בקשה לתחליף המצאה: בקשה למסור מסמכים בדרך חלופית להמצאה אישית

משכשלו לבצע מסירה אישית פנו המבקש והתובעים להליך של המצאה חלופית, בדרך של פירסום בעתון מקומי.

לכך אוסיף כי גירסתו העקבית של המשיב שלא שהה בסיירה לאון בעת ההליך המשפטי, וכי מקום מגוריו הוא בישראל, מתיישבת גם עם המסמכים שהציג ביטון במסגרת הבקשה דנא, כפי שאפרט להלן, ומהם עולה כי המבקש עצמו היה מודע לכך כי במהלך ההליך המשפטי בסיירה לאון כתובתו של פלוק היתה אך ורק בישראל (הן מקום מגוריו והן מקום משרדו), והגם שכך, לא פנה לבקש מבית המשפט בסיירה לאון היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט כמתחייב, אלא בחר לפעול בדרך של "תחליף המצאה" דרך המתאימה להמצאת כתבי בי-דין לנתבעים תושבי המקום או למי שיש כתובת להמצאה בסיירה לאון (כדברי המומחה עו"ד קורומה בחוות דעתו ובעמ' 109 ו-124 לפרוטוקול 16.5.2018).

ועוד דוגמה לכך ניתן לראות בתשובת עו"ד קורומה לשאלה – מדוע צריך המצאה חלופית אם יש לפלוק נציג בסיירה לאון שניתן למסור לו בהמצאה אישית את המסמכים? ותשובתו כי אמנם ניתן להמציא לנציגו את מיסמכי התביעה, אבל אם הנציג מסרב לקבל את המסמכים אז אפשר לפנות לבקשה להמצאה חלופית.

...

לכך אוסיף כי אני סבורה שטענה שכזו היא חרב פיפיות שהרי המשיב פלוק צרף חוות דעת שניתנה על ידי מי שמונתה לשופטת בערכאה הגבוהה בסיירה לאון ובטענה שהעלה המשיב יש משום הטלת ספק במערכת המשפט בסיירה לאון ובעצם יכולה לרמז גם על המומחית מטעמו, ממנה ןמאמינותה התרשמתי וכבר ציינתי.

סיכומם של דברים בקשת המבקש להכריז על פסק החוץ אכיף בישראל נדחית, מן הטעמים הרבים שתיארתי לעיל ונשענו על מספר רבדים, שדי בכל אחד לבדו כדי לדחות התובענה שבעתיים כשמדובר במספר רבדים.

ואדגיש כי הדיון נקבע רק לאחר שהמבקש עמד על זכותו (שאיני חולקת עליה) לחקור את העדים מטעם המשיב פרונטאלית באולם בית המשפט ולא הסתפק בחקירה באמצעים חזותיים (הודעתו מיום 17.10.2017), כפי שבסופו של יום היה לאור הנסיבות שהוא תרם להן; - במהלך ההליך החליף המבקש שוב ושוב עורכי דין, בהתאם לזכותו היסודית של כל בעל דין, ואולם הדבר הכביד על ניהול שוטף ורציף של ההליך (ראו למשל את בקשות הארכת מועדים עקב חילופי עורכי דין מיום 7.12.2016; 25.12.2016, 18.2.2018, 8.9.2019); - המבקש ביקש ארכות חוזרות להגשת הסיכומים (ארבע ארכות מועד שהסתכמו כמעט בחודשיים ולהן הסכימו ב"כ המשיב) והנה עם הגשת הסיכומים התברר כי ארכות אלו נועדו לחיפוש ראיות ואכן אחת מהן צורפה ללא אישור לסיכומים, שכן גם לדברי המבקש הוא פעל ללא לאות מאז דיוני ההוכחות, למציאת ראיה שתסתור את חוות הדעת של הגב' תומפסון על הדין הזר, ורק סמוך להגשת הסיכומים עלה בידו למצוא, כך לדבריו, את הראיה שצירף (ראו תגובתו לבקשה למחיקת הראיה מיום 14.12.2018) [אין זה המקום להזכיר את החלטתי ואת נימוקיה]; על חלק מהתנהלות זו כבר פסקתי הוצאות לזכות המשיב (למשל בגין הגעת העדים מחו"ל והוצאות הטיסה ושהותם בארץ לפני הדיון), אלא שאני סבורה כי יש לתת ביטוי במסגרת חיוב בהוצאות להתנהלות בתיק ובין השאר להמשכות ההליכים, להוצאות שנדרשו בגין חוות דעת המומחים מחו"ל, והוצאות ב"כ המשיב, ולאחר ששקלתי את מלוא הנסיבות אני מחייבת את המבקש לשלם למשיב הוצאות בסך כולל של 120,000 ₪.

בהתייחס לטענת המבקש לפגם בבצוע אישור המסירה טענה המשיבה כי בהתאם לסעיף 237 (ד) (1) לחסד"פ המצאת מיסמך על ידי הדבקה בבית שבו ידוע שהנאשם גר לאחרונה מהוה המצאה כדין ולכן גם אם המבקש יעמוד על טענתו שלא קיבל את אישור המסירה בנסיבות שאינן תלויות בו ולכאורה חזקת המסירה אינה חלה, הרי שממילא חזקת המסירה כאמור בסעיף 44 א לתקנות סד"פ או תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, תשמ"ו-1986 (להלן: "תקנות עבירות מנהליות") אינה רלוואנטית כאמור בסעיף 237 (ד) (1) לחסד"פ, בפרט נוכח העובדה שאין מחלוקת בין הצדדים לעניין מגוריו של המבקש וקיומו של אישור המסירה בתיק (ת/2) .

על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 (להלן: "תקנות סד"פ") שכותרתה "חזקת מסירה" – "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239 א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן". ההדגשות שלי נ.מ.ל) תקנה 44א לתקנות סד"פ שכותרתה "חזקת מסירה", מחייבת שליחת הזמנה למשפט בדואר רשום אך אינה מחייבת ביצוע מסירה אישית של ההודעה בדבר הדואר הרשום בבית הנמען על בסיס הכתובת הידועה, הרשמית והמוכרת של הנמען, זאת מתוך הנחה כי ההודעה בדבר הדואר הרשום מגיעה לחזקת הנמען כפי שמגיעים לחזקתו דברי דואר אחרים.

משמע, כאשר ממציאים מיסמך לנמען בדרך ה"רגילה" לא נתן המחוקק כל "פטור", כגון זה שבתקנה 44א' לעיל לתקנות סדר הדין הפלילי, ויש צורך באישור מסירה.

סעיף 130(ח) לחסד"פ קובע כדלקמן: "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנדון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך 30 ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לידון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע." סעיף 130(ח) לחסד"פ כולל בתוכו שלושה תנאים חלופיים על מנת להענות לבקשה: באשר למגבלת הזמן, ניתן להגיש את הבקשה 30 ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין ובית המשפט יהיה רשאי לידון בבקשה לאחר חלוף אותם 30 ימים, וזאת רק אם היא הוגשה בהסכמת התובע.

...

לאור כל האמור המשיבה סבורה שיש לדחות בקשת המבקש לביטול הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו.

עוד אפנה לפסק דין אמנון סאלם לעיל , שם נקבע לעניין עיוות דין כי "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו ". סעיף 5 א (א) לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - הגבלת פעילות)(תיקון מס' 11), התש"ף-2020 קובע כי : " לא ישהה אדם בשטח מירון והסביבה למעט -

לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה.

בהתייחס לטענת המבקש לפגם בבצוע אישור המסירה טענה המשיבה כי בהתאם לסעיף 237 (ד) (1) לחסד"פ המצאת מיסמך על ידי הדבקה בבית שבו ידוע שהנאשם גר לאחרונה מהוה המצאה כדין ולכן גם אם המבקש יעמוד על טענתו שלא קיבל את אישור המסירה בנסיבות שאינן תלויות בו ולכאורה חזקת המסירה אינה חלה, הרי שממילא חזקת המסירה כאמור בסעיף 44 א לתקנות סד"פ או תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, תשמ"ו-1986 (להלן: "תקנות עבירות מנהליות") אינה רלוואנטית כאמור בסעיף 237 (ד) (1) לחסד"פ, בפרט נוכח העובדה שאין מחלוקת בין הצדדים לעניין מגוריו של המבקש וקיומו של אישור המסירה בתיק (ת/2) .

על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 (להלן: "תקנות סד"פ") שכותרתה "חזקת מסירה" – "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239 א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן". ההדגשות שלי נ.מ.ל) תקנה 44א לתקנות סד"פ שכותרתה "חזקת מסירה", מחייבת שליחת הזמנה למשפט בדואר רשום אך אינה מחייבת ביצוע מסירה אישית של ההודעה בדבר הדואר הרשום בבית הנמען על בסיס הכתובת הידועה, הרשמית והמוכרת של הנמען, זאת מתוך הנחה כי ההודעה בדבר הדואר הרשום מגיעה לחזקת הנמען כפי שמגיעים לחזקתו דברי דואר אחרים.

משמע, כאשר ממציאים מיסמך לנמען בדרך ה"רגילה" לא נתן המחוקק כל "פטור", כגון זה שבתקנה 44א' לעיל לתקנות סדר הדין הפלילי, ויש צורך באישור מסירה.

סעיף 130(ח) לחסד"פ קובע כדלקמן: "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנדון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך 30 ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לידון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע." סעיף 130(ח) לחסד"פ כולל בתוכו שלושה תנאים חלופיים על מנת להענות לבקשה: באשר למגבלת הזמן, ניתן להגיש את הבקשה 30 ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין ובית המשפט יהיה רשאי לידון בבקשה לאחר חלוף אותם 30 ימים, וזאת רק אם היא הוגשה בהסכמת התובע.

...

לאור כל האמור המשיבה סבורה שיש לדחות בקשת המבקש לביטול הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו.

עוד אפנה לפסק דין אמנון סאלם לעיל , שם נקבע לעניין עיוות דין כי "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו ". סעיף 5 א (א) לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - הגבלת פעילות)(תיקון מס' 11), התש"ף-2020 קובע כי : " לא ישהה אדם בשטח מירון והסביבה למעט -

לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה.

המצאה במסירה אישית תתאפשר אם הונח המסמך במקום נראה לעין בסמוך לעסקו של הנמען עת לא נמצא שום אדם שניתן להמציא לו את המסמך על אף שהשולח פעל בשקידה ראויה וסבירה כדי למסרו (תקנה 489 לתקנות הישנות ותקנה 161 (4)(ב)(2) לתקנות החדשות).

זאת, עת גם לא נימסר שם או כתובת חלופית לבצוע הימצאות ובדרך זו עולה תחושה לא נוחה של ניסיון להיתחמק ממשלוחים שלא ימצאו חן בעיני המבקשת ולא ידוע האם יש ת.ד והאם ישנו "מעקב דואר" המעביר את כל דברי הדואר (שלא ברור אם כך לאן התקבלו עד היום, כך למשל החשבונות לנכס) וכיצד המבקשת פועלת כולי עלמא עת הכתובת היא הבניין כך שלפי גישה זו המבקשת אף פעם לא תקבל כתבי בית דין.

אם אין פעילות במקום כי אז לטעמי, בשים לב לכך שמדובר בסכום של רבע מליון ₪ ומדובר בהמצאה שהיא על דרך הדבקה והיא הבעייתית ביותר מבין דרכי ההמצאות כי אז בית המשפט רשאי שלא לקבלה ולא להסתפק בהדבקה על הדלת לצורך מתן פסק דין בסכום שכזה ולכן אם החברה לא שם, על מבקש פסק הדין בהיעדר הגנה (כשזו אותה משמעות לקבלת "פסק דין" מראש ההוצאה לפועל והתחלת הליכי גבייה) לאתר את בעלי המניות למשל ולבצע המצאה ולא די בכתובת הרשומה אצל רשם החברות על מנת שזו תיחשב איתור ב"שקידה סבירה" - או אז יכול ויש בדבר להביא לפגם בהמצאה משהתקנות הן הדורשות זאת כתנאי בסיס למסירה כדין.

...

סוף דבר.

בשל ההוצאות שנגרמו למשיב בגין נקיטת הליכי גבייה, המבקשת תשלם סך של 2800 ₪ במנותק מתוצאות הדיון.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

לשיטתם, נוכח הזיקה ההדוקה בין הנתבע 1 לבין הגב' בר שילטון – הן מבחינה אישית, מקום בו הגב' בר שילטון היא גרושתו של הנתבע 1 ואם ילדיו , והן מבחינה עסקית – נוכח מעורבותו של הנתבע 1 בחברה שבבעלותה, בה הוא משמש כדירקטור ומנכ"ל; ומקום בו מענו הרישמי של הנתבע 1 הוא בכתובת בסביון והוא אף עושה שימוש בכתובת זו במסגרת התקשרויותיו העסקיות, יש לראות בהמצאה לידי גב' בר שילטון כהמצאה לנציגתו של הנתבע 1 בארץ ובמסירה לידיה, כמסירה אשר בוצעה כדין.

תחליף המצאה בישראל כסעד חלופי עתרו התובעים לכך, שבית המשפט יורה על תחליף המצאה לנתבע 1, באמצעות נציגתו העסקית – הגב' בר שילטון בכתובת בסביון, וזאת מכוח תקנה 164(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה כי: "נוכח בית המשפט שאי-אפשר להמציא מיסמך לנמען בדרך שנקבעה, רשאי הוא להורות על המצאתו בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין". עוד הוסיפו התובעים והפנו להוראת תקנה 167(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת בקשר עם הליך המצאה אל מחוץ לתחום המדינה כי בית המשפט "... רשאי להורות שבנסיבות העניין אין להמציא את המסמכים מחוץ לתחום המדינה". עת קיימת תקנה ספציפית העוסקת בהמצאה לנתבע המתגורר בחו"ל, באמצעות נציג בישראל (ת' 163(ג) לתקנות); ומקום בו התובעים לא עמדו בתנאים המצטברים הנדרשים לצורך תחולת התקנה - הכרה בתחליף המצאה באמצעות נציג מהוה משום ניסיון לעקוף את הדרישות אשר נקבעו על ידי המחוקק במסגרת ת' 163(ג) לתקנות, ולכך לא ניתן להעתר.

בהנתן העובדה כי כתובתו הרשומה של הנתבע 1 במשרד הפנים היא הכתובת בסביון; מקום בו גם טענותיה העובדתיות של הגב' בר שילטון, הן בעיניין מגוריו של הנתבע 1 בחו"ל והן בעיניין הקשר עמו, נטענו ללא תימוכין, מבלי שגובו באסמכתאות או בתצהיר וכל זאת הגם אישורה בדבר הקשר הרציף עם הנתבע 1, ועל אף החלטה מפורשת מיום 18.2.2024); אני מוצאת להוסיף ולהורות כדלהלן: אני מוצאת להעתר לבקשת התובעים בדבר מתן הנחיות באשר לאופן ביצוע ההמחאה על דרך של תחליף המצאה, כמפורט להלן: 27.1 התובעים יבצעו מסירה של כתב התביעה וההזמנה לדין, הן בכתובת בסביון והן בכתובת משרדו של הנתבע 1, באופן בו יבקרו בכל אחד מהמקומות שלוש פעמים נפרדות, בסיומן – ככל ולא אותר הנתבע 1, הם יהיו רשאים להדביק את המעטפה עם כתב התביעה וההזמנה לדין לדלת הנכס הרלוואנטי.

...

תחליף המצאה בישראל כסעד חלופי עתרו התובעים לכך, שבית המשפט יורה על תחליף המצאה לנתבע 1, באמצעות נציגתו העסקית – הגב' בר שלטון בכתובת בסביון, וזאת מכוח תקנה 164(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה כי: "נוכח בית המשפט שאי-אפשר להמציא מסמך לנמען בדרך שנקבעה, רשאי הוא להורות על המצאתו בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין". עוד הוסיפו התובעים והפנו להוראת תקנה 167(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת בקשר עם הליך המצאה אל מחוץ לתחום המדינה כי בית המשפט "... רשאי להורות שבנסיבות העניין אין להמציא את המסמכים מחוץ לתחום המדינה". עת קיימת תקנה ספציפית העוסקת בהמצאה לנתבע המתגורר בחו"ל, באמצעות נציג בישראל (ת' 163(ג) לתקנות); ומקום בו התובעים לא עמדו בתנאים המצטברים הנדרשים לצורך תחולת התקנה - הכרה בתחליף המצאה באמצעות נציג מהווה משום ניסיון לעקוף את הדרישות אשר נקבעו על ידי המחוקק במסגרת ת' 163(ג) לתקנות, ולכך לא ניתן להיעתר.

סוף דבר: הבקשה להכיר במסירה אשר בוצעה לידי הגב' בר שלטון כמסירה כדיו לנתבע 1 נדחית.

אני מורה על ביצוע תחליף המצאה, כמפורט לעיל.

בנסיבות העניין, מקום בו המסירה בוצעה בכתובתו הרשומה של הנתבע 1, בהינתן הזיקה האישית והעסקית בין הנתבע 1 לבין הגב' בר שלטון, אשר אף הביאה אותי למסקנה כי היא משמשת כנציגתו בארץ, ובעיקר בשים לב לאופן ניסוח התשובה לבקשה, איני מוצאת לפסוק הוצאות.