בקשה לשינוי כתובת חלופת מעצר בעבירות חבלה חמורה ואיומים

בקליפת האגוז- כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה חמורה, איומים, חבלה במזיד ברכב, ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 24/11/21 בשעה 22:50 לערך עצר המשיב את המתלונן- מר אבי ענבה (נהג מונית במקצועו), עלה למונית של מהתלונן ואמר כי יכוון אותו למקום חפצו; הנסיעה התארכה והמשיב לא סיפק מען; המתלונן שב ובקש כתובת ואז החל המשיב מקלל את המתלונן ומאיים עליו כי יאנוס אותו; המתלונן עצר את המונית ואז המשיב בעט במונה המונית, דחף אותו לעבר שמשת הרכב וגרם לניפוצה; המשיב החל תוקף המתלונן- נתן לו מכה במרפק יד שמאל לעבר חזה המתלונן, הכה אותו באגרוף בפניו ושפך עליו כוס קפה שהונחה בסמוך.

אמנם, דברי המשיב לכאורה מלמדים כי המשיב אינו נוהג לשתות אלכוהול; עם זאת ארוע משברי המניב פניה למסלול זה יכול ודוקא ילמד על היתנהגות פתולוגית בניסיון לשנות התודעה; עוד אציין כי משנשאל המשיב אם עישן סמים באותו יום ענה לא, אך לא ענה כי אינו מעשן סמים.

העורר יופנה איפוא לתסקיר שירות מבחן; שירות המבחן יתבקש לבחון המשיב בלבד (אין צורך לבחון החלופה זו נבדקה) ולבחון אם ניתן להקהות מסוכנותו בחלופה או במעצר באיזוק; שירות המבחן יוכל לשוחח עם המתלונן; הצדדים והמזכירות יעבירו לשירות המבחן; זה יעשה על מנת לקצר עריכת התסקיר ככל הניתן (בהנתן כי אין צורך בבחינת מערך פקוח שכן זה נבחן).

...

לאור האמור, יישום מצוות סעיף 22ג(ב) לחוק המעצרים על ענייננו מוליך למסקנה כי הוראה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני ללא קבלת תסקיר מעצר קודם לכן לא תינתן ללא טעמים מיוחדים שיירשמו.

..אף אני סבורה כי ראוי לבחון את הפער האמור ואת מכלול נסיבותיו של המשיב באופן מקצועי תוך הערכת המסוכנות הנשקפת ממנו, וזאת בטרם קבלת החלטה שיפוטית בעניין הוצאתו של המשיב ממעצר תחת סורג ובריח.

התמהיל בו עסקינן כאן מביא למסקנה שונה.

ביום 6.3.22 הורשע הנאשם בבצוע עבירה של חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), וזוכה מחמת הספק מבצוע עבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

ב"כ הנאשם עתר להיתחשב בכך שלמאשימה יש פררוגטיבה באיזה סעיף עבירה להגיש את כתב האישום מבלי שיש הנחיות מפורשות, בכך שהנאשם נחקר ביום 21.4.19, שוחרר בתנאי מעצר בית מוחלט עם פקוח, בחלוף 5 ימים הגישה המאשימה בקשה להמשך מעצר בית עד תום ההליכים, כאשר בחלוף חודש הוקלו תנאי השיחרור ובהמשך בוטלו.

מובהר לנאשם שעליו לדיווח לממונה על עבודות שירות על כל שינוי בכתובת מגוריו, במספרי הטלפון שלו או בשינוי במצבו הבריאותי.

...

מדיניות הענישה הנוהגת": עיון בפסיקה, לרבות בפסיקה שאליה הופניתי על ידי ב"כ הצדדים מעלה, כי על המורשעים בעבירה בגינה הורשע הנאשם הוטלו מנעד רחב של עונשים [ראה לדוגמה: רע"פ 7389/13 טייטלבאום נ' מדינת ישראל (17.12.13), רע"פ 2298/20 יצחק עזרא נ' מדינת ישראל (5.4.20), ת"פ (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' פלוני (16.7.17), עפ"ג(מרכז) 30709-01-12 ויאצסלב לופט נ' מדינת ישראל (27.3.12), ע"פ 3610-01-11 יוסף אלקובי נ' מדינת ישראל (13.7.11), עפ"ג (ירושלים) 38039-04-15 דוד רחמן נ' מדינת ישראל (10.12.15), עפ"ג (מרכז) 47734-01-17 דוד שרעבי נ' מדינת ישראל (16.5.17), ת"פ (תל-אביב) 14131-10-13 מדינת ישראל נ' מילשטיין (8.3.15), ת"פ (ק"ג) 4308-01-18 מדינת ישראל נ' ספיר ישראל פרלמוטר (22.12.19), עפ"ג (חיפה) 4007-01-16 איגור וולקוביץ נגד מדינת ישראל (18.2.16)].

סבורני, כי מתחם העונש ההולם בנסיבות ביצוע העבירה, בראי הפסיקה ובערכים המוגנים שנפגעו, נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, כשלנגד עיניי תיקון 113 לחוק העונשין, כשלא מצאתי כי יש לחרוג לקולא או לחומרא ממתחם העונש ההולם, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, ב"אילן- מרכז הכשרה ושיקום", במשך 5 ימים בשבוע, למשך 7 שעות במגבלות רפואיות, בפיקוחו של מפקח אלעד דרור, מספר טלפון נייד: 050-4062509.

באישום הראשון - עבירות חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, איומים, נהיגה ללא רישיון תקף, נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה.

ערר שהגיש המבקש, במסגרת בש"פ 8972/20, נדחה, במסגרתו קבע בית המשפט העליון (כב' השופט נ' הנדל), כי: "עילת המעצר הרלוואנטית לעניינו בדמות מסוכנותו של העורר עולה משני מעשי האלימות המתוארים שבוצעו באותו היום. כמו כן, יצוין כי לעורר יש עבר פלילי עשיר, הכולל אישומים בעבירות שונות, ביניהן עבירות רכוש, הפרעה לשוטר וחבלה. בשנת 2016 אף נידון למאסר בפועל של 25 חודשים. נפנה בהקשר זה גם לתסקיר המעצר, ממנו עולה כי לעורר קשרים עמוקים עם חברה שולית ובעיות של צריכת אלכוהול בכמות מופרזת. נתונים אלה מגבירים את המסוכנות הנשקפת ממנו...

עולה מתסקיר שירות המבחן כי חרף כוונותיו הטובות של אבי העורר, בנו אינו סר למרותו, הואיל והימצאותו תחת השגחת אביו היא חלופת המעצר העיקרית שהוצעה, עולה בבירור כי לא ניתן להסתייע בה. שירות המבחן היתייחס לכך שזו תתקשה לאזן את מסוכנותו של העורר ועוד הוסיף כי הלה אינו מגלה רצון אמיתי וכן להישתלב בטיפול גמילה מאלכוהול או לשנות מהתנהגותו.

לחילופין, עתר להורות על העברתו של המבקש למעצר במתכונת פקוח אלקטרוני לאותה כתובת.

...

עוד הפנה להחלטת בית המשפט מיום 14.12.2020 (כב' השופטת דינה כהן) בה עמד בית המשפט על חומרת המעשים המיוחסים למבקש, לצד הערכת הסיכון הגבוהה של שירות המבחן וקבע כי: "לאחר בוחנים האם ניתן ליתן אמון במשיב (המבקש) לכך שלא ישוב לסכן את שלום הציבור, התשובה היא שלילית... מקובלת עליי עמדת ב"כ המבקשת (המשיבה) כי ישנו קושי לתת אמון במשיב (המבקש) לאור האמור בתסקיר שירות המבחן, וכי אף במעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני לא ניתן יהיה להבטיח את תכלית המעצר במידה ראויה.." לאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים, עיינתי בהחלטת בית המשפט (כב' השופטת דינה כהן) מיום 14.12.2020 ובהחלטת בית המשפט העליון במסגרת בש"פ 8972/20, וכן בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המבקש, וכן שקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.

יוצא אפוא, שהבעייתיות טמונה במבקש עצמו ולא רק בטיב החלופה המוצעת.

לאור האמור לעיל, לא מצאתי לנכון להפנות את המבקש לקבלת תסקיר חדש, שיבחן חלופות מעצר בעניינו, לרבות מעצר במתכונת פיקוח אלקטרוני, ומשכך הם פני הדברים, דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.

האישום השני מצביע על חוסר מורא של הנאשם מפני מרות החוק, כשכבר ביום בו שוחרר ממעצר הפר את התנאים המגבילים בהם היה נתון, ויצא את כתובת חלופת המעצר.

עונשים כאמור מבטאים את רמת הענישה הראויה במקרים החמורים ביותר של ביצוע העבירה שבה עסקינן, ומהם ניתן וראוי לגזור את מיתחם העונשים עבור מקרים פחות חמורים (ראו פסקה 16 לפסק דיני בע"פ 3124/18 פלוני נ' מדינת ישראל (14.8.2019), והאסמכתאות שם (להלן: עניין פלוני)).

בניסיון לאתר עבירות קרובות ככל הניתן, ראו בשינויים המתאימים: רע"פ 5792/22 גונתן בנימין נ' מדינת ישראל (5.9.22).

המבקש הורשע בהתאם להודאתו בעבירות איומים ותקיפה הגורמת חבלה.

...

הנני מורה בזה בהסכמת הצדדים על תיקון טעות בהכרעת הדין, כך שבמקום עבירת התקיפה בה הורשע הנאשם, אני מרשיעו בעבירת ניסיון תקיפה, לפי סעיפים 379 ו-25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

אשר לשאלת תחולת המאסר על-תנאי בגין עבירת אלימות מסוג פשע (אשר יופעל בשל הרשעתו בהחזקת סכין), מקובלת עליי טענת המאשימה לפיה בנסיבותיו של תיק זה, בו הסכין שימשה את הנאשם לביצוע עבירת אלימות, הרי שעצם החזקתה שלא כדין יצרה סיכון מפני התרחשות מעשה אלימות, משמע, עונה על הגדרת התנאי.

סוף דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלת שני מאסרים מותנים, בני 10 חודשים ו-5 חודשים (ת"פ 59125-01-18, גזר דין מיום 9.10.18).

המבקשים עצורים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, על רקע כתב אישום המייחס להם לכאורה באישום הראשון – עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הובלה ונשיאת נשק, איומים, חבלה במזיד, המסתייע ברכבו לפשע (עבירות מיום 21.04.2022).

עוד התרשמו, כי הסבא מקטין מחומרת נסיבות מעצרו של המבקש ומתמקד בראייתו החיובית את נכדו.

לסיכום – שרות המבחן מציין, כי התרשם כי לא חל שינוי בעמדותיו של המבקש ועודנו מבטא העידר נזקקות טיפולית, וכי על אף שלובו בקבוצה בעת שהותו במעצר, מתקשה להפנים ולהפיק מהתהליך לקחים אודות תיפקודו האישי במצבי קונפליקט.

עוד נטען, כי מדובר במבקש צעיר, נעדר עבר פלילי, נתון במעצר תקופה ממושכת (קרוב ל-18 חודשים), כתובת החלופה המוצעת מרוחקת מאיזור הדרום.

...

לסיכום – שרות המבחן מציין, כי התרשם כי לא חל שינוי בעמדותיו של המבקש ועודנו מבטא העדר נזקקות טיפולית, וכי על אף שילובו בקבוצה בעת שהותו במעצר, מתקשה להפנים ולהפיק מהתהליך לקחים אודות תפקודו האישי במצבי קונפליקט.

לאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים, ועיינתי בתסקירים העדכניים שהתקבלו בעניינו של המבקש 3, וכן שמתי לנגד עיניי את החלטת בית המשפט העליון שניתנה בדיון שהתקיים לפי סעיף 62 לחסד"פ בבש"פ 7832/23, ושקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיון חוזר להידחות, שכן הטעמים והנימוקים שעמד עליהם בית המשפט בהחלטתו להורות על מעצרו של המבקש והמעורבים האחרים עד תום ההליכים, נותרו בעינם, ואף מקבלים משנה תוקף בהינתן ההתרשמות של שרות המבחן מהמשך קיומה של רמת סיכון להישנות התנהגות אלימה מצד המבקש, וכן התרשמות שרות המבחן מאי התאמתם של המפקחים שנבחנו להוות דמויות סמכותיות ומצבות גבולות להתנהגותו של המבקש.