מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לשינוי מטרת שכירות לפי סעיף 37(א)(1) לחוק הגנת הדייר

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

סעיף 23(א) לחוק קובע כדלקמן: "דייר של בית עסק שנפטר, יהיה בן-זוגו לדייר, ובילבד שהשנים היו בני-זוג לפחות שש חודשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד תקופה זו". וסעיף 26 לחוק קובע כי: "לא יהיה לדייר לפי סעיפים 23 עד 25 אלא מי שמוסיף לנהל במושכר, בין בעצמו ובין על ידי אחרים, את העסק שהדייר שלפניו ניהל בו, ולא השכירו, כולו או מקצתו". מתוך טענותיה של הנתבעת עצמה עולה בבירור, כי הנתבעת אינה עומדת בתנאי סעיף 26 לחוק הגנת הדייר, ועל כן אינה יכולה להחשב כדיירת נגזרת, שכן הנתבעת בעצמה מודה כי לא המשיכה בניהול העסק שניהל בעלה, אלא הותירה אותו ריק במשך 14 שנה, עד שמצאה שוכר בעבורו, אשר אף הוא לא המשיך בניהול העסק המקורי, אלא הסב אותו למטרה אחרת (וראו לעניין זה סעיפים 14 ו-15 לכתב ההגנה).
את מחדלה זה, המהוה הפרה ברורה של הסכם השכירות, כמו גם עילת פינוי מובהקת לפי סעיף 131 (1) לחוק הגנת הדייר, הסבירה הנתבעת בטענה שעו"ד פאנוס, אשר גבה בעבר את דמי השכירות עבור ההקדש, חדל מלייצג את ההקדש, והפסיק לגבות את דמי השכירות בעבורו.
יתרה מכך - גם לאחר שהגיש התובע בשנת 2014 "בקשה למתן הוראות" לבית המשפט של הכנוס (נספח 7 לכתב התביעה), כך שלא תתכן מחלוקת כי הנתבעת ידעה פוזיטיבית כי "בעל הבית" כהגדרתו בחוק התחלף, ואף ידעה את כתובתו - המשיכה הנתבעת במחדלה ולא שילמה את דמי שכירות עד עצם היום הזה, זאת אף שידעה לפנות אל כונס הנכסים שמונה בכתב בעניינים אחרים (ראו נספח ז' לכתב ההגנה).
הפרת תנאי זה תזכה את המשכיר לתבוע את פינוי של השוכר מהמושכר ו/או לתבוע בבית משפט צו שיאסר על השוכר לשנות את מטרת השכירות ולהשתמש במושכר אך ורק למטרה לה הושכר".
...
מכאן שאין בידי לקבל את הטענה, כי לנתבעת ניתנה רשות גורפת להשכיר את הנכס בשכירות משנה מעבר לתקופה שבאישור, אשר הסתיימה לכל המאוחר ביום 1.11.1994.
לאחר שבחנתי את הטענה, ועיינתי בחומר שבתיק, נחה דעתי כי אין מקום להעניק לנתבעת סעד מן הצדק.
סוף דבר מן האמור עולה, כי הנתבעת אינה דיירת מוגנת במקרקעין, משלא הוכיחה את זכותה להיחשב דיירת נגזרת מכוחו של סעיף 26 לחוק.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

רכישת הזכויות על ידי התובע נעשתה בחלקים, כדלקמן: 6.25% מן הזכויות נרכשו על ידי התובע מיורשי המשפחה שאקי ודנון ביום 26.3.03 (במסגרת ההסכם הובהר כי המנוחה משלמת 1,400 ₪ לשנה כדמי שכירות, והתובע רוכש זכויות "עבר, הווה ועתיד").
כוונת הדייר לשוב לדירה או לבית העסק, מורכבת אף היא משני יסודות מצטברים: א. העידר רצון לחזור.
. ובסעיף 36 לפסק הדין: "המסקנה היא כי לא מיתקיים בנתבע התנאי הקבוע בסעיף 26 לחוק. אין הוא מנהל במושכר עסק כלשהוא, וממילא לא את העסק לממכר בדים שנוהל החנות בעבר, ומשכך איבד הוא את הגנת החוק ומתקיימת עילה לצוות על פינויו". כפי שעולה מן האמור, על בעל הבית לשכנע את בית המשפט כי הדייר נטש את העסק ואינו מקיים במקום כל פעילות עסקית.
לאור האמור, ולאור הקביעה כי לא בוצעה נטישה, לא נידרשתי כלל לבחון העדר כוונה לחזור, אציין רק, כי התכתובת שבין הצדדים, אשר צורפה נספח 7 לתצהיר התובע, והבקשה לשינוי מטרת השכירות יש בהם כדי להוות אינדיקאציה, כי בשום שלב לא ויתרו המנוחה ובתה הגב' ספרין על ניהול עסק בחנות ולא הייתה להם כוונה לוותר על כך. שקילת העדויות אף שאיני מפקפקת בעדות התובע, אין בעדותו כדי להוכיח את עילת הנטישה.
...
סיכום סוף דבר, אני קובעת כדלקמן: הנתבעים הנוספים אינם מנהלים את העסק שניהלה המנוחה במקום, ממילא אינם זכאים לתואר דיירים נגזרים בהתאם לסעיף 26 לחוק, וכנגדם קמה לתובע עילת פינוי.
הנתבעת מס' 6 בלבד זכאית להמשיך ולהחזיק בחנות כדיירת נגזרת מכוח סעיף 26 לחוק, ואני קובעת כי נתבעת 6 לא נטשה את החנות.
התביעה לדמי שכירות ראויים בשכירות חופשית נדחית.

בהליך שכירות (ש) שהוגש בשנת 2022 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

(1) להשתמש במושכר למטרה אחרת מזו שלשמה משמש המושכר לפי תנאי השכירות, אם דרוש השינוי לקיומו של הדייר; (2) להרשות לאדם שהיה לדייר לפי סעיפים 23, 24, 25 או 27(2) לנהל במושכר עסק אחר מזה שניהל בו הדייר שלפניו; (3) לקבוע שאדם היה לדייר לפי סעיפים 23, 24, 25 או 27(2) אף אם אין ביכלתו לנהל במושכר את העסק הקודם, לא בעצמו ולא על ידי אחרים, מפני שהדייר שלפניו היה בעל אחד המקצועות הטעונים רשיון אישי על סמך הכשרה מקצועית מיוחדת, ובילבד שהבקשה הוגשה תוך שנה מהיום שהדייר שלפניו נפטר או חדל להחזיק במושכר; (4) להשכיר חלק מהמושכר בהשכרת משנה; (5) לבצע תיקונים או שינויים במושכר; (6) להתקין על גג הבית שבו נמצא המושכר תורן לאנטנה של טלויזיה או של רדיו או דוד שמש, הכל בכפוף לאמור בסעיף 38, ובתנאי שיובטח כי בעל הבית יהיה רשאי להוריד את התורן או הדוד כדי לאפשר עבודות בניה על הגג מכוח היתר בניה שהשיג על פי הוראות חוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965, (להלן - חוק התיכנון), ויהיה חייב להקימו מחדש עם גמר הבניה.
מכל מקום אין בהסבר של הבת משום סיבה תקיפה לאי הפעלת סנדלריה במקום כל השנים (ויש לומר כי הדבר אף נוגד פסק דינו של בית משפט השלום בת.א 4828-08 שדחה אומנם תביעת הפינוי , אך מאידך, בסעיף 46 של פסק דינו ציין כי התובעת יכולה להמשיך ולהחזיק בנכס רק במידה ותעשה בו שימוש למטרת סנדלריה, כמטרת השכירות שבהסכם).
ועוד נאמר באותה הלכה (בחוות דעתו של השופט לנדוי (כתוארו אז)): "עלינו לזכור שכוחו של בית-הדין להרשות את שינוי המטרה יש בו הגבלה חמורה של זכות הקנין שבידי בעל-הבית. אין זו הוראה הבאה לשמור על המצב הקיים בעניני דיירות - שזהו רעיון היסוד של תחוקת הגנת הדייר - אלא המחוקק צעד כאן צעד נוסף ואיפשר גם את שינוי המצב הקיים לטובת הדייר 'על אפו ועל חמתו' של בעל-הבית. אין לעשות את השמוש בסמכות מיוחדת זו לדבר שבשגרה, ואין הצדקה לפירוש מרחיב של דבר חקיקה זה" נקבע שם מפי השופט זוסמן, שלעמדתו הצטרפו השופטים אולשן וברנזון, כי גם אם סביר סרובו של בעל הבית, עדיין אין הדבר גורר בהכרח דחיה אוטומאטית של הבקשה, ככל שניתן לרפא הבעיה בתשלום כספי מאת הדייר המוגן לבעל הבית או התניית הרשות (לשנות ממטרת השכירות בתנאים מתאימים).
עם שינוי העתים, ועליית קרנה של זכות הקניין שאף מצאה עיגונה בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ניתן דגש לפרשנות המצמצמת תחולת חוק הגנת הדייר, שכל הורתו מעיקרא במציאות כלכלית שונה של מחסור חריף במבנים למגורים ולעסקים, ותקופה שאינה מאופיינת בשפע כלכלי.
...
כפי שלא חייבת הייתה התובעת להיעתר להצעה לרכישת זכויות שהוצעה לה ב 2008 (נ/1), כך גם לא חייבת הנתבעת להציע לה כעת הצעה כזו, בדמים מופחתים או מוגדלים.
כלומר, אני מקבל שהומחש התנאי הראשון, במובן הצר, שמטרת השימוש הקיימת בבדידותה אינה מאפשרת פרנסה.
אני דוחה אפוא הבקשה להתיר שינוי מטרת השכירות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

ביחס לשיפוצים שנעשו במושכר נטען כי סעיפים 37(א)(5) ו-68 לחוק הגנת הדייר מאפשרים לדייר מוגן לבצע תיקונים ושינויים במושכר הדרושים לשם תחזוקת הבית במצב תקין וראוי לשימוש.
אקדים ואציין כי נוכח המסקנה אליה הגעתי ביחס לעילות שהיו מנויות בכתב התביעה המקורי, לא מצאתי צורך לידון בעילות המאוחרות, וזאת, גם בשים לב לעובדה שהועלו רק בכתב התביעה המתוקן שמטרתו הייתה חילופי בעלי דין, ומבלי שקדמה לכך בקשה מתאימה לתיקון התביעה.
הפסיקה שהוזכרה לעיל מתייחסת, כאמור, לשינוי "רב-כמות" או "רב-איכות". עוד יש להזכיר כי דייר המבקש לבצע שינויים במושכר – ובמיוחד כך אם מדובר בשינויים הנובעים מליקויים במושכר – רשאי לפנות לבית הדין לשכירות בבקשה שיותר לו לבצע שינויים גם כאשר בעל הבית מיתנגד לבצוע השינויים האלה.
בנסיבות אלה, לא ראיתי צורך להכריע בעיניין זה. די בעובדה שהמנוח לא פעל לקבלת הסכמת התובעת לבצוע שינויים נרחבים ומהותיים בנכס – שכללו גם חלוקת פנימית חדשה של הנכס, בין אם לצורך חנות או לצורך אחר – כדי להוביל למסקנה לפיה המושכר ניזוק נזק ניכר במעשה זדון מצד הדייר.
התוצאה היא, איפוא, כי יש לקבל את טענות התובעת באשר לקיומה של עילת פינוי מכוח סעיף 131(3) לחוק הגנת הדייר וכן ביחס להפרה של סעיף 1 להסכם השכירות (במשולב עם סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר) ולדחות את טענותיה באשר לקיומן של עילות פינוי מכוח המנעות מתשלום דמי שכירות ומיסים.
...
בנסיבות אלה, ספק בעיניי אם דיון והכרעה בעילה זו היו מובילים למסקנה לפיה מתקיימת עילת פינוי נוספת.
במקרים שבהם דובר בהפרה יחידה לאחר עשרות שנות שכירות, בית המשפט נטה להיעתר לבקשה למתן סעד מן הצדק (ראו, למשל, ע"א (מחוזי ירושלים) 2761-10-13‏ ‏ עמוס נ' זפט (25.8.2014); בקשת רשות ערעור נדחתה: רע"א 6509/14 זפט נ' יעקב (3.11.2014); ע"א (מחוזי ירושלים) 36209-04-11‏ לוי נ' מרקוביץ (2.11.2011), שם נקבע כי מדובר בתביעה ראשונה בעשרות שנות שכירות, ובשכירות שמבוססת על תשלום דמי מפתח); בקשת רשות ערעור נדחתה (רע"א 8952/11 מרקוביץ נ' לוי (18.1.2012)).
סוף דבר, התביעה מתקבלת בכפוף להוראות לעניין סעד מן הצדק כאמור בפסקה 46 לעיל.

בהליך שכירות (ש) שהוגש בשנת 2024 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפניי בקשה של דיירים מוגנים לאישור בדיעבד של ביצוע תיקונים ושינויים במושכר לפי סעיף 37(א)(5) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: "החוק").
כאשר אלו הלכו לבית עולמם, עברו זכויות הבעלות במקרקעין ליורשיהם ולגורמים נוספים, הם הנתבעים 1-24, לפי החלוקה שלהלן (ר' ת/5): נתבעים שם אחוז בעלות במקרקעין 1 עבד אל רחמן אבולעפיה (להלן: "אבולעפיה") 7.5 2 דן אבישר 2.67 3 גד אבישר 2.67 4 אירית לוי 0.47 5 דרורה סיגלר 7 6 אייל סיגלר 0.47 7 אורן סיגלר 0.47 8 אברהם סיגלר 0.47 9 דני זלושינסקי 2.5 10 טלי הרץ (ז'קונט) 3.44 11 רוני הרץ 3.44 12 חברת פרויקט אורנים בע"מ (להלן: "אורנים") 4.5 13 בנימין שמשון 0.94 14 יוסף שמשון 0.94 15 מרדכי אבישר (מזרחי) 8.33 16 חנניה אבישר (מזרחי) 8.33 17 ניסים אבישר (מזרחי) 8.33 18 יוסף אבישר (מזרחי) 8.33 19 אילנה אבישר 8.33 20 חנה אבישר גולדמן 8.33 21 שלמה אבישר 5.33 22 בנימין אבישר ז"ל (באמצעות אלמנתו, היורשת שלו שפרה אבישר) 5.33 23 מלון ימית תל אביב בע"מ 0.94 24 ע.ג אבי פיתוח השקעות בע"מ 0.94 סה"כ 100% בעוד נתבעים 1 ו-12 (להלן: "אבולעפיה" ו"אורנים" בהתאמה) מתנגדים לבקשה מושא הליך זה, נתבעים 10-11, ו 13-24 הודיעו כי הם מסכימים למתן הסעדים המבוקשים בה. יתר הנתבעים בחרו שלא להגיב או להיתגונן בהליך.
בעניינינו, כבר בתביעה הראשונה כאמור, לא ראיתי לנכון לקבל את טענת פבר כי העבודות נעשו מכורח בטיחותי ובהול אשר הכריח אותה לפעול באופן מיידי לבצוע שינויים כה נרחבים במבנה, נהפוך הוא – בפסק הדין נימקתי מדוע כוונתה של פבר לבצע את העבודות נבעה מרצון כלכלי-עסקי שמטרתו להתאים את מבנה המלון למאה ה-21 (ר' סעיף 30 לפסק הדין).
...
סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי בית הדין מוסמך לאשר עבודות שבוצעו ע"י דיירת מוגנת במבנה ללא הסכמת בעלים באופן רטרואקטיבי.
הפועל היוצא הוא כי התביעה מתקבלת במלואה וניתנים בזה הסעדים הבאים: ניתן בזה אישור לביצוע העבודות כפי שבוצעו בפועל.
לאור התוצאה שאליה הגעתי, אני מתיר לתובעת לפצל את סעדיה כך שתוכל לתבוע את נזקיה בהליך נפרד, וזאת מבלי שאני קובע כי נגרמו נזקים, או כי לתובעת יש זכות לתבוע נזקים אלה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו