ביום 23.10.22 דנה ועדת סג"ב בראשות הסממ"ז והחליטה להותיר את הגדרת העותר כסג"ב:
"לאחר שבחנתי את העניין ובהמשך לקביעת השופט. מדובר באסיר אנטי ממסדי. ביצע בתוך הביס"ר שני נסיונות נועזים לבריחה, למרות שנסיונות אלה סוכלו, אולי לא היתה בשנה האחרונה ארוע בנושא בריחה, אולם האסיר ממשיך בהתנהגות חריגה הבא[ה] לידי ביטוי בעתירותיו, בהתבטאות איום כלפי סגל, שביתת רעב – אינו שיפר את היתנהגותו [במקור], השינוי שהוא מציג הוא שינוי מהשפה לחוץ ואינו ממושך דיו – בנסיבות אלו בשלב זה לא מאשר הסדרת הגדרתו."
ב"כ העותר השיב לכך, שגם מהחלטת הוועדה עולה שבחלוף יותר משנתיים מאז החלטת בית המשפט בעת"א 30722-03-22, אשר קבעה (ב-9.9.20), "לא היתרחש ארוע כלשהוא שיש בו להשליך במישרין על אפשרות בריחה." מעבר לכך, ציין ב"כ העותר שאין בקביעת הועדה כל התיחסות ללקותו של העותר, שמצוי על הקשת האוטיסטית וסובל מבעית ויסות חושי חמורה של תגובתיות יתר.
בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לנוער גזר עליו 10 שנות מאסר בפועל ועונשים נלווים (ת"פ (תל-אביב-יפו) 37053-04-17 מדינת ישראל נ' פלוני (2018)), ובערכאת העירעור הופחת עונש המאסר בפועל ל-7 שנים ו-15 ימים (ע"פ 9197/18 פלוני נ' מדינת ישראל (2020)).
בשל לקותו, מאז ילדותו ועד למעצרו, שהה העותר בדרך כלל בחדרו בבית הוריו, כשהם נושאים בעול הטיפול והחינוך השוטף, ולמעשה לא שולב במסגרות חינוכיות עם ילדים נוספים.
במהלך חודש מאי 2022, היתקיימה ועדת טעוני פקוח בעיניינו של העותר, כמדי חצי שנה בדו"ח הוועדה נכתב:
"במעמד ועדת המעקב, האסיר מדבר בלקוניות, משתף פעולה באופן מלא ונחווה רגוע, אומר כי רוצה לקחת חלק בפעילות אגפית כדוגמת קבוצה או תעסוקה וכן רוצה לקחת חלק בריפוי בעסוק. עוד אומר כי רוצה שיהיה לו טוב וכי בעתיד אולי ישתפרו תנאי כליאתו ויקבל שחרור מוקדם. עוד מוסיף כי שינה עמדותיו לגבי עבירותיו וכי בתקופה האחרונה מרגיש טוב יותר אך לא מיפרט מעבר לכך. "
ביום 18.9.22, ערך סג"ד דר' רוברט אפשטיין, רע"נ פסיכולוגיה ופסיכולוג שקומי בהכשרתו, דו"ח בעיניינו של העותר, ובו כתב:
"החל מפברואר 2022 חל שינוי משמעותי מצד האסיר, הן בהתנהגותו והן בהצהרותיו כלפי סביבתו. התפרצויות שליליות פסקו, והאסיר מתמיד באמירותיו שהוא מבין שטעה בעבר, ברצונו להתקדם ולהוכיח שהוא השתנה וראוי לאמון שנידרש כדי להסיר את המיגבלות אשר מונעות ממנו להישתלב בפעילות תקון. מדובר בשינוי עמדה מבורך מצד האסיר, אם כי לא ניתן לאמת את מידת כוונותיו, זאת בהנתן הבטחות לשינוי מצד האסיר בעבר אשר לא היתממשו כלל."
בהערכת מצב מיום 22.9.22, בעקבות דחיית בקשתו של העותר לשיחרור מוקדם, נרשם בסיכום קצינת אסירים: "ניכר כי היחידה עושה עם האסיר עבודה טובה וכי האסיר בעת הזו 'שקט', אך יש לנהוג בזהירות לאור היותו בלתי צפוי, לאור המצ"ב לא ממליצה בשלב זה שלובו בחינוך/טפול קבוצתי."
אף קביעותיו של דר' אפשטיין לא הובאו בגדר שיקוליה של ועדת סג"ב.
נראה כי גם בבחינת כלל ההתנהגויות השליליות של העותר, אמירתו של כבוד השופט אברהם יעקב ב-9.9.20 אך התחזקה, והמציאות החמורה, שהיתה בעת מעצרו ובראשית מאסרו כשהיה כבן 18, אינה המציאות כיום בחלוף יותר מ-5 שנים, לא בהתנהגותו ולא בביטוי כוונותיו.
...
ביום 23.10.22 דנה ועדת סג"ב בראשות הסממ"ז והחליטה להותיר את הגדרת העותר כסג"ב:
"לאחר שבחנתי את העניין ובהמשך לקביעת השופט. מדובר באסיר אנטי ממסדי. ביצע בתוך הביס"ר שני נסיונות נועזים לבריחה, למרות שנסיונות אלה סוכלו, אולי לא היתה בשנה האחרונה אירוע בנושא בריחה, אולם האסיר ממשיך בהתנהגות חריגה הבא[ה] לידי ביטוי בעתירותיו, בהתבטאות איום כלפי סגל, שביתת רעב – אינו שיפר את התנהגותו [במקור], השינוי שהוא מציג הוא שינוי מהשפה לחוץ ואינו ממושך דיו – בנסיבות אלו בשלב זה לא מאשר הסדרת הגדרתו."
ב"כ העותר השיב לכך, שגם מהחלטת הועדה עולה שבחלוף יותר משנתיים מאז החלטת בית המשפט בעת"א 30722-03-22, אשר קבעה (ב-9.9.20), "לא התרחש אירוע כלשהו שיש בו להשליך במישרין על אפשרות בריחה." מעבר לכך, ציין ב"כ העותר שאין בקביעת הוועדה כל התיחסות ללקותו של העותר, שמצוי על הקשת האוטיסטית וסובל מבעית ויסות חושי חמורה של תגובתיות יתר.
לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שהמקור למידע הדרוש יכול להיות מגוון, אך שההחלטה צריכה להיות ממוקדת בהערכה שקיים "סיכון גבוה לבריחה".
לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, בהחלטה המנהלית המעודכנת, בשתי התבטאויות חמורות ומאיימות של העותר מנובמבר 2022 (כמפורט בפרוטוקול 11.1.23 ע' 4 ש' 31 ואילך) ובחומר המודיעיני בעניינו של העותר, בפסיקה הקודמת בעניינו של העותר ובהנחיות הבטחון החלות עליו, מצאתי שבהחלטה המנהלית מיום 23.10.23 נפלו פגמים של ממש, ועל כן ההגדרה אינה יכולה לעמוד עוד.
לדעתי, כל בר דעת היה מפרש כך את מעשי הנאשם, וניתן להניח שאף מפקד האגף עצמו, שהוא גורם מקצועי בשב"ס, פירש אותם בדיוק כך. כמובן, אין במסקנה זו כדי להביא להשלמה עם מעשי תקיפה, וודאי לא כלפי אנשי שב"ס, ועל כך הנאשם נותן את הדין".
אולם המסקנה הנדרשת לשם ההגדרה, היא, כלשון הפקודה, "קיום סיכון גבוה לבריחה", קרי "מידת הסכנה לבריחתו" (רע"ב 479/15 דהן נ' שב"ס (2015); רע"ב 2777/21 סלע נ' שב"ס (2021); רע"ב 7744/15 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (2015) רע"ב 7785/14 בנאייר נ' שב"ס (2014).
כאז גם היום, נכונה קביעתה של כבוד השופטת רבקה גלט, בהמשך להתרשמותו של כבוד השופט יעקב אברהם, "לפיה נדרשת התאמה של תנאי הכליאה לצרכים הייחודיים של הנאשם. נדמה כי בכך טמון סיכוי לשיפור התנהגותו, ומניעת אירועים כמו זה."
סוף דבר, העתירה מתקבלת והגדרת העותר כסג"ב מבוטלת.
