בקשה לשינוי מקום ביצוע עבודות שירות בעקבות קשיים לוגיסטיים

המשיב טען כי דין העתירה להדחות שכן הוגשה בשיהוי; כי לאחר התאונה בוצעה התאמה תפקודית למגבלותיו, תוך שחלף שירות כסוהר בטחון שימש כרשם משמרת; כי במהלך השנים שלאחר התאונה נימצאו לעותר מקומות עבודה התואמים את מגבלותיו; כי בשלב מסוים לאחר צאת העותר לחופשת מחלה וחזרתו לכשירות, נעשו ניסיונות לשלבו בשירות ומשלא נמצא תפקיד מתאים, לאור מגבלותיו ואילוציו, לא נותר אלא לשחררו משירות.

זמן קצר לאחר מכן, ביקש העותר לעזוב את ביס"ר עופר בשל קושי לעמוד במסגרת שעות העבודה ובכלל זה הגעה בשעה 07:30 בבוקר.

בתאריך 19.12.2018 רואיין העותר בפני קצין תמיכה לוגיסטית במחוז צפון לתפקיד אפסנאי בביס"ר מגידו, ונימצא שהעותר אינו מתאים לתפקיד בשל אי עמידה בקריטריונים (נספח 11ב לעתירה).

(ד)  הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על מי שהיה בעבר אדם עם מוגבלות, על מי שנחשב לאדם עם מוגבלות ועל בני משפחתו של אדם עם מוגבלות המטפלים בו.           (ה)  לענין סעיף זה –           "בן מישפחה" – (1)   בן זוג, הורה או ילד; (2)   בן זוגו של הורה, בן זוגו של ילד, אח או אחות או בני זוגם, סב, סבתא, נכד או נכדה - שעיקר פרנסתו של אדם עם מוגבלות עליהם; "הפליה" - לרבות אי-ביצוע התאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות אשר יאפשרו את העסקתו; "התאמה", "התאמות" - לרבות התאמת מקום העבודה, הציוד שבו, דרישות התפקיד, שעות העבודה, מבדקי קבלה לעבודה, הכשרה והדרכה, נוהלי עבודה, והכל מבלי שהדבר יטיל על המעסיק נטל כבד מדי; "נטל כבד מדי" - נטל בלתי סביר בנסיבות הענין, בהיתחשב, בין היתר, בעלות ההתאמה וטיבה, בגודל העסק ובמבנהו, בהקף הפעילות, במספר העובדים, בהרכב כוח האדם, ובקיומם של מקורות מימון חצוניים או ממלכתיים לבצוע ההתאמה.

כמפורט בהרחבה לעיל וכפי שטען המשיב וטענותיו מקובלות עלי, בבחינת תקופת העסקתו של העותר אצל המשיב ניתן לראות כי נעשו התאמות כל העת ובהתאם לבקשותיו, כן הוצעו משרות שמרחקן למגורי העותר קטן ממקום הצבתו המקורי, בוצעו התאמות בשעות העבודה, ולבסוף, למרות קיומם של קשיים אובייקטיביים במציאת תקן במחוז צפון אותם פרט המשיב (סעיף 83 לתגובה המקדמית), נמצא מקום עבודה במחוז צפון כפי שבקש העותר.

...

המשיב טען כי דין העתירה להידחות שכן הוגשה בשיהוי; כי לאחר התאונה בוצעה התאמה תפקודית למגבלותיו, תוך שחלף שירות כסוהר ביטחון שימש כרשם משמרת; כי במהלך השנים שלאחר התאונה נמצאו לעותר מקומות עבודה התואמים את מגבלותיו; כי בשלב מסוים לאחר צאת העותר לחופשת מחלה וחזרתו לכשירות, נעשו ניסיונות לשלבו בשירות ומשלא נמצא תפקיד מתאים, לאור מגבלותיו ואילוציו, לא נותר אלא לשחררו משירות.

בניגוד לעמדת העותר סבורני כי התנהלות זו מלמדת דווקא על דאגה לעותר ורווחתו ואף ביצוע פעולות לשיפור תנאי שירותו (ראו ההקלות בביס"ר עופר).

אינני מקבל את טענת העותר כי הראיונות אליהם זומן העותר בחודשים דצמבר 2018 לאו ניסיונות הם. מדובר בחלק מתהליך מתמשך בו עמד המשיב על מצבו של העותר, ואף הבהיר לו את מגבלות מציאת התפקיד, לרבות בשל הרשעתו בדין.

סבורני כי חרף טענות העותר הדברים לא נתמכו בתשתית מספקת שתצדיק קבלת הטענה.

באותו מועד נדחה הדיון פעם נוספת על מנת לקבל חוות דעת עדכנית של הממונה על עבודות השרות בשל חלוף הזמן והשינוי שחל במצבו הרפואי של הנאשם.

על פי היתרשמות שירות המבחן העבירה בוצעה בשל קשייו של הנאשם לווסת תגובותיו על רקע היותו תחת השפעת אלכוהול.

הנאשם עובד מזה קרוב לארבע שנים כמפקח ייצוא בחברת איחסנה והפצה ורואה עצמו מתפתח בתחום הלוגיסטיקה בעתיד.

ואולם, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש, ולאור עמדתה העונשית של המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, שממילא גררה אחריה את דחיית הדיון לצורך קבלת חוות דעת הממונה, מצאתי לנצל את הדחייה גם לצורך בחינת בקשת ההגנה לתת לנאשם היזדמנות נוספת להישתלב בהליך שקומי.

מובהרת לנאשם חובת שתוף הפעולה עם הממונה ועם מקום ההשמה, וכי כל חריגה מהכללים יכול ותוביל להפקעת עבודות השרות ולריצוי יתרת התקופה בדרך של מאסר ממש.

...

לאור כל האמור, שב שירות המבחן ונמנע מהמלצה שיקומית גם הפעם.

אין בידי לקבל טענה זו. שיקום הנאשם הוא שיקול חשוב במניין שיקולי הענישה, אולם הוא אינו עומד לבדו.

בהינתן כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר, אותם יבצע הנאשם בדרך של עבודות שירות ב"מרכז הסחר מודיעין" בשדרות הרכס 31, מודיעין.

כפי שיובהר להלן, עד ליום הדיון לא הצליחו העוררים להשתחרר מהמעצר מאחורי סורג ובריח ולעבור למעצר בתנאים של פקוח אלקטרוני בשל קשיים לוגיסטיים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בבש"פ 8290/22 והמשיבה בבש"פ 8417/22 (להלן המדינה) בקשה למעצר עד לתום ההליכים כנגד אגוס, אפטום ושני הנאשמים הנוספים.

בין לבין, אגוס ואפטום הגישו ערר לבית משפט זה על קביעתו של בית משפט קמא כי אין כירסום משמעותי בראיות (בש"פ 6713/22; בש"פ 6718/22), אשר נמחק בהסכמה, תוך שצוין כי "ככל שיחול עיכוב נוסף בהגשת התסקירים... נקודת האיזון עשויה להשתנות, ואין בהחלטה זו כדי למנוע מן העוררים מלעתור לשיחרורם לחלופה בטרם יתקבלו התסקירים...". שירות המבחן עתר לדחות את המועד להגשת תסקירים על רקע עומס וחוסר תקנים.

מאחר שהעוררים נתונים במעצר לראשונה בחייהם, ומאחר שהם שוהים בישראל על פי אשרת עבודה ואין להם כל עבר פלילי, ב"כ המדינה הסכים בדיון ביום 17.11.2022 להעברתם למעצר במתכונת של פקוח אלקטרוני לצד פקוח אנושי של ערבים שייבחנו בבית המשפט.

כפי שעולה מתאור הנסיבות נושא כתב האישום, הארוע שבמסגרתו בוצעו העבירות המיוחסות לעוררים, הוא ארוע שלא העוררים היו אלה שיזמו אותו, אלא הם הגיבו לאלימות מצידם של אחרים.

לא נעלם מעיני כי יתכן כי עניין זה ייפתר ביחס לעורר 1, אולם מאחר שהעורר 2 לא השכיל למצוא פיתרון למעצר בפקוח במקום שניתן לחברו לקו בזק, ומאחר שאני סבורה כי אין מקום לקבוע קביעות שונות ביחס לשני העוררים, אני מתייחסת לקושי זה ביחס לשניהם כאחד.

...

לטעמי השילוב של כל האמור לעיל מביא למסקנה כי ניתן בעניינם של שני העוררים להסתפק בתנאי שחרור של מעצר בית מלא, וזאת בכתובות שהם המציאו מלכתחילה לבית המשפט המחוזי, ובפיקוח המפקחים שהוצעו על ידיהם.

מכלול הנתונים מביא לטעמי למסקנה כי שחרור בתנאים אלה יקיים את מטרת המעצר שהיא הפחתה מהמסוכנות הנשקפת מהעוררים.

לכן, ולאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הערר ומורה על שחרורם של העוררים בתנאים שצוינו על ידי בית משפט קמא; אלא שחלף המעצר בפיקוח אלקטרוני ישוחררו העוררים בתנאי מעצר בית מלא.

לפיכך, ולאור הקשיים השונים עימם היתמודד נאשם 1 ועל מנת לדרבנו להמשיך ולהתמיד בהליך הטיפולי אותו החל, שירות המבחן המליץ על הטלת צו מבחן למשך שנה וחצי, במהלכם ימשיך את הטיפול ביחידה, ובהמשך בהתאם למצבו אף ייבחן שלובו בקבוצה ייעודית בשירות המבחן.

בשל העובדה, כי הנאשם נמצא מתאים לבצוע עבודות שירות ביקש בא כוחו כי לכל היותר יושתו עליו 11 חודשי מאסר בנכוי ימי מעצרו (חודשיים) והיתרה תרוצה בעבודות שירות.

הוא לוקח אחריות על המעשים שנעשו, נמצא בטיפול פעמיים בשבוע בשיחה פרטנית עם עו"ס, וסיים באמירת תודה לבית המשפט על ההזדמנות שניתנה לו. נאשם 2 בדבריו האחרונים היה נרגש והתקשה לדבר, אך הצליח להודות על ההתקדמות והשינוי שעבר.

מעשיו של נאשם 1 בוצעו בתחכום, הוא עסק בכל הסידורים הלוגיסטיים הקשורים בהבאת הסם, והוא זה אשר קיבל את חבילת הסמים.

אורן עבר הליך שקום משמעותי עמוק ואפקטיבי במשך 20 חודשים כאשר נאשם 1 עבר הליך שקומי דומה שהחל ב-8.4.22 בקהילת "רטורנו". מכיוון שיש מקום לחרוג ממיתחם העונש ההולם משקולי שקום בשני המקרים הנדונים, ראוי לקבוע כי החריגה תהא משמעותית יותר בעיניינו של נאשם 1 בשים לב לכך שאורן ביצע את העבירה בה אנו עוסקים שעה שהיה תלוי ועומד כנגדו הליך, כאמור, בבית משפט המחוזי בתל אביב והמתין לגזר דינו.

...

אשר על כן, החלטתי לאמץ את המלצת שירות המבחן בחלקה, ולחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום.

אשר לנאשם 2- אני סבורה, כי הליך השיקום אשר עבר במסגרת ההליך שלפניי מצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם, ולקבל את המלצת שירות המבחן במלואה.

אשר על כן, הנני גוזרת על הנאשמים את העונשים כדלהלן: נאשם 1 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו (29.10.20 עד 8.4.21).

שירות המבחן התרשם כי ברקע לבצוע העבירות עומדים מאפיינים של פיצוי וריצוי, והתרשם אף מהרצון שהביע הנאשם לשנות את חייו ולקיים אורח חיים נורמאטיבי, אך העריך כי קיים סיכון לבצוע עבירות חוזרות, וכי קיים קשר בין מציאות חייו המורכבת של הנאשם לבין היתנהגות עוברת חוק.

לפיכך, הומלץ לגזור על הנאשם עונש מוחשי של מאסר בעבודות שירות, לצד צו מבחן למשך שנה, שבמסגרתו ישולב הנאשם בטיפול פרטני, יחובר לגורמי הרווחה ויקבל סיוע במיצוי זכויותיו בקהילה, ולצד זאת ישולב בקבוצה טיפולית.

ב"כ הנאשם, אשר תמך אף הוא עמדתו בפסיקה, ביקש לאמץ את המלצתו העונשית של שירות המבחן, והדגיש בטיעוניו את נסיבות חייו האישיות והמשפחתיות המורכבות של הנאשם, שהיוו מניע לבצוע העבירות.

העבירות שביצע הנאשם 2 בשמה של הנאשמת 3 דרשו תיכנון מוקדם, תיחכום ולוגיסטיקה לא מעטה.

עיון בפסיקה מלמד, כי בגין עבירות דוגמאת אלה שביצע הנאשם 2 נגזרו, ככלל, עונשי מאסר בפועל לתקופות משמעותיות, בשל הצורך לבכר שקולי גמול והרתעה על פני נסיבות אישיות, לנוכח הקלות הרבה בבצוע עבירות מס מסוג זה, הרווח הכספי הגדול שבצדן והקושי לאתר את מבצעיהן.

לא מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן ניתן לשוח במונחי שקום המצדיקים חריגה לקולא ממיתחם העונש ההולם, ומכל מקום, בהתאם להלכה הפסוקה בעבירות מן הסוג שביצע הנאשם, ולא בפעם הראשונה, יש לבכר שקולי גמול והרתעה על פני נסיבות אישיות של הנאשם.

...

מתחם העונש ההולם אמנם בכתב האישום המאשימה הפרידה את מעשיהם של הנאשמים 2 ו-3 לשני אישומים, ואולם בטיעוניה לעונש התייחסו שני הצדדים אל כלל המעשים כאל אירוע אחד לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, ואף אני סבורה כי יש לעשות כן, שכן מדובר בתכנית עבריינית אחת, אשר כדי להוציאה אל הפועל נדרשו הנאשמים למספר פעולות מרמה שנעשו בתוך אותו פרק זמן.

לנוכח האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם 2 את העונשים הבאים: עשרה חודשי מאסר בפועל.

על הנאשם לשלם את הקנס לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום) על הנאשמת 3 אני גוזרת קנס בסך 500 ₪.