במכתב טוען הנתבע כי במשך כ-60 שנה זכות הקניין שלו בחלקה ג' עמדה על 4.5 דונם ולא כפי שהאגודה כתבה לו במכתבה מיום 8.11.14, הוא מבקש מסמכים לרבות מפה עם סימון גבולות חלקה ג' שלו, מסמכים בהם ננקטו המהלכים שהקטינו את החלקה ברשומי המזכירות, ורשימת בעלי הקרקעות בחלקות ג' לפני השינוי ואחריו.
התובע מפנה גם לנ/80, שהוא מכתב תשובה של הפרקליטות האזרחית לנתבע לגבי תלונתו על "ספסרות קרקעות", בה הודיע לו משרד המשנה לפרקליט המדינה (לעניינים אזרחיים) כי הפרקליטות לא מצאה מקום להתערב בתשובת הלישכה המשפטית של רמ"י.
כן הציג התובע את ת/21 – החלטה של עוזר רשם האגודות השיתופיות, זרח יהב, מיום 26.3.15 לגבי בקשתו של הנתבע לקיים פגישה לליבון נושאים בגינם הגיש הנתבע תלונה על היתנהלות האגודה בכלל והיו"ר-התובע בפרט.
...
לסיכום, הכרעה קונקרטית לגבי תחולת הגנת תום הלב על כל אחד מהפרסומים תעשה תוך בחינת מספר הטענות העובדתיות המשמיצות, שלא הוכחו כנכונות, הכלולה בפרסום, ובהתחשב בנמעני התפוצה שלו, כאשר ברי כי פרסומים שמוענו אך ורק לגופים מוסמכים לבדיקת תלונות נהנים מהגנה רחבה יותר מאלה שמוענו לאחרים.
מאחר שאין ראיה כי מכתב זה הופץ בתפוצה רחבה יותר מאשר לרשם האגודות השיתופיות והעתק למזכירות ועד האגודה, ומתוך התפיסה כי יש לצמצם את דרישת הבירור המוקדם של אמיתות הטענה ע"י המתלונן, כאשר מדובר בתלונה המוגשת לגוף הממונה על בירור תלונות מסוג זה, אני קובעת כי הפרסום חוסה תחת ההגנה של סעיף 15(8) לחוק.
לסיכום, אני קובעת כי הנתבע פרסם לשון הרע על התובע ללא שחלה עליו הגנה מן ההגנות הקבועות בדין, לגבי פרסומים א', ג', ד' ו-ט'.
