בכתב התביעה ובתצהירי דני, אופיר ושמואל, נטען כי בשל טעמים שונים, וביניהם חובות רבים שהצטברו בחברה, הוחלט פה אחד ב-14.5.19, כשהנתבע עצמו נוכח והצביע בעד, על פירוק החברה בהליך "פירוק מרצון". צורף (נספח 2 לתצהיר דני) פרוטוקול הפרוק שנערך במעמד דני והנתבע, ובו (בעשרים סעיפים) חילקו הצדדים ביניהם את חובות והתחייבויות החברה, כשלגבי חלק מהחובות סוכם מי ישא בו ובאיזה שיעור, ולגבי היתר, הם הושארו בהסכמה להתדיינות עתידית.
במסגרת הפגישה, אופיר ביקש סליחה בשם כל התובעים ובקש אורכה של חצי שנה בכדי להסדיר את המצב ולהעלות את החברה לפסים של רווח.
...
הוצאת המחשבים והציוד מהחברה במרץ 2019 נועדה לצורך העבודה על פירוק החברה במשרדי התובעת 1, לאחר שהחליטו כי אין מנוס מהפסקת פעילותה, אחרי שנה של מריבות עם הנתבע והפסדים שוטפים.
פעילות החברה הושבתה למשך חודש, ואז נערכה הבוררות אצל הרב ששון בה פסק הרב שהנתבע ישלם בגין חובות החברה המצטברים 175,000 ₪ בלבד, כבעל 20% מהמניות.
אני דוחה את הטענה כי הנתבע לא הבין את משמעות החתימה, הן במסמך הבוררות אצל הרב והן בפרוטוקול הפירוק, על התחייבותו לשלם לבנק המלווה (מרכנתיל דיסקונט) סך של 175,000 ₪, בגין חלקו בהפסדי החברה.