם, אופיו הטרגי של הארוע הנידון בהליך זה; מצבו הרפואי של עורך דינם דאז, אשר מנע ממנו לייצגם חרף העובדה שהיה להם אינטרס ממשי שהוא יוסיף לייצג אותם בערכאת העירעור בשל הכרותו עם הנושא; העובדה שמדובר בעירעור בזכות; ואי-הבהירות הקיימת בדין, לטענת המערערים, לעניין המועד להגשת ערעור על פסק דין במקרים של פירסום נוסח בהשמטת פרטים.

הפירסום של פסק הדין נעשה במסגרת בקשה שהגישה המשיבה מכוח סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט, ולא במסגרת בקשה לתיקון טעות לפי סעיף 81(א) לחוק.

ממכלול הטעמים שלעיל, לא מצאתי לקבל את טענת המערערים כי פירסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים מהוה תיקון פסק דין, באופן שמאריך את המועד להגשת העירעור.

...

התוצאה היא שהערעור דנן הוגש באיחור ניכר ומשמעותי.

השאלה הנשאלת כעת היא אם יש לקבל את הבקשה החלופית של המערערים להאריך את המועד להגשת הערעור.

שקלתי את טענות הצדדים בעניין זה. על אף ההבנה למצבם המורכב של המערערים, וחרף נסיבות העניין בכללותן, אין בידי לקבל את הבקשה.

סעיף זה קובע, כי אם "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". לטענת המבקש, בפסקה 29 לפסק-הדין, המצוטטת לעיל, נפלו שתי טעויות במובן סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט.

כך, הדרישה לקיומם של "טעמים מיוחדים" לשם הארכת מועד להגשת בקשה לתיקון פסק דין רוככה בפסיקה פעם אחר פעם, תוך שנקבע, כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים, וביניהם, עקרון סופיות הדיון ויעילותו, היתנהגותם של הצדדים ותום ליבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגיה וחשיבותה הציבורית, וסכוייו של ההליך (רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (21.4.2015)).

...

לגוף הבקשה סבורני כי אכן נפלה טעות סופר בקביעה כי לדמי השכירות, שנפסקו על סך של 108,509 ש"ח, יצורף רכיב המע"מ. טעם הדבר לכך הינו כפול: ראשית, בפיסקה 25 לפסק-הדין ציין בית המשפט כי יש לפסוק את אותו סכום לטובת המשיבה, כשהוא כולל מע"מ, וכלשון פיסקה 25 לפסק-הדין [ההדגשות שלי – ר' ג']: "25. הואיל והוכח לעיל, כי הנתבע הפר את הסכם השכירות, ואין חולק, כי הנתבע פינה את המושכר ביום 29.3.2017, הרי שעל-פי סעיף 5(ב) להסכם השכירות התובעת זכאית לתשלום עבור דמי השכירות והניהול מיום שעזב הנתבע את המושכר ועד לתום תקופת השכירות אשר על-פי הסכם השכירות הוא ביום 1.1.2018, סך של 108,509 ₪ (כולל מע"מ)". הקביעה שבפיסקה 29 לפסק-הדין (בפרק "סוף דבר") שלפיה על המבקש לשלם למשיבה, בגין דמי שכירות, סך של 108,509 ש"ח בתוספת מע"מ, אינה עומדת אפוא בהלימה לקביעה שבפיסקה 25 לפסק-הדין (בפרק "הסעדים הנתבעים"), שלפיה הסכום הנ"ל ישולם כשהוא כולל מע"מ. יש בכך כדי ללמד כי בפסק-הדין אכן נפלה טעות סופר כפי הנטען.

שנית, המסקנה כי לפיה טעות הסופר נפלה בפיסקה 29 לפסק-הדין, דווקא, ולא בפיסקה 25 לפסק-הדין, היינו כי סכום דמי השכירות ישולם כשהוא כולל מע"מ ולא בתוספת מע"מ, נלמדת מכתב התביעה עצמו, שבו כללה המשיבה עצמה את רכיב המע"מ בדמי השכירות שנתבעו על ידה, בסכום של 108,509 ש"ח. מסקנה שלפיה יש להוסיף לסכום הנ"ל את רכיב המע"מ, שעה שהוא נתבע תחילה כסכום אשר כולל מע"מ, תוביל לכך שהתובעת תקבל סעד גבוה יותר מהסעד שלו עתרה, ודומני כי יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי בפיסקה 29 לפסק-הדין אכן נפלה טעות קולמוס בקשר להוספת רכיב המע"מ למרכיב דמי השכירות.

ברם, המסקנה שונה עם זאת ביחס לקביעה שבפיסקה 29 לפסק-הדין שלפיה המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין (בסך של 15,000 ש"ח) בתוספת מע"מ. לא שוכנעתי כי עלה בידו של המבקש להראות כי גם בקביעה זו נפלה טעות סופר.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת בחלקה, במובן זה, שפיסקה 29 לפסק-הדין תתוקן, כך שתחת "סך של 108,509 ₪ בתוספת מע"מ", יבוא – "סך של 108,509 ₪ כולל מע"מ". נוכח קבלתה של הבקשה בחלקה, לא ייעשה צו להוצאות.

המערער מיתנגד לבקשה וטוען כי הוגשה בחלוף המועד להגשת בקשה לתיקון טעות בפסק דין, ואף בנגוד להוראות הדין וההלכה הפסוקה, לרבות עיקרון "גמר המלאכה". כמו כן טוען המערער, כי מדובר בבקשה לתיקון מהותי במסווה של בקשה לתיקון טעות סופר, בעוד שבפועל כלל לא נפלה טעות בסעיף 26 לפסק הדין, כעולה מעמדת המשיב עצמו (בסעיפים 13 ו- 19 לכתב התשובה שהגיש).

על פי ההלכה הנוהגת בבית דין זה, את תקנה 125 לתקנות יש לפרש "מתוך גישה סלחנית ההולמת את ייעודו של בית הדין לעבודה"[footnoteRef:4] [4: עא"ח (ארצי) 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ (23.5.2005); עב"ל (ארצי) 33351-11-12 דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.2017)] אוסיף, כי הדרישה לקיומם של "טעמים מיוחדים" בבקשה לתיקון פסק דין רוככה גם בפסיקתו של בית המשפט העליון תוך שנקבע, כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים, וביניהם, עקרון סופיות הדיון ויעילותו, היתנהגותם של הצדדים ותום ליבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגיה וסכויי ההליך[footnoteRef:5], כשבמקרים מסוימים אף הוארך המועד לתיקון פסק הדין בחלוף מספר שנים[footnoteRef:6].

...

לפיכך, יש לתקן את האמור בסעיף 26 לפסק הדין באופן שיבטא נכונה מסקנה זו. [2: ראו בסעיף 10 לכתב התשובה המשלים מטעם המשיב מיום 8.5.2023 וכן בסעיף 10לפסק הדין] לחילופין טוען המשיב, כי יתכן שפסק הדין אינו מתייחס לתחום הפסיכיאטרי והראומטולוגי בעררו מאחר שבית הדין החליט להותיר את החלטת הועדה נשוא הערעור על כנה בתחומים אלה, ובמקרה כאמור הרי שעל הוועדה בהרכבה החדש לדון רק בסוגיות שהורה בית הדין, ובד בבד לאמץ את החלטות הועדה נשוא הערעור בתחומים אלה.

דיון והכרעה סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), החל בבתי הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע, כי "מצא בית המשפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

בסעיף 26 לפסק הדין צוין, כי "הערעור מתקבל על יסוד הסכמת המשיב", כשהסכמה זו קיבלה ביטוי מפורש הן במסגרת כתב התשובה המשלים מטעם המשיב, שהוגש ביום 8.5.2023[footnoteRef:7], ומאוחר לכתב התשובה המקורי שאליו מפנה המערער בתגובתו[footnoteRef:8]; הן בדברי ב"כ המשיב במעמד הדיון שהתקיים בפני חברי, כב' הרשם טואף, ביום 10.5.2023[footnoteRef:9], ובמעמד הדיון שהתקיים בפניי ביום 13.12.2023[footnoteRef:10]; והן במסגרת ההחלטה שניתנה על ידי במעמד דיון זה ובה צוין, כי: [7: סעיף 10 לכתב התשובה המשלים] [8: כתב התשובה מיום 24.1.2023, טרם הגשת נימוקי הערעור המתוקנים] [9: עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2023 ש' 17-18] [10: עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.2023 ש' 32-33] "מאחר שמוסכם על המשיב כי אכן נפלו פגמים בהחלטת הועדה ואף מוסכם להשיב את עניינו של המערער אל ועדה בהרכב חדש ושונה מהרכבה מיום 17.8.2022, על מנת שתדון בערר המערער על החלטת הדרג הראשון מבראשית, כמו גם בערר המשיב, נדרש המערער להודיע אם הוא מקבל הצעה זו או שמא מבקש לקבל סעד אחר" (ההדגשה הוספה)[footnoteRef:11] [11: עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.2023 ש' 1-4] בנסיבות אלה הרי שאף סיכוייה של הבקשה טובים ותומכים בהארכת המועד להגשתה, שכן עלה כבר בהחלטה שקדמה לפסק הדין, כי הסכמת המשיב להחזיר את עניינו של המערער אל ועדה בהרכב חדש מגלמת הסכמה לדון הן בערר המערער והן בערר המשיב מבראשית, מבלי לברור או לגרוע תחומים כלשהם מערר המשיב.

לפיכך, בהתקיים הטעמים המיוחדים שפורטו לעיל, ומאחר שאף אין בקבלת הבקשה באיחור כדי לגרום למערער עיוות דין, הרי שיש לקבל את הבקשה בעיתוי שבו הוגשה.

[12: א' גורן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שמינית), בעמ' 352] אשר על כן, הבקשה מתקבלת.