בקשה לשינוי סדר הגשת סיכומים בערעור על ביטול מכרז

תקנה 124 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן:"התקנות"), קובעת כי: "בית הדין רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לפסוק בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, והוא הדין לגבי הרשם בהחלטה שנתן" כידוע, בהתאם לסדרי הדין על בעל דין להביא את ראיותיו ב"חבילה אחת" (רע"א 2137/02 אליהו ממן-פז חברת נפט בע"מ (30/7/2002), אלא, שמקום שבעל דין לא פעל כאמור ובקש להגיש לבית הדין ראיה שלא בהתאם לעיתוי הנידרש ממנו, אין בה - לכשעצמה - כדי להצדיק את דחיית בקשתו ויש לבחון כיצד יש ליישב בין שני אינטרסים בסיסיים בהליך השפוטי - האחד, האנטרס של ניהול ההליך המשפטי כתיקונו, והשני - האנטרס של בירור האמת.

סוף דבר - בקשת התובע נדחית תוך שיובהר גם כי איננו מאשרים לו להתייחס בסיכומיו למסמכי המיכרז ו/או למכרז, אותו לא מצא לנכון להזכיר, עד שלב כל כך מאוחר זה. הוצאות משפט בשים לב לתוצאה אליה הגענו ובהנתן כי לא מצאנו כל הצדקה לעצם הגשת הבקשה ובודאי לא לעיתוי הגשתה וכן והואיל וניכר מתגובת הנתבעת כי היא נדרשה להשקעת מאמץ לא מבוטל וכן להשקעת זמן ניכר כדי להכינה, הרינו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת סכום של 3,600 ₪ בגין הוצאות בקשה זו, כאשר סכום זה יישא הפרישי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

בתאריך 20/11/19 הגיש התובע "בקשה לשינוי מועד הגשת סיכומים עד לאחר ערעור" כאשר במסגרת בקשתו זו הוא הודיע כי הוא "מתכוון לערער ברשות" על החלטת ביה"ד שלא להתיר לו לצרף ראיה ולכן מבקש כי מועד הגשת סיכומיו "ידחה עד למתן פסק דין בעירעור שיוגש ובכפוף להוראות פסק דין זה" - ביה"ד נעתר לבקשת התובע וכן הורה לו, לעדכן מיד כשיגיש את בקשת רשות העירעור, מה שאכן עשה התובע ביום 5/12/19.

ניתן לערער על פסק דין זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלתו.

...

בתאריך 27/3/18 פעלה הנתבעת בהתאם להחלטת הרשמת מיום 13/3/18 עת התייחסה לתשובת התובע, אשר הוא מצידו פעל בהתאם להחלטת הרשמת מיום 28/3/18 עת השיב להתייחסות זאת, כאשר בשלב זה הורתה כבוד הרשמת לנתבעת להגיש במעטפה סגורה ולעיונו של בית הדין, את המסמכים אשר ביחס אליהם היא טוענת לחיסיון, ניתנה ביום את בתאריך 12/4/18 בסופו של דבר ולאחר ארכה ותוך כדי התנצלות, הגישה הנתבעת את המסמכים הרלוונטיים, במעטפה סגורה ולעיונו של בית הדין.

על רקע כללים אלה בחנו את המקרה שלפנינו והגענו למסקנה, חרף כל טענות התובע, אשר מזמן כבר היה אמור להגיש את סיכומיו, אשר ה"ראיה" שאת צירופה הוא מבקש, היתה ברשותו עוד לפני שהגיש את תביעתו ואשר כלל לא התרשמנו כי היא חיונית להכרעה בתביעתו, כי הצדק עם הנתבעת וכי אין מקום ואין סיבה להעתר לבקשת התובע, אשר טענותיו למשחק ב"קלפים פתוחים" היתה יכולה להיות רלוונטית לשלב הליך גילוי המסמכים, שלב, אשר כפי שציינה הנתבעת וכפי שיודע היטב גם התובע, התנהל באריכות רבה אצל כבוד הרשמת (כתוארה אז) - רויטל טרנר.

בנוסף ולמניעת ספקות נבהיר כי גם את טענת התובע כאילו פוטר פעמיים איננו מקבלים שהרי דחינו את טענתו כאילו פוטר בפעם הראשונה ומכל מקום מדובר בטענה שאיננו מצליחים לרדת לשורשה ולענין זה ובכדי שלא להאריך עוד יותר נציין כי מקובלות עלינו טענות הנתבעת (סעיפים 52-53 לסיכומיה).

לסיכום כמפורט לעיל ובהתאם לטענות הנתבעת ולמרות שנפלה טעות מסויימת מצידה ביישום חווה"ד הראשונה שניתנה מטעמה, הרינו מורים על דחיית תביעתו של התובע על כל רכיביה.

ואכן - התנהלות התובע במסגרת הליך, זה, כפי שחלק מהדברים מצאו ביטוי בסעיף "מהלך הדיון" שבפסק דין זה וכפי שפורטו לעיל, היתה התנהלות חריגה ביותר אשר יש להוקיעה ולעשות הכל על מנת שלא תישנה ולכן הרינו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת סכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסכום של 18,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד תוך שנבהיר כי לא בלי התלבטות החלטנו שלא לחייבו גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

הצדדים הגישו עמדתם ובעקבות עמדות אלה הוריתי בהחלטה נוספת מיום 14.7.21 כי צד אשר יבקש הבאת ראיות נוספות בעקבות תוכן המכתב הנ"ל, עליו להגיש בקשה על פי התקנות בתוך 14 יום שאם לא כן, תימשך מלאכת הגשת הסיכומים לקראת פס"ד. לא הוגשה כל בקשה נוספת, ועל כן הוגשו סיכומי הנתבעת וביהמ"ש החל במלאכת כתיבת פסה"ד. בנסיבות אלה כמובן, ביהמ"ש יתעלם מהמכתב על תוכנו.

התובעת הגישה ערעור על פסה"ד, בע"א 9855-05-17 ובדיון שהתקיים בביהמ"ש המחוזי בירושלים ביום 22.11.17 הגיעו הצדדים להסכמה: "אנו מקבלים את המלצת בית המשפט על פיה לאור העובדה שנקבע שדרישת הניסיון המחייבת היא המחמירה, הרי שמציעים פוטנציאליים לא קופחו כתוצאה מכך שקיימת דרישת ניסיון מקילה בנספח, לא היה מקום לביטול במיכרז, כך שבהסכמה יתוקן פסק שינו של בימ"ש קמא באופן שהצו בדבר ביטול המיכרז יבוטל". ביהמ"ש המחוזי בפסה"ד ביטל בהסכמת הצדדים את הצוו שהורה על ביטול המיכרז.

פסה"ד בביהמ"ש המחוזי ביטל אך ורק את הקביעה בדבר ביטול המיכרז – הא ותו לא. לא הוגשה כל בקשה אל ביהמ"ש המחוזי שיבהיר פסק דינו ולא הוגשה כל תביעה לביטול ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים שם ו/או תביעה לביטול פסה"ד בה"פ לאור ראיות חדשות כלשהן.

שאלת הוצאות ההליך כאשר תובע מגיש תביעה ובסופו של יום תביעתו נדחית – מן הראוי כי יחויב בהוצאות בגין ההליך לטובת הנתבע אלא אם קיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. תק' 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעת כדלקמן: "בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור". בנסיבות שפורטו בפני בהליך זה אני סבור כי קיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב את התובעת בהוצאות ההליך.

...

שאלת הוצאות ההליך כאשר תובע מגיש תביעה ובסופו של יום תביעתו נדחית – מן הראוי כי יחויב בהוצאות בגין ההליך לטובת הנתבע אלא אם קיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. תק' 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעת כדלקמן: "בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור". בנסיבות שפורטו בפני בהליך זה אני סבור כי קיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב את התובעת בהוצאות ההליך.

התנהלות זו נוגעת בשאלה האם ועדת המכרזים אכן הפעילה שיקול דעת סביר בהחלטותיה?? אמנם שאלה זו אינה חלק מהמסגרת הדיונית שבהליך זה לאור השתק הפלוגתא לאחר פסה"ד בה"פ אך אני סבור כי עליה להיות חלק מהשיקולים אותם על ביהמ"ש לבחון כאשר הוא בא לפסוק את הוצאות ההליך.

אני סבור כי התנהלות זו אינה ראויה ועל כן אני סבור כי קיימים טעמים מיוחדים כבדי משקל שלא לחייב את התובעת בהוצאות ההליך למרות דחיית תביעתה במסגרת בה הוגשה.

החברה מבקשת איפוא, כי נורה על ביטול פסק הדין, ועל מתן ארכה להגשת הצעות משופרות, ביחס לשלב השני של המיכרז.

דיון והכרעה מכוח הסמכות הנתונה לנו על-פי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, החלה גם לגבי העניין דנן, לפי תקנה 34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 – אציע לחברי לדחות את העירעור על יסוד האמור בו, וזאת אף מבלי צורך להורות על הגשת סיכומי הצדדים לערעור לגופו.

מן האמור עולה בבירור, כי בקשת החברה אינה אלא לשנות, בדיעבד, כימעט 'לאחר מעשה', את תנאי המיכרז, אף שאלה היו ידועים לה מראש, והכּל מחמת כשלונהּ להגיש הצעה משופרת.

...

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף, מקום שבו שאר המציעות – המשיבות 3-2 – הסתמכו על תנאי המכרז, כלכלו צעדיהן בהתאם, הגישו הצעות משופרות, והמשיבה 3 אף התקשרה בהסכם מחייב עם מציע נוסף.

לא שוכנעתי, כי העניין שלפנינו, בא בקהלם של מקרים חריגים אלו.

מסקנתי היא אפוא, כי דין הערעור להידחות כבר בשלב מקדמי זה, אף מבלי להורות על הגשת תשובה מטעם המשיבות – וכך אציע לחברַי כי נעשה.

ואולם, תקנה זו אומצה, בשינויי נוסח קלים, בתקנה 150 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א החדשות), תוך שהובהר בדברי ההסבר כי "תקנה זו מאמצת את ההסדר הקיים בתקנה 411 בתקנות הקודמות ומוסיפה גם את הצורך בהגשת בקשת רשות ערעור על החלטה בענין סמכות מקומית". כן ראו: ע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פינקלשטיין, פסקה 10 (9.12.2008); ע"א 7259/10 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ירוחם, פסקה 20 (28.8.2012); חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 239-238 (מהדורה שלישית, 2012)).

ואולם, אם נסטה לרגע מסדר הדברים, ונבחן גם אירועים מאוחרים להחלטה בדבר בקשת האישור, בגדר "אחריתו מעידה על ראשיתו", הרי שהתנהלות המערערים בהמשך הדברים, שבאה לידי ביטוי בהגשת מספר רב של הליכים כפי שנסקר לעיל (ראו פסקה 11) – אשר ביחס לחלק לא מבוטל הם עולה ספק אם הם קיימים בדין, ותוך שהמותבים שדנו בהם קבעו שוב ושוב ושוב כי הדבר מהוה שימוש לרעה בהליכי משפט – מוסיפה לחובתם בעיניין זה, ומהוה אישוש, שלא ניתן בדיעבד להיתעלם ממנו, כי צדק בית המשפט קמא בהחלטתו שלא להפקיד את ייצוג הקבוצה בידם.

בנוסף, המעיין בבקשות המערערים יפגוש במילה "בהולה" בכותרת בקשותיהם באופן תדיר וחריג בהיקפו, אף שבמקרים רבים לא היה בה צורך (ראו, למשל, בקשת התיקון הראשונה מיום 20.10.2013; בקשת התיקון השלישית מיום 30.3.2014; בקשה לדחיית מועד דיון שהוגשה ביום 26.5.2014, חודשיים לפני המועד שהתבקש לדחותו; בקשה מיום 8.6.2014 לעיון חוזר במגבלת העמודים שקבע בית המשפט קמא להגשת כתב טענות, ולאחר מכן הוגשה ביום 24.6.2014 "בקשה בהולה למתן החלטה"; בקשה מיום 18.8.2015 למתן רשות להגיש סיכומי תשובה; בקשה מיום 16.8.2017 לפסילת השופט כבוב מלדון בתיק והעברת ההליך מכותלי המחלקה הכלכלית; בקשה מיום 9.4.2018 לפסילת השופטת רונן; ובקשה מיום 24.5.2018 לביטול החלטה שניתנה ביום 23.5.2018); כן יגלה אותו מעיין כי בקשות רבות הוגשו על מנת לעכב את היתקדמות ההליך נוכח ההליכים שנקטו בהם המערערים לביטול החלפתם (מעבר לבקשות לעיכוב שהוגשו במסגרת אותם הליכים שנזכרו בפיסקה 11 לעיל, ראו בקשות מהימים 6.2.2018, 7.2.2018, 8.2.2018, 19.2.2018, 21.2.2018, 8.5.2018, 21.5.2018 ו-24.5.2018 אשר הוגשו במסגרת הבקשה לדיון חוזר; וכן בקשות מהימים 14.11.2016, 30.11.2016, 19.4.2017, 25.7.2017, 17.8.2017, 12.9.2017, 24.9.2017 ו-14.12.2017 אשר הוגשו במסגרת הליך האישור).

כך למשל, טוענים המערערים כי החלטת בית המשפט קמא להורות על החלפתם מעידה על שיקול זר מצדו של המותב "שמנסה לנמק את החלפתו של המערער בנימוק אבסורדי [] כדי להביא למינוי מקורבי[ו]" (סעיפים 16, 21 ו-35 לסיכומי המערערים וסעיף 10 לסיכומי התשובה); כי המותב שהורה על מינויים המחודש של עוה"ד גרשט ונאור קיים "מיכרז פקטבי" תוך הפליית המערערים (סעיף 54 לסיכומי המערערים); כי עוה"ד גרשט ונאור הביאו להסדר פשרה כושל בשל "התרשלותם המכוונת" (סעיפים 14, 27 ו-32 לסיכומי המערערים); ועוד כהנה וכהנה התבטאויות דומות שקצרה היריעה מלפרט (אשר להתבטאויות כלפי הרשות לניירות ערך, ראו למשל, החלטת בית המשפט קמא מיום 31.8.2014.

...

כפי שאפרט להלן, סבורני כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים שבהם נדרשת התערבות מסוימת של ערכאת הערעור.

אומנם בית המשפט קמא נתן דעתו לשיקולים הרלוונטיים, אך סבורני כי הסכומים שנפסקו אינם משקפים בצורה מלאה את האיזון הראוי בין אותם שיקולים.

סוף דבר: לוּ תישמע דעתי, נדחה את הערעור ככל שהוא נוגע להחלפת המערערים כבאי כוח מייצגים ולאישור הסדר הפשרה, אך נקבל את הערעור לעניין חלוקת הגמול ושכר הטרחה כמפורט בפסקה 85 לעיל.

בבית המשפט העליון עע"מ 3340/20 לפני: כבוד הרשם רון גולדשטיין המערערת: פרח השקד בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. י.ב שיא משאבים בע"מ 2. עריית מודיעין 3. החברה למשק וכלכלה של השילטון המקומי בע"מ 4. שקד שירותי ניקיון אחזקה וניהול פרוייקטים בע"מ 5. מרדכי זיבאי בע"מ 6. א.דינאמיקה בע"מ 7. א.ש.ט.ל שירתי קבלנות בע"מ 8. שלג לבן ( 1986) בע"מ 9. ר.גא .שירותים וניקיון בע"מ 10. צח אור שירותי תברואה בע"מ 11. פורד מערכות מוניציפליות בע"מ 12. קלין סטאר שירותים מוניציפאליים בע"מ 13. ר.נאם בע"מ בקשת המשיבה 1 לשינוי סדר הגשת סיכומי הצדדים; תשובת המשיבה 3 מיום 26.6.2020; תשובת המשיבה 2 מיום 28.6.2020 ][]החלטה

] העירעור שבכותרת מופנה כנגד פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד, אשר קיבל את עתירתה של המשיבה 1 לביטול זכייתה של המערערת במיכרז שפירסמה המשיבה 2, והורה למשיבה 2 לפרסם מיכרז חדש תחת זה שבוטל.

המערערת והמשיבות 2 ו-3 מיתנגדות לבקשה והמשיבה 11 מסכימה לה. כפי שציין כבוד הרשם (כתוארו דאז) ג' שני בעע"מ 7622/13 סינרג'י כבלים בע"מ נ' יאיר דוחובני כבלים בע"מ (26.3.2014) (להלן: עניין סינרג'י) שנסיבותיו היו דומות עד מאוד לנסיבות המקרה דנן, "ברוב המקרים (אך לא בכולם) צו הסיכומים קובע מועד אחד להגשת סיכומיהם של כלל המשיבים. עם זאת, לא פעם משיב מסוים מבקש, מסיבה זו או אחרת, ארכה להגשת סיכומיו, ומבוקשו ניתן לו. כך עשוי להווצר מצב שבו סיכומי המשיבים השונים לא מוגשים באותו תאריך, ובדרך-כלל אין בכך משום פגיעה בצדדים. בהקשר זה יודגש, כי לא הרי מצב שבו סיכומיו של משיב אחד קודמים לסיכומיו של משיב אחֵר, כהרי מצב שבו סיכומיו של משיב קודמים לסיכומיו של מערער, או מצב שבו סיכומי תשובה של מערער קודמים לסיכומיו של משיב מסוים[...] בעוד ששני המקרים האחרונים עומדים בנגוד בולט לסדר המקובל והתקין של הגשת סיכומים, הרי שהמקרה הראשון אינו בהכרח מעורר קושי ממשי, אף שכמובן כל בקשה לדחיית מועד הסיכומים נבחנת לגופה על-פי נסיבות העניין". במקרה דנן ובדומה לעניין סינרג'י הנזכר לעיל, המערערת והמשיבות 2 ו-3 הציגו בבית המשפט קמא "חזית משותפת, מבחינה זו שכל אחת מהן – מנימוקיה שלה – ביקשה להותיר על כנה את זכייתה של המערערת במיכרז" ודי אם אציין בהקשר זה כי טענות המערערת והמשיבות 2 ו-3 הוצגו בפסק-דינו של בית המשפט קמא במאוחד (וראו עמודים 7-5 לפסק-דינו של בית המשפט קמא שם צוין בין היתר כי בכתבי הטענות של בעלות דין אלה "עולות טענות שבחלקן הגדול חוזרות על עצמן").

...

הבקשה מתקבלת אפוא.