בקשה לשקול מחדש קידום הליך בתובענה ייצוגית

ההסתדרות טענה בבקשתה כי מאז נתן בית הדין האיזורי את החלטת האישור חל שינוי מהותי בנסיבות, ובהתאם חל שינוי בפסיקת בית דין הארצי; בהמשך לכריתת ההסכם הקבוצי (הסכם האכיפה) הוקמה ועדת האכיפה, העורכת הן בדיקות מדגמיות והן בדיקות "עומק" בעקבות תביעות ו/או דרישות או כאשר בדיקות מדגמיות מעלות ממצאים של הפרות רוחביות; בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בעיניין ישייב מנגנוני האכיפה של ההסתדרות – כפי שנקבעו בהסכם האכיפה – הם אפקטיביים, ולפיכך אין מקום לקבל בקשות לאישור תובענה ייצוגית בענף השמירה ויש להפנות מחלוקות בעיניין זה לועדת האכיפה; לאור האמור, מן הראוי כי בית הדין יעיין מחדש בהחלטת האישור ויקבע כי נוכח שינוי הנסיבות המהותי שחל בענף, תדחה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, והמחלוקת תועבר לטיפולה של ועדת האכיפה, וסוגיית שכר הטירחה של ב"כ המבקש תושאר לשיקול דעת בית הדין ; ההסתדרות הוסיפה כי בהחלטת האישור היתייחס בית הדין לפעולותיה של החברה בהתאם למזכר ההבנות שנחתם עם ההסתדרות, אולם אין המדובר במתוה האכיפה על פי הסכם האכיפה, שקבל את ברכתו של בית הדין הארצי בעיניין ישייב; בדיקותיה של ועדת האכיפה אינן מוגבלות בתקופת ההתיישנות.

העובד היתנגד לבקשת ההסתדרות וטען, בין היתר, כי הבקשה הוגשה בשיהוי חמור; ההסתדרות הייתה צד להליך עוד לפני ההחלטה לאישור תובענה ייצוגית; בית הדין הארצי קבע כי אין מקום לעיין בחדש בהחלטה לאישור תובענה ייצוגית בעקבות הפסיקה בעיניין ישייב, מקום בו עניינו של הסכם האכיפה נדון והוכרע [בר"ע 28114-10-13 סער בטחון – בוסקילה ואח']; בהחלטת האישור נקבע עובדתית שההסתדרות לא פעלה די במסגרת הסכם האכיפה על מנת להביא לפצוי עובדי החברה, ואין נפקות לשאלה האם הפעילות בוצעה במסגרת "מיזכר הבנות" או "מתוה אכיפה", ולא הוכח שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש; ההסתדרות לא פירטה בבקשתה מה הפעילות שעשתה על מנת להביא לפצוי העובדים, ולא הציגה ראיות בעיניין תוצאות פעילותה הנטענת, ולכן לא הוכיחה תשתית עובדתית לטענתה בדבר שינוי נסיבות.

בהחלטה מיום 2.9.2014 דחה בית דין האיזורי את הבקשה מנימוקים אלה: הבקשה הוגשה באיחור, שכן על פי החלטת בית הדין מיום 23.6.2014 היה על ההסתדרות להגיש את בקשתה עד יום 1.8.2014, ולא ניתן כל נימוק לאיחור בהגשתה; בקשת ההסתדרות הוגשה ביום 11.8.2014, כשנה לאחר שניתן פסק הדין בענין ישייב; בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי החברה נדחתה על ידי בית הדין הארצי; במהלך התקופה (שנה וחצי) שחלפה מאז החלטת האישור ב"כ העובד המייצג פעל בהתאם להחלטה וביצע פעולות רבות שנועדו לקדם את בירור זכויות העובדים במסגרת התובענה הייצוגית.

...

הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

מבלי להידרש לשאלה אם הלכת ישייב מהווה שינוי נסיבות העשוי להצדיק עיון מחדש בהחלטה לאשר תביעה כתובענה ייצוגית ושינוי ההחלטה, במיוחד בנסיבות המקרה הנדון שבו נבחנה פעילות החברה וההסתדרות לאכיפת זכויות העובדים, אני סבורה כי צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי דין הבקשה להידחות בשל השיהוי בהגשתה.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

בחלוף הזמן, ומשלא קיימת כל היתקדמות ממשית (ועל כל פנים לא כזו שהודע עליה לביה"ד ע"י הצדדים) בהליכים להם ממתין בית דין זה בהמשך להחלטות קודמות, מצאתי כי ראוי לשקול מחדש אופן קידום ההליך.

להלן אפרט: הבקשה הראשונה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה ביום 1.9.08 במסגרת הליך דמ"ש 5771/08 במסגרתה נתבעו: תשלום תוספת ותק, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובדת על תנאי עבודתה, פיצוי בגין אי הפקדת כספים בקרן פנסיה, ולחלופין תשלום ההפרש בין ההפקדות שהפקידה המשיבה בביטוח מנהלים לבין הסכומים שהיה עליה להפקיד ב קרן הפנסיה.

...

עד שהבשיל הסדר הפשרה המשיכו הצדדים לנהל את ההליך וריכזו את מאמציהם בהליכי גילוי מסמכים לא קצרים שכנראה סייעו לצדדים לקדם את ההסדר ביניהם וביום 5.12.17 נימסרה הודעה כי הצדדים הגיעו להסכמות וכי נידרש להם זמן להעלות הסכמות אלה על הכתב.

כאלה הם הליכים ייצוגיים המשמשים ככלי לשינוי חברתי" (ע"א 689/16 עבדאלקאדר נסאר נ' עיר השעשועים בע"מ, פסקה 17 (2018)), וזה לטעמי ענייננו בתובענה זו. על כן, במסגרת קביעתי את שיעור הגמול ושכר הטירחה נתתי דעתי לטרחה ולמאמצים של המבקשת וב"כ, לסיכונים שהם נטלו בניהול ההליך, לתועלת שצמחה לקבוצה בדמות ההטבה הכספית הפרטנית לכל אחד מחברי הקבוצה והן להסדרה העתידית הכללית של היתנהלות הבימה בדרך של ארגון מחדש של רשימת התפוצה ומניעת משלוח סתמי של מסרונים ללא קבלת הסכמה מפורשת של הנמען.

בבואי לקבוע מהו שיעור הגמול נתתי דעתי גם להקף ההליכים שהתנהלו עד שהגיעו הצדדים להסדר דנא, והגם שהמדובר בשלב מוקדם למדי לא התעלמתי מכך שהליך גילוי המסמכים שתרם להגעת הצדדים להסדר היה ארוך והמבקשת נדרשה להגיש בקשות בעיניין זה. כן הבאתי בשיקולי כי למבקשת היתה לכאורה עילת תביעה אישית בגין קבלת 20 מסרונים מהבימה ללא שנתנה רשותה ומסרון אחד שהיתקבל לאחר שהודיעה על סרובה לקבל המסרון.

...

בנסיבות המתוארות בבקשה, ולאחר שעיינתי בהסדר הפשרה אני מקבלת את עמדת הצדדים כי כי אין צורך למנות בודק שכן מדובר, כאמור, בנזק שאינו ממוני, הנוגע למטרד שחש כל אחד מחברי הקבוצה, ואני סבורה כי די בדיווח על ביצוע ההסדר.

הגם שפסיקת שכ"ט בשיעור אחוזי מגובה ההטבה היא דרך אפשרית הרי שבענייננו לא ראיתי לפסוק פיצוי בדרך הנגזרת מאחוז מסוים מסכום ההטבה, ואני סבורה שענייננו נכלל ב"מקרים שבהם התועלת הצומחת מהסדר הפשרה אינה כזו שניתנת לכּימוּת או לאומדן כספי – שאז שיטת האחוזים לא תסכון.

סיכומו של דבר לאור כל האמור וכפי שכבר ציינתי אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

יצוין כי בתום דיון קדם משפט שהתקיים ביום 2.1.2020 הציע בית המשפט למבקשות לשקול מחדש את עמדתן באשר להליך וכן בקשר לבקשות דנן.

על פניו נראה כי סוגיה זו אינה רלוואנטית להליך דנן שעניינו בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות.

מכל מקום, הענות לבקשות דנן תביא אך ורק לסירבול ההליך ולא תיתרום תרומה של ממש לקידומו.

...

העמדה אמנם כוללת הבהרה כי לעניין זה אין הבדל בין תרופה שמחירה גבוה מסכום ההשתתפות העצמית (כפי שהיה בענין מלכא הנ"ל) ובין תרופה שמתחת למחיר ההשתתפות העצמית, אך בסופו של דבר עניינה הוא אחד – לפי עמדת היועמ"ש, העובדה כי המשיבות הן מלכ"ר אין פירושה שהן לא רשאיות להסתמך על המחיר המחייב לצרכן כולל מע"מ כפי שהוא מופיע במחירון הרשמי מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים.

סוף דבר - הבקשות נדחות ואיני מתיר את הגשת חוות הדעת.

הרלוואנטית לעניינו היא תקנה 46 (א) לתקנות סד"א, אשר לפיה :" בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן, תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג.". גם לפני תקנות סד"א החדשות הפסיקה עמדה על שיקולים החופפים במידה רבה לאלה שקבלו ביטוי בתקנה 46 (א) לתקנות סד"א החדשות בזיקה לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית (בר"מ 4303/12 תמר אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר (22.11.12).

שיקולים אלה מאזנים בין אינטרס התובע, אינטרס הנתבע ואנטרס הציבור – תוך שנקבע כי ככלל, בהליכים ייצוגיים אינטרס הציבור מטה את הכף לטובת קבלת בקשת התיקון, וזאת לנוכח אינטרס חברי הקבוצה המיוצגת וכן בשל התכליות החברתיות שמוגשמות באמצעות מוסד התובענה הייצוגית והרצון לקדם את בירורן של תובענות ראויות"(רע"א 3916/21 תמר פטרוליום בע"מ ואח' יניב מנצורי, פסקה 9 (7.11.21); ראו גם רע"א 748/18 אברהמי נ' בראון ובניו בע"מ, פסקה 5 (12.5.2019), וכן רע"א 3361/18 סבח נ' מדינת ישראל , פסקה 6 ( 31.10.2019)].

...

כן המבקשת טענה, כי לא מדובר בטעות נקודתית והצביעה על זכאים נוספים אשר גם להם לא ניתנה הטבה זו. נוכח כל האמור, המבקשת עתרה בבקשת האישור לחייב את המשיב להשיב לחברי הקבוצות את הסכומים שנגבו ביתר ולחייבו בתשלום פיצויי שאינו ממוני, אותם העריכה בסך כ-4,000,000 ₪.

מכאן, ומכל האמור לעיל השתכנעתי כי נכון לקבל את הבקשה ולאפשר למבקשת תיקון הגדרת הקבוצה הראשונה כמבוקש.

סוף דבר נעתר בזאת לבקשה ומתיר למבקשת להגיש בקשה מתוקנת לאישור תובענה ייצוגית תוך 20 ימים מהיום, ולמשיב להגיש תשובה מתוקנת תוך 30 ימים לאחר מכן.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.