בקשה לתגמול טיפול רפואי מלא לנכה צה"ל

המערער פנה לקצין התגמולים לקבלת תט"ר (תגמול טפול רפואי) בהקף 50% משרה באופן רטרואקטיבי לשנת 2020, ונדחה במכתב מיום 31.1.21.

טענות המערער בתצהירו טוען המערער כי בחודש 5/2019 הוא הודיע לקצין התגמולים כי הפחית בשעות עבודתו, בשל החמרה במצבו הרפואי ובקש לעבור וועדת כושר עבודה (וועדת צר"מ), ואולם, בטרם זומן לועדה, הוא עודכן על ידי קצין התגמולים כי החל מיום 1.1.2020 יופסק התשלום לו הוא זכאי.

עוד במכתב נקבע כי אושר למערער תשלום תט"ר בהקף משרה של 50% על פי התיקרה המלאה עבור שנת 2020, ולפיכך ישולם לו הפער בין התגמולים החלקיים שקבל לבין תיקרת תט"ר חצי משרה, נכון למועד התשלום.

בהתאם למפורט במכתב, המערער זכאי לתשלום תט"ר השלמה, לפי תקופות בהתאם לסכום התט"ר במועד הזכאות, לפי הפרוט הבא: 1-3/2020 4,170.95 ₪ * 3 חוד' = 12,512.85 ₪ 4/2020-3/2021 – 4,271.56 * 12 חוד' = 51,258.72 ₪ 4/2021-7/2022 – 4,376.75 * 16 חוד' = 70,028 ₪ סה"כ 133,799.57 ₪ תגמולים ששולמו בפועל עד 7/2022 107,525.38 ₪ הפרשים ששולמו: 35,350 ₪ סה"כ שולם: 142,875.38 ₪ > תשלום יתר 9,075.81 ₪ המשיב נימק את סמכותו בהשבת כספים שניתנו ביתר בהסתמך על סעיף 16 לחוק הנכים (תגמולים ושקום), תש"יט-1959 (להלן- חוק הנכים).

חוקים אלה נועדו להיטיב עם נכה צה"ל - להיטיב ולגמול טוב למי ששרתו את המדינה ונפגעו בעת שירותם ובקשר עם שירותם (ע"ע 192/85 קצין התגמולים נ' פרומה הכט (נבו, 29.8.90).

...

סיכום זכאות התובע לתט"ר בניכוי התשלומים שקיבל עבור רכיב זה מביא למסקנה כי למערער שולם ביתר סך של 3,793.26 ₪ (139,082.12 ₪ - 142,875.38 ₪).

ואולם, נוכח המסקנה כי למערער שולמו תשלומי יתר, יש לתקן את הטעות, עם זאת, תיקון הטעות חייב להתבצע תוך הפעלת שיקול דעת מלא על בסיס נתוניו העדכניים והקונקרטיים של המערער וזאת לא נעשה במקרה דנן.

בהעדר נתונים עדכניים וקונקרטיים בעניינו של המערער, אני סבור כי יש להביא את העניין פעם נוספת בפני הוועדה העוסקת בגביית תשלומי יתר אצל המשיב, אשר יהיה עליה לבדוק את שאלת הפעלת הסמכות שברשות, לפי תכלית החקיקה ובהתבסס על נתוניו הקונקרטיים של המערער ושאלת יכולתו לכלכל עצמו עם ההכנסה המופחתת ככל שתופחת.

רקע הדברים המבקש ניפצע במהלך שרותו הצבאי, והוכר כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים), בשיעור של כ-61%, מרביתם בגין הפרעת דחק פוסט-טראומתית (PTSD).

בית משפט זה עמד על התנאים לזכאות כאמור (טרם התיקון משנת 2021, שאינו רלוואנטי לעניינו של המבקש): "תקנה 14 קובעת במפורש כי לנכה העומד בתנאים ייקבע תגמול בעבור כל יום של ביטול עבודה ('נכה... זכאי לכל יום של ביטול לתגמול יומי עבור טפול רפואי'). תכליתו של תגמול זה לתמוך בנכה בתקופת הטיפולים הרפואיים בגין אי יכולתו לעבוד בימים אלה, וכך גם לאפשר לו שלא לנצל 'ימי מחלה' שהוא זכאי להם במקום עבודתו (ויש להם ערך כספי). על כן, כפי שגם הסביר המשיב, ניתנים התגמולים בהסתמך על אישור של רופא מוסמך כי הנכה אינו עובד מאחר שהוא מקבל טפול רפואי. התקנה כולה מדברת במושגים של 'ימים', ואינה מתייחסת לתקופות ממושכות: 'לכל יום של ביטול לתגמול יומי' (תקנה 14); 'הוא מובטל יום ביטול אחד' (תקנה 14(1) ), 'בעד אותו יום ביטול לא קיבל שכר...' (תקנה 14(2)). לא זו אף זו, תקנה 14(ב) מדברת בפצוי המעביד, והרי אילו היה מדובר במי שאינו יכול לעבוד לצמיתות, לא היה כל מעביד בתמונה. יוטעם, כי סעיף 43(ב)(1) לחוק והתקנות מכוחו קובעים במפורש כי מדובר בתגמולים שישולמו לנכים ש'עקב הטיפול אינם מסוגלים לעבוד'. קרי, כדי לזכות לתט"ר לפי תקנה 14 על אבדן כושר העבודה להגרם בשל הטיפול הרפואי, ולא המחלה. [...] תט"ר חלקי, לעומת זאת, כפי שגם מסביר המשיב, הוא תגמול מחיה שאינו ניתן כנגד חיסור ימי עבודה עקב טפול רפואי, אלא נועד למקרים בהם הנכה אינו מסוגל לעבוד בהקף משרה מלא כתוצאה מן הנכות, אולם מטעם זה נקבע התגמול בסכום קבוע ללא קשר להכנסת הנכה; תט"ר זה יסודו בפרשנות מרחיבה של המשיב לחוק, ואינו נוגע לטפול רפואי" (עניין גזית, בפיסקה כ').

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

משאלו פני הדברים, אין מקום להידרש לסוגיית רטרואקטיביות הבקשה, שלגביה כאמור ציין בית המשפט המחוזי כי "יתכן ואין עסקינן בבקשה 'רטרואקטיבית' קלאסית". המשיב בחן את בקשת המבקש והגיע לכלל מסקנה כי לא מתקיימים לגביו תנאי הזכאות לגופו של עניין, וסוגיית הרטרואקטיביות איננה הטעם העיקרי לדחיית הבקשה.

על יסוד כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.

בהחלטה האמורה, נדחתה בקשת המערער לתשלום תגמול טפול רפואי (להלן: "תגמול תט"ר") רטרואקטיבית מיום 11.11.2016.

רקע עובדתי וההליכים עד כה המערער התגייס לשירות צבאי בשנת 2000 ושירת שרות סדיר בגדוד חרב יחידת המיעוטים וסיים שירות צבאי סדיר מלא.

בסעיף 3 לתביעה נכתב: "אודה על קבלת אישור תט"ר ואישור לצורך טיפולים רפואיים". בחודש יוני 2020 הוכר המערער כנכה צה"ל בשל "פוסט טראומה", החל ממועד הגשת התביעה ובחודש ספטמבר 2020 נקבע לו שיעור נכות של 30% לצמיתות.

המשיב הוסיף וטען, כי מעבר לעובדה שתגמולי קיום אינם משולמים רטרואקטיבית בהתאם לסעיף 18 לחוק הנכים ולפסיקה, עולה מן העירעור שהמערער לא היה מצוי בשוק העבודה בתקופה המבוקשת ולכן כבר מן הטעם הזה אין הוא יכול להיות זכאי לתגמול תט"ר. שכן תנאי לתשלום התגמול הנו, כי טפול רפואי בנכות המוכרת הוא שמנע את העבודה.

...

ס. הנשיאה השופט א. קולה –אב"ד ערעור על פסק דין מיום 31.08.21 של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן בהתאמה: "ועדת הערעורים" ו-"חוק הנכים") היושבת בבימ"ש השלום בנצרת (כב' השופט יובל שדמי (יו"ר); ד"ר הדר ירדני; ומר אריה ציליק) בע"נ 29870-01-21 במסגרתו, נדחה ערעורו של המערער על החלטת קצין התגמולים (להלן: "המשיב") מיום 23.12.20.

טענות המערער לטענת המערער, מאחר ונכותו אושרה בסופו של דבר בשנת 2020 והוחלה למפרע מיום הגשת התביעה להכרה, הרי שיש לקבוע, כי גם הזכאות לתגמולי הקיום היא רטרואקטיבית נכון ליום הגשת התביעה להכרה ולא מיום הגשת התביעה לתגמולי הקיום.

זאת ועוד, הגם שסבורני כי אכן נכון לדחות את הערעור, אין בכך הסכמה והשלמה עם התנהלות המשיב בבירור תביעת המערער לגופה ולא היתה אכן הצדקה להתמשכות כה ארוכה של ההליכים בעניינו.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי להרכב להורות על דחיית הערעור למעט- חיוב המערער בהוצאות בסך 5,000 ₪ אותם יש לבטל.

__________________ רננה גלפז מוקדי, שופטת סוף דבר אפוא, הוחלט פה אחד על דחיית הערעור והכל כמפורט בסעיף 26 לחוות דעתו של אב בית הדין.

המבקש מוכר כנכה צה"ל בדרגת נכות של 43%.

המבקש הופנה לצוות רפואי רב מקצועי אשר מצא כי לא איבד את כושר עבודתו וכי הוא "מתאים לכל עבודה בישיבה בלבד ובהקף משרה מלאה" (פרוטוקול ועדת חריגים לתג"מ, עמ' 3).

לטענת המבקש, זה המצב במקרה דנן, שכן בבקשתו הוסיף על טופס הבקשה בכתב יד כי הוא מבקש לקבל תט"ר, תגמול טפול רפואי שניתן לפי חוק הנכים, ולחלופין תג"מ 6.

...

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

הבקשה נדחית.

מן העבר השני, תשלום תט"ר חלקי יכול להנתן לפרק זמן ממושך ואף קבוע אך גם הוא מותנה בכך שהמבקש תט"ר חלקי נוטל חלק פעיל בשוק העבודה: "תכליתו של התגמול הספציפי בחוק הנכים, בו עסקינן, התט"ר החלקי –כתכלית החוק כולו. בבסיסו של התגמול עומד ראציונל שקומי. הוא נועד לתמרץ את הנכה לעבור שקום שיובילו בסופו של יום לחזרה מלאה לעבודה, תוך שהוא שומר על מקומו במעגל התעסוקה וממשיך לעבוד במשרה חלקית." בג"ץ 5171/08 ארגון נכי צה"ל נ' שר הבטחון.

(רע"א 7097/10 יעקב זכאי נ' מדינת ישראל) וכן נאמר ברע"א 7222-10 בעיניין פלוני: "גמולי הקיום ותט"ר בכללם נועדו למחייה שוטפת לאחר שצרכי הנכה נבדקו בזמן אמת והזכאות להם נבחנת מעת לעת. לכן, המועד ממנו משולמים תגמולי הקיום הנו מועד פניית הנכה בבקשה לקבלת התגמול. נראה, כי מאחר ואין מדובר בפצוי נזיקי, גם אין מקום לשלמו רטרואקטיבית מאחר ואין מדובר ב"תכנית חיסכון". המשיב הרחיב בעיניין זה בסיכומיו, הדברים מקובלים עלינו ותאומים את ההלכות הנ"ל ולא מצאנו צורך לשוב על כל ההחלטות הרבות בהקשר זה. לסיכום חלק זה, תשלומי תט"ר מלא או חלקי ניתנים רק לנכה מוכר אשר מצוי במעגל התעסוקה זאת מפאת תכליתם לשפות אותו בגין אובדן הכנסה קונקרטית שעולה מהצורך לקבל טפול רפואי או חוסר היכולת לעבוד במשרה מלאה מנסיבות הקשורות בנכותו המוכרת.

...

בשולי הדברים המשיב טוען כי המערער לא שיתף פעולה עם הליכי השיקום או עם הטיפול הרפואי ולכן יש לדחות את תביעתו.

לא מצאנו אפשרות להתבסס על החלטות אלה בהיעדר קנה מידה משפטי לבחינה.

(רע"א 7097/10 יעקב זכאי נ' מדינת ישראל) וכן נאמר ברע"א 7222-10 בעניין פלוני: "גמולי הקיום ותט"ר בכללם נועדו למחייה שוטפת לאחר שצרכי הנכה נבדקו בזמן אמת והזכאות להם נבחנת מעת לעת. לכן, המועד ממנו משולמים תגמולי הקיום הינו מועד פניית הנכה בבקשה לקבלת התגמול. נראה, כי מאחר ואין מדובר בפיצוי נזיקי, גם אין מקום לשלמו רטרואקטיבית מאחר ואין מדובר ב"תכנית חסכון". המשיב הרחיב בעניין זה בסיכומיו, הדברים מקובלים עלינו ותאומים את ההלכות הנ"ל ולא מצאנו צורך לשוב על כל ההחלטות הרבות בהקשר זה. לסיכום חלק זה, תשלומי תט"ר מלא או חלקי ניתנים רק לנכה מוכר אשר מצוי במעגל התעסוקה זאת מפאת תכליתם לשפות אותו בגין אובדן הכנסה קונקרטית שעולה מהצורך לקבל טיפול רפואי או חוסר היכולת לעבוד במשרה מלאה מנסיבות הקשורות בנכותו המוכרת.

לאור כל הנימוקים שנסקרו דלעיל לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת המשיב ולפיכך אנו דוחים את הערעור ומותירים את החלטת המשיב מיום 8.7.2019 על כנה.