מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לתוספת בניה ליחידת דיור במבנה דו משפחתי בקיר משותף

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הנתבעים הקימו, בחלק הצפוני של המקרקעין, יחידה הבנויה ללא קיר משותף עם הבניין.
יחידה זו מהוה בית דו משפחתי מעל קומת מרתף.
בהיתר הבניה שניתן לוקנין, בעקבות הבקשה לקבלת היתר שעליה חתמו יוחנן בצלאלי ויפת טירי, אושרה הבנייה במקום בו ניבנתה היחידה, תוך שצוין כי מותר "לבנות תוספת לבית מגורים קיים, יחידת דיור הכוללת..." (נספח 16 לתצהיר הנתבעים).
בהגשת בקשות אלה, הסכימו מישפחות טירי ויפת לאפשר את הרחבת דירות רייפמן (כיום דירות וקנין) לכיוון צד צפון באופן שלא תתאפשר בניית מבנה נוסף בתחום החלקה.
עולה אפוא, כי המצב שנוצר כיום, אירע בשל המיקום בו מישפחות טירי ובצלאלי ביקשו בעבר, ובנו בפועל את דירותיהם שלהם ונוכח המתוה שהציגו למיקום תוספת הבניה של יחידות רייפמן (כיום- וקנין).
עוד מבקשים וקנין להורות לבצלאלי להסיר יחידות מיזוג אויר שהותקנו ללא היתר בנייה במקומות רבים מסביב לבית המשותף, וגורמים למטרדי רעש ולהפרעה חזותית.
...
אדגיש כי הריני ערה לכך כי ייתכן שכל אחד מהנימוקים שפורטו לעיל, כעומד בפני עצמו, אין די בו על מנת לחייב את התובע 5 בהסכם, אשר לא חתם עליו, ואולם סבורני כי באופן מצרפי יש בנסיבות בכללותן (כפי שתוארו לעיל), כשאליהן מצטרפת הקביעה כי הנתבעים כלל לא גרעו מזכויות התובעים, כדי להביא למסקנה כי יש לראות את כל התובעים, לרבות תובע 5, כמחויבים בהסכם.
סוף דבר התביעה העיקרית – נדחית.
התביעה שכנגד – נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

להלן עובדות הרקע הצריכות לעניינו: העותרים הם החוכרים לדורות של בית דו משפחתי אשר בנוי על חציו הדרומי של מיגרש המצוי ברחוב אוגרית מס' 27 בשכונת תל ברוך בת"א והידוע כגוש 6627 חלקה 267 (להלן: "המיגרש"), ואילו המשיבים הם החוכרים לדורות של בית דו-משפחתי אשר בנוי על חציו הצפוני של אותו מיגרש.
לטענת העותרים, בהתאם לתוכנית מתאר 256 החלה על השטח (ראה נספח 21 לעתירה), המיגרש נמצא באיזור מגורים א/2 שמשמעו שעל כל מיגרש מותר לבנות שתי יחידות דיור, כאשר הבנייה תיעשה בקירות משותפים.
מקום שהבנייה לא נעשתה בקירות משותפים (כמו במקרה שלנו-כך לשיטתם), מדברת התוכנית על קו ביניין צידי של מינימום 4 מ', דבר המחייב שבניית המבנה הנוסף שמבקשים המשיבים לבנות יהיה במרחק 8 מ' לפחות מבית המגורים של העותרים.
העותרים יכלו לדעת שההיתר שניתן בשעתו אינו תואם את תוכנית הבינוי שבתוכנית 256 ויכלו לצפות-כפי שגם קרה מול מישפחת אשל עת ניסתה לקבל היתר בנייה - שאם בעתיד תתבקש תוספת בנייה על ידי הבניין השכן, יהיה צורך במציאת פיתרון תוך היתרחקות מסוימת מקוו הקיר המשותף.
...
אחרי הכל, במצב שבו נמסר מידע מטעה או שגוי, האדם הישיר להיפגע הינו מבקש ההיתר, אשר בקשתו להיתר עלולה להידחות.
גם אם נלך לגישתם (המוטעית) של העותרים לפיה בהתאם לתוכנית 256 על העותרים לשמור מרחק 4 מ' מגבול מחצית המגרש השייכת להם, מדוע הם תובעים מהמשיבים להתרחק מרחק 8 מ' ממנו? סיכומו של דבר, ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.
העותרים ישלמו לכל המשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ (שלושים אלף ₪) בתוך 30 יום מהיום, לפי החלוקה הבאה: למשיבה 1 - סך של 10,000 ₪ למשיבים 2 ו-3 - סך של 20,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

בשנת 2005 אושפזה אחותה במרכז רפואי רעות כשהיא מונשמת ומטופלת; שכניה הערבים ממררים את חייה; מעולם לא התבקשה להעביר את הזכויות בנכסים המוגנים על שמה, ונחשפה לדרישה זו רק בכתב התביעה, וכשהלכה למשרדי עמידר בשנת 2012 על מנת להעביר את הזכויות בנכסים על שמה נאמר לה שבגלל ההליכים המשפטיים לא יטפלו בבקשתה; הצורך בהריסת המבנים נבע כתוצאה מהזנחת חב' עמידר; בעבר הוצעו לה דמי פינוי גבוהים יותר, והיא סירבה לקבלם; היא פנתה לאנשים אכפתיים על מנת שיפתחו את בית הכנסת מחדש, והוא ניפתח מחדש בסמוך לערב ראש השנה בשנת תשע"ג. בחקירה הנגדית העידה הנתבעת כי אם היו משלמים לה סכום כסף על מנת שתוכל לרכוש דירה, הייתה מפנה את הדירה ובית הכנסת; היא דרשה 10 מיליון ₪ תמורת הפינוי, מכיוון שכך הציעה לה העובדת הסוציאלית שלה; אם היו משלמים לה את הסכום שכתב שמאי המקרקעין מטעמה, הייתה מפנה את הנכסים; כאשר נישאלה על השמאויות אמרה שאינה מבינה בשמאויות; המחלוקת אינה אם לפנות או לא לפנות, אלא המחלוקת היא לגבי גובה דמי הפינוי; מודה שלא הסכימה לאף הצעה לדמי פינוי שהציע המינהל; מודה שהמינהל היקצה למשפחתה מיגרש שאפשר לבנות עליו שתי יחידות דיור לבני משפחתה, וכי על מיגרש זה בנוי שלד של ביניין; היתחמקה ממתן תשובה לשאלה שלא פינתה את הנכסים למרות שהוקצה להם המיגרש לבנות את בתים על מנת שיפנו את הדירה והמגרש; בינה לבין חב' לורם נחתם חוזה לפיתוח המיגרש; מסכימה שכאשר ייפסקו דמי פינוי, דמי הפינוי יהיו לה ולאחותה ביחד; ב"כ הנתבעת התערב בכל מהלך החקירה הנגדית של הנתבעת, והנתבעת השיבה תשובות בהתאם להערות בא כוחה, והערות על כך נרשמו בפרוטוקול הדיון.
" ביום 14.9.1979 נחתם הסכם פיתוח בין ההורים המנוחים של הנתבעת לבין מינהל מקרקעי ישראל לגבי מיגרש לבניית בית מגורים דו משפחתי (2 יחידות דיור בקיר משותף) המצויים בגוש 4012 חלקות 64, 60, 14, 9 (חלק).
ביום 9.12.1983 כתב המפקח כי ביקר במיגרש ומצא קיים שלד + גג של מבנה דו משפחתי (2 יחידות דיור בקיר משותף).
כמו כן על הנתבעת ועל כל הבאים מכוחה לסלק ידיה מהמקרקעין הנ"ל, ולהשיבם לתובעת; את הפצוי עבור הפינוי קיבלו הוריה המנוחים של הנתבעת בעת שקיבלו את החכירה במיגרש לבניית 2 יחידות דיור צמודות קרקע בהנחות מפליגות, מיגרש הנמצא ברח' זיבלבוים פינת יונתן נתניהו בלוד; הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
...
מכל האמור לעיל עולה שגם מתחושת הצדק יש לדחות את טענת הנתבעת לפנותה מהמושכר אך ורק תמורת דמי פינוי.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: אני מורה לנתבעת ולכל הבאים מכוחה לפנות את המקרקעין ודירת המגורים הנמצאת ברחוב החלוץ 23 בלוד והידועה כגוש 3973 חלקה 37 וכן את המקרקעין הידועים כגוש 3973 חלקה 73, הידועים במגרש 215 לפי תב"ע לד/2/213, מקרקעין הצבועים בצבע צהוב ומתוחמים בקו כחול במפת המדידה המהווה נספח א' לחוות הדעת של המודד סיני גורדון מיום 2.3.2021 אותה סימנתי במ/1, והיא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.
כמו כן על הנתבעת ועל כל הבאים מכוחה לסלק ידיה מהמקרקעין הנ"ל, ולהשיבם לתובעת; את הפיצוי עבור הפינוי קיבלו הוריה המנוחים של הנתבעת בעת שקבלו את החכירה במגרש לבניית 2 יחידות דיור צמודות קרקע בהנחות מפליגות, מגרש הנמצא ברח' זיבלבוים פינת יונתן נתניהו בלוד; הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2006 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

להלן העובדות הצריכות לעניין: ברח' הגליל 71א' בחיפה שוכן בית מגורים דו משפחתי (להלן "הבית").
המנוחה גב' ליאונורה פישר ז"ל (להלן "התובעת") היתה הבעלים של יחידת דיור אחת בבית הנ"ל הידועה כחלקה 9/2 בגוש 10882, והנתבעים הינם הזכאים להירשם כבעליה של יחידת הדיור השניה, הידועה כחלקה 9/1 בגוש 10882.
השינוי העיקרי במבנה לעומת התכניות המקוריות היה לדבריה בפריסת החדרים כאשר בקומה הראשונה גובה החדרים נותר באותו גובה, ואילו החדרים בקומה השניה גובהם היה נמוך מ-3 מטר (עדותה בעמ' 23 ש' 23-28 לפרוטוקול).
אולם, טענה זו לא התבררה כדבעי, ואף מעדותו של מר קריצר עלה כי קיר כזה נבנה אם כי באופן "פנימי יותר" כדבריו (עמ' 20 ש' 6-8 לפרוטוקול).
המטרה אותה ביקשו הצדדים להגשים במשותף הוא ניצול זכויות הבניה שלהם בחלקה בכפוף לקיום התנאים הקבועים בסעיף 2 להסכם.
יתרה מכך, מעדויות הצדדים עלה הרושם כי הסיבה לזעמה של התובעת וההתנגדויות שהוגשו על ידה, לא היה נעוץ בתוספת הבניה שנבנתה על ידי הנתבעים, אלא בשינויים שבוצעו ברכוש המשותף על ידי האחרונים במהלך הבניה, ללא קבלת הסכמתה ותוך פגיעה בזכויותיה ברכוש הנ"ל. כפי שהובהר לעיל, התובעת התנגדה נחרצות, לכל אורך הדרך, לחלוקה פיזית של הרכוש המשותף באמצעות הצבת קו גבול שחוצה בין שני חלקיו של המגרש באופן שווה (ראה עדותו של מר קריצר בעמ' 15 ש' 6-9 לפרוטוקול), וההסכם בא להסדיר אך ורק את עניין זכויות הבניה בחלקה, תוך התחייבות הצדדים לשמור על הרכוש המשותף במצבו הקיים עד לחלוקתו בהסכמה ביניהם בעתיד.
הנתבעים לעומתה טענו כי העבודות שבוצעו על ידם ברכוש המשותף נעשו בהסכמת התובעת, ולא נועדו להעניק להם חזקה ייחודית בשטחים הנ"ל אלא לשפר את חזות החלקה לרווחת כל הדיירים, וכי לא נמנע שימוש סביר מצד התובעת בחלקים הנ"ל. על מנת למצות את התמונה יש לציין כי לאחר פטירתה של התובעת הושכרה דירתה לאחרים ושימשה כתינוקיה, ומתצהיר הנתבעים והתמונות שצורפו לו עולה כי גם בדירת התובעת נעשה שימוש שלא כדין בחלק מהרכוש המשותף על ידי גידור חלק ממנו וייחודו לשימוש בלעדי של השוכר, ללא הסכמה מאת הנתבעים.
...
מסקנה זו נובעת, לטעמי, הן ממטרות החוק ותכליותיו והן מהוראותיו האופרטיביות, והיא עולה בקנה אחד עם תפיסות בסיסיות של חופש הקניין וההגנה עליו, והחופש החוזי הנתון לאדם לעשות בקניינו כרצונו שקבלו מעמד של זכויות-על בחוקי היסוד בעשור האחרון.
התוצאה מכל האמור לעיל הינה כדלקמן: התביעה העיקרית התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה באופן כדלקמן: השינויים שנעשו ברכוש המשותף ואשר התבטאו בהרחבת שביל המעבר, יצירת שינויי טופוגרפיה והתקנת הפרגולות, נעשו שלא כדין על ידי הנתבעים, על כן יש מקום לקבל את התביעה בגינן.
טענות התובעת המתייחסות למתקני החשמל, הגינה וביטול הכניסה האחורית, נדחות בזאת.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2009 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הבקשה נשענה על תוכניות המתאר החלות על המתאר המאפשרות בנייה בקיר משותף של 4 קומות + קומה מפולשת +40 מ"ר של שטחי בנייה עקריים לשם בניית חדר כניסה לגג וכן, בהתקיים תנאים מסוימים, הקמת קומה חמישית תוך "ניוד" שטחי בנייה עקריים מקומות הבניין אל הקומה הנוספת (גב/מק/2002 ו-גב/353/ו).
שכן בתקנות התיכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתוכניות והיתרים) תשנ"ב – 1992 (להלן: "תקנות חיוב שטחים") מוגדר מיגרש כך: "יחידת קרקע שנקבעה בתוכנית או שנוצרה על ידי פעולה של חלוקה או איחוד בתוכנית...
קומה חמישית בני אליעזר, בהסתמך על תוכנית המתאר, ביקשה שיותר לה לבנות קומה חמישית ולהשתמש לשם כך בשטח המותר לבנייה לחדר יציאה לגג בתוספת יתרות שטח בנייה עיקרי ש"ינוידו" מקומות הבניין האחרות ובצירוף %½2 הקלה בגין תוספת קומה חמישית.
ראשית, המבנה הדו-משפחתי הקיים על המיגרש מוגדר כ"בית משותף" שבו נחלקות הזכויות בין שני בעלים; בני אליעזר ופלינקר.
הוראה שנייה היא זו שבסעיף 60 לחוק האומרת שבמקרה של החלטת בעלי זכויות בבית משותף ששלושה רבעים מהרכוש המשותף צמודים לדירותיהם לשקם בית משותף שנהרס כולו או מקצתו, ישא כל דייר בעלות שיקום דירתו והכל ישאו בהוצאות שקום הרכוש המשותף באורח יחסי לחלקם בו. ההוראה השלישית היא של סעיף 2(ב) לתקנון המצוי הנספח לחוק.
...
כיון שמבוקשות שתי מעליות הן מקנות תוספת של 64.9 מ"ר. נראה לי שוועדת הערר נתפסה לכלל טעות בעניין זה. לשם ביאור הדבר אניח לרגע שבני אליעזר רכשה את זכויות פלינקר והייתה לבעלת הזכויות היחידה במגרש.
מסקנה זו משליכה גם לעניין הקומה החמישית.
התוצאה מקיבוצם של דברים עולה: עתירת הוועדה המקומית (עת"מ 1475/07) נדחית; החלטת ועדת הערר בסוגית העתירה נותרת על כנה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו