בקשה לשינוי מוטב בפוליסת ביטוח חיים לטובת בן הזוג

טרם הכירה המבקשת את המנוח, ניהל המנוח זוגיות בת מספר שנים עם המשיבה 4 (להלן – "המשיבה") אשר נרשמה כמוטבת היחידה בביטוח החיים שלו, על אף שהמשיבה "היא כאמור בת זוגו לשעבר של המנוח אשר במשך שש השנים האחרונות היתה מצויה עימו בנתק מוחלט" (ר' סעיפים 11-10 לבקשה).

טענת המבקשת, כי ניתן ללמוד מהרישום בכתב ידו של המנוח על גבי דף נושא לוגו של סוכנות ביטוח, כי ביקש לשנות את זהות המוטבת בפוליסת ביטוח החיים, כדי להבטיח כי כל זכויותיו תועברנה למבקשת, לא תסייע לה. נסביר.

בעניננו לא ניתן לזכות את אלמנת המנוח בכספי הביטוח, הואיל והמנוח לא זיכה את אישתו סתם אלא עשה ביטוח לטובת דינה אישתו, ואף אם מחובתנו ליתן תקף לכוונת המנוח, אין אנו בני-חורין, בשל כך, להיתעלם מן השם המפורש דינה חסקין הכתוב בפוליסה.

...

סיכומו של דבר, לא מצאנו כי למבקשת עילת תביעה, ככל שהדברים נכונים לשלב זה במסגרתו כל קביעותינו הן קביעות לכאוריות, ואף לא הוכח כי מאזן הנוחות, אותה אבן בוחן המשמשת אותנו בבואנו להכריע בבקשות מעין אלה למתן סעד זמני, נוטה לטובת המבקשת.

על שיווי המשקל המתקיים בין מאזן הנוחות וזכות התביעה נכתב בפסק דינו של בית המשפט העליון: "אם המסקנה המשפטית מפרשנות החוק שוללת קיומה של עילת תביעה ראויה, כך שהמסקנה האופראטיבית היא שהתובע לא יכול לזכות בסעד שהוא מבקש בתביעתו, כי אז אין עוד צורך להיכנס לבירור עובדתי בסוגיית מאזן הנוחיות לצד מי הוא נוטה, ובשאלה אם עלול להיגרם נזק למי מבעלי הדין, מה טיבו ומה שיעורו". (ר' רע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלי להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער ואח', פ"ד מה(4) 405, 415 (1991)) לאור האמור לעיל הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא החלטנו זו גם למשיבות 1 ו-3, אשר לא התייצבו לדיון.

בהסכם ההלוואה, התחייבו המערערת והמנוח, בין היתר, לרכוש פוליסות ביטוח חיים בסכום שלא יפחת מיתרת סכום ההלוואות, ולקבוע את הבנק כמוטב בלתי חוזר, כך שבמקרה פטירה של מי מבני הזוג ישמשו תגמולי הביטוח לפרעון יתרת חוב ההלוואות.

ביום 26.2.08 פנתה המערערת לסוכנות הביטוח בבקשה לערוך שינויים בקשר עם הפוליסות, ובעקבות שיחה עם גב' איה שוסטר עובדת סוכנות הביטוח (להלן: איה), שלחה מכתב בכתב ידה, המופנה למגדל, ובו בקשה לחדול מלשלם את הפרמיה עבור ביטוח החיים של המנוח.

בשים לב כי המנוח והמערערת התגרשו ועל פי ההסכם ביניהם הדירה עברה לבעלותה, הרי שלמנוח לא היה כל אינטרס להמשיך ולבצע ביטוח לחייו לטובת בנק לאומי, שרשם משכנתא לנכס, אשר אינו שייך לו, אזי ואף אם היו נשלחות אליו הודעות לפי סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח (כאשר לעניין זה טענו המשיבות כי המנוח לא עידכן את כתובתו בארץ, ועל כן לא ניתן היה לשלוח לו הודעות ביטול), לא היה בכך כדי לסייע למערערת, שכן ניתן לקבוע כי המנוח לא היה משלם את הביטוח, ואף בסיטואציה זו הביטוח היה מתבטל.

...

על כן ובצדק קבע בית משפט השלום כי אין מקום להתיר חקירת העדה מטעם מגדל בעניין זה. באשר להשגת המערערת על החלטתו של בית משפט השלום מיום 18.9.14, אני מקבלת את טענת הבנק כי המדובר בטענה אשר לא נטענה בהודעת הערעור, והועלתה בעיקרי הטיעון מבלי שנתבקש תיקון הודעת הערעור ועל כן אין לדון בה (ראו ספרם של בן נון וחבקין, הערעור האזרחי, מהדורה שלישית, עמוד 294).

סוף דבר נוכח כל האמור וככל שתשמע דעתי, יידחה הערעור.

המזכירות תעביר לכל אחת מן המשיבות, באמצעות בא כוחה, שליש מן הפיקדון שהפקידה המערערת על חשבון החיוב הנ"ל. עינת רביד, שופטת השופט ישעיהו שנלר –סג"נ, אב"ד אני מסכים ומצטרף לאמור בפסק דינה של חברתי כב' השופטת רביד שעל כן דין הערעור להידחות.

בעקבות זאת, כתב המנוח את המכתב מיום 28.7.10 לנתבע שבמסגרתו ביקש את אישורו לפטור את התובעת ואותו מהדרישה לרכוש פוליסת ביטוח חיים לטובת הנתבע, אישר כי ידועות לתובעת ולו ההשלכות של פטור כזה במקרה של מוות והצורך בהחזר המשכנתא, הדגיש כי בני הזוג בטוחים ביכולתם להחזיר את ההלוואה במקרה כזה, והסביר כי הפרמיה על ביטוח זה גבוהה מאוד והופכת את המשכנתא ליקרה מידי ולא כדאית.

משום מה בחקירתה לא שאל אותה ב"כ התובעת כל שאלה בנושא זה. נוכח השינוי בגירסאות התובעת באשר לעצם קיומה של הפגישה ובאשר לתוכנה, בשים לב לחזוק גירסתו של מר מונסטרסקי בהודעת הדוא"ל ששלח המנוח לסוכן הביטוח שלו, ונוכח הצהרתה של גב' ליבר בתצהירה אשר לא נסתרה, אני מעדיפה את גירסתו של מר מונסטרסקי כי נושא ביטוח החיים ומשמעות הפטור במקרה פטירה, נדונו והובהרו בפגישה.

שם נקבע כך: " כבטוחה נוספת להלוואות מתחייב הלווה לבטח את עצמו בביטוח חיים הידוע כ"ביטוח חיים ריזיקו – לווים" (להלן: "ביטוח חיים") בתנאים המקובלים על הבנק, לשעבד לטובת הבנק את פוליסת הביטוח כאשר הבנק יופיע בה כמוטב הבלתי חוזר לסכום הביטוח בעת הפטירה.

...

איני מקבלת את הסברה של התובעת.

לטענת הנתבע, בחינת ההודעה לצד שלישי מעלה כי הדברים אינם מדויקים, שכן הנתבע חזר על טענותיו בכתב הגנתו תוך שהוסיף כי מאחר שהתובעת רומזת כי המנוח זייף את חתימתה, אזי ככל שנגרם לה נזק כתוצאה מכך, המנוח הוא האחראי לו. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם מדובר בטענות סותרות, איני מקבלת את טענת התובעת בדבר הודאת בעל דין.

" לנוכח כל האמור לעייל, הגעתי למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענתה ולפיכך, אני דוחה את התביעה.

במועד הפקת הפוליסה היה המנוח כבן 34.

בבקשה צוין "נא לשנות את סעיף המוטבים בפו' הנ"ל, זאת על פי בקשת המבוטח המצורפת." בבקשה שצורפה לפנית סוכנות הביטוח (והתקבלה גם היא אצל המבטחת ביום 5.2.1995) צוין בכתב יד מאת "גבי דובינסקי" אל מנדלמן סוכנות לביטוח על גבי נייר מכתבים של בעלת הפוליסה, חברה שבבעלותו של המנוח, בנוסח הבא: "אבקשך לשנות את המוטבים בפוליסת ביטוח החיים שלי כדלקמן סיגל דובינסקי 100%. בתודה מראש נא לאשר" (להלן – הנספח לבקשה לשינוי מוטבים; חלק מנספח ד' לבקשה).

בהתאם לצוו ירושה מיום 7.10.19 (חלק מנספח ח' לבקשה) הוצהר, לאחר שילדי המנוח והאלמנה (אסף דובינסקי ורוני דובינסקי) הסתלקו מהעזבון לטובת האלמנה, כי יורשיו של המנוח על-פי דין וחלקם היחסי בעזבון הוא: האלמנה, בת הזוג - 6/8 מהעזבון; ילדיו של המנוח מהאישה הראשונה (הטוענים 2 ו-3) - 1/8 מהעזבון כל אחד.

בטור המוקדש ל"מידע מוטבים שנימסר טלפונית מ"כלל" פר פוליסה" צוין לגבי הפוליסה כי המוטבים הם "האישה יעל ובמותה הילדים טל ואור – במידה ואינה אישתו יש לקבל ויתור לטובת הילדים." נציגת המבטחת העידה שיתכן שהמידע בטבלה מבוסס על מאגר המידע העומד לרשות הסוכן ושם ניתן לראות את הנתונים לגבי הפוליסות השונות, אלא שאת המידע בנוגע למוטבים לא תמיד ניתן ללמוד ממערכת המידע לסוכן וכי המידע הנוגע לזהות המוטבים מצוי בידי הסוכן, ככל ומדובר באותו הסוכן שבאמצעותו נכרתה הפוליסה או שבאמצעותו התבקש שינוי המוטבים.

...

המסמכים נשמרו אצל המנוח, ולכן סבירה יותר המסקנה שמסמכים אלה משקפים את הציפייה הסבירה של המנוח ושל המוטבת בכל האמור בהוראות הפוליסה (ושלא בהסתמך על האמור בדו"חות תקופתיים שלא הוצגו ואף לא ברור אם צוין בהם המידע לגבי זהות המוטבים).

אמנם אין בעצם תשלום דמי הביטוח כשלעצמו כדי להקנות לאלמנה מעמד של מוטבת מכח הפוליסה, אך בהתחשב באופי הסוציאלי של ביטוח המנהלים הכולל גם רכיב של חיסכון ופיצויים, יש בחיים המשותפים כדי לחזק את המסקנה בדבר זהות המוטבת.

סוף דבר – הטוענת 4 היא המוטבת בפוליסה נושא התביעה והזכאית לתגמולי הביטוח לפיה.

גם העובדה שהתובעת עבדה אצל ע’ שבעת אותן תיכתובות התרשמתי שכבר היה בן זוגה, כפי שאף יורחב בהמשך, ועל כן לא סביר בעיני שהיה מנכה משכרה את שעות היעדרותיה מהעבודה בגין התכתובות הפוגעות כטענתה, מחזקת מסקנתי, כי לתובעת לא נגרם הנזק הכלכלי לו היא טוענת, ועצם טענתה זו לאור מכלול הנסיבות גורעת מאמינותה.

גם העובדה שכבר בחודש אוגוסט 2004 ביקש ע’ לשנות את מוטבי פוליסת ביטוח החיים שלו ולהוסיף את שם התובעת כמוטבת, תומכת בטענה כאמור.

טענה זו של הגב' יוליה מחזקת מסקנתי לפיה, במועד קבלת הפקסים כבר ידעו עובדי המפעל אודות הקשר שבין התובעת לע’ ויכלו בהחלט להבין את הנסיבות בהן נכתבו אותם מכתבים, קרי סכסוך בין בעל לאשה שלכאורה נעזבה לטובת אחרת, במסגרת הליך גירושין ועל כן ספק רב בעיני, אם התכתובות גרמו לפגיעה כלשהי בשמה של התובעת.

...

סבורני שהעובדה שהנתבעת שזה עתה נעזבה על ידי בעלה לטובת אישה אחרת ונאלצה להיתמודד לבדה גם עם עול הטיפול בילדים, גם עם הבעיות הכלכליות וגם עם עוגמת הנפש, הם שגרמו לכך שהנתבעת פעלה כפי שפעלה והשתמשה בביטויים כאמור ובכך יש כדי להביא להקלה בפיצויי בו תחויב.

לפיכך סבורני, כי הנתבעת אכן האמינה שהיא שולחת את הפקסים למקום שרק ע’ אליו הופנו, יקבלם.

לאור כל האמור, אני מקבלת את תביעת התובעת ומחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובעת בסך 3,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 17% מסכום זה בתוספת מע"מ כחוק.