בקשה לשינוי זמני שהות לצורך הפחתת מזונות

האם יש מקום להפחית את דמי המזונות של הקטינים, ילידי 2009 ו - 2012 שנקבעו בהסכם גירושין בין הצדדים אשר לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 20.7.14 וזאת בשל שינוי נסיבות נטען הן ביחס למצבם הכלכלי של הצדדים בכלל והשתכרותו של האב בפרט והן ביחס לחלוקת זמני השהות של הקטינים עם ההורים, ועוד, האם יש ליתן משקל לכך שהסכם הגירושין נחתם טרם פסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 ואילו התביעה הוגשה לאחר פסיקה זו ומסתמכת, בין השאר, על הלכה זו – זו הסוגיה שבפני.

 ביום 20.9.2018 הגיש האב תביעה בה ביקש כי בית המשפט יקבע כי המשמורת של הקטינים תהיה אצלו ולחילופין לקבוע כי המשמורת תהיה אצל התובע והנתבעת יחדיו לפי זמני שהות משותפים ושווים (תלה"מ - 09- 18 ) וביום 14.11.2018 הוגשה תביעתו נשוא פסק דין זה לביטול או לחילופין הפחתת המזונות.

...

סבורני כי בנסיבות דנן יש לראות בבית האם כביתם המרכזי של הקטינים ואף מטעם זה לא ניתן לראות בהרחבת זמני השהות כשינוי נסיבות המצדיק הפחתת מזונות.

סוף דבר משלא מצאתי לקבל את טענות התובע בדבר הרעה במצבו הכלכלי לעומת מועד חתימת ההסכם ואף להיפך, סברתי כי מצבו הכלכלי השתפר ומשלא מצאתי כי השינוי הקל (לטובה) שחל במצבה הכלכלי של האם יש בו כדי להוות שינוי נסיבות משמעותי ברמה הכלכלית, הרי שמטעם זה בלבד מצאתי לדחות את התביעה.

לנוכח האמור לא עלה בידי התובע להרים את הנטל הנדרש לצורך הוכחת תביעתו ומכל הטעמים שנמנו – התביעה נדחית.

ביום 20.9.18 , כחודשיים לאחר שיצא תחת ידי פסק דין מיום 18.7.18 בתביעת המשמורת המורה על משמורת משותפת וזמני שהות שוים של הקטינות אצל הצדדים, 7 ,(XXX (תמ"ש עתר האב בתביעתו דנן, לביטול תשלום המזונות, עת הבנות היו כבנות 8 ו - 4 שנים, כאשר שינוי הנסיבות המרכזי, אך לא היחיד, הנטען בתביעה - הוא שינוי הדין לנוכח הילכת בע"מ 919/15 , אשר הוחלה כאמור לאחר מתן פסק הדין; שינוי זמני שהות - שהפכו שוויוניים לחלוטין בעקבות פסק הדין בתביעת המשמורת; וכן שינוי לרעה במצבו הכלכלי, לעומת מצבה הכלכלי השפיר של האם, שאינו שנוי במחלוקת.

ודוק, לא ניתן איפוא לראות בבחירתו של האב להמתין עד לאחר קבלת פסק דין סופי בתיק המשמורת על מנת לעתור בבקשת הפחתת המזונות משום שהוי שיש בו ללמד על ויתור על תביעתו דנן, וודאי שאין בבחירתו שלא לעתור בתביעה להפחתת מזונות כל אימת שנעשה שינוי בזמני השהות כדי למנוע ממנו לעתור בתביעתו דנן, ויש לדחות טענה זו של האם מכל וכל.

...

לעניין השאלה אם פער זה אך גדל מעת פסיקת המזונות לטובת האם, לא שוכנעתי כי כך הוא, XXX כאשר אינני מוצא לקבוע מסמרות בשאלה האם יש במכירת הנכס שהיה בבעלותה ב (כך שלרשותה כספים נזילים כתוצאה ממכירתו) משום שינוי מהותי במצבה הכלכלי, שכן ממילא הגעתי למסקנה לעיל כי הוכח בפני שינוי מהותי המצדיק עיון מחדש בתביעת המזונות, הבא לידי ביטוי הן בשינוי הדין הנוהג, וביתר שאת, בהצטרף לשינוי המהותי בזמני השהות, כאמור לעיל.

סבורני איפוא, כי נוכח הדין האישי החל על הצדדים יש לחייב את האב לשלם לאם מחצית מעלות מזונותיהם ההכרחיים של התאומות, שכן נוכח חלוקת השהות השווה, הדעת נותנת, כי הצדדים מתחלקים בנטל הטיפול בתאומות באופן שווה, ובכך מספק האב לתאומות בעין מחצית מצרכיהן ההכרחיים.

אשר על כן הנני מורה כדלקמן: 13 .

רכושיים ואחרים יש להוסיף "דלת" לפני הכניסה "בשביל הזהב". "דלת תם הלב". להכנס בדלת זו יוכלו רק אבות תמי לב שאכן מעוניינים בקיום הסדר אחריות הורית משותפת, המקיימים הסדרי שהות נרחבים עם ילדיהם ולא מי שאך מבקשים להקטין המזונות על בסיס הילכת 919/15 ואינם יכולים להוכיח שינוי נסיבות מהותי בנוסף לאותה הלכה.

מבחינה מעשית, בהחלט רצוי לטעמי, במקרים שבהם עולים הדברים כבר מכתבי הטענות, לשקול סילוק ומחיקה או דחייה על הסף של תביעות להפחתת/ביטול מזונות מכוח הילכת 919/15 מקום שבית המשפט מתרשם, כי מדובר במניפולציה ובתביעה חסרת תם לב או כאשר נובע מהם, כי האחריות ההורית האמיתית נותרה לפתחה של האם ומדובר בהליך (שינוי זמני שהות והגשת תביעה) לצרכי הפחתת מזונות בלבד ולא לצרכי הבטחת סיפוק צרכי הילד כאשר הוא שוהה אצל שני הצדדים באופן שוויוני מהותי.

...

הנתבעת טענה כי התובע נותן גם שיעורים פרטיים, התובע הכחיש זאת ולשאלת בית המשפט מדוע אינו עושה כן כבר בשלב אישור הסכם הגירושין, השיב: "אני מורה שנה ראשונה במערכת, משכורת 6,500 ₪. מלמד ספרות ותנ"ך, במקצועות

הנתבעת אישרה גם בחקירתה הנגדית כי כל ילד מקבל מהמוסד לביטוח לאומי מענק שנתי 18 ₪ בראשית שנת הלימודים ועל סך של כ- 1,000 ₪ דהיינו, תוספת בממוצע סך של כ- לחודש: "ת: תשלום בית ספר שנתי אני משלמת. אני מקבלת 2,000 שח. שילמתי 1500 שח לגדול

סיכום לאחר שבחנתי כלל הנתונים כאמור לעיל, תוך התייחסות גם לכך שמדובר במזונות שנקבעו בהסכם כולל , ותוך התייחסות גם להתחייבויות שנטלה על עצמה הנתבעת בהסתמך על ההסכמות שבהסכם הגירושין נחה דעתי לקבוע כדלקמן: החל מיום 10.9.20 ובכל 10 לחודש שלאחריו ישלם התובע לנתבעת למזונות הילדים סך של 500 ₪ לחודש לכ"א מהם (ובסך הכל תשלום מזונות בגובה 1,000 ₪ לחודש, כולל מדור).

האיש הגיש 2 תביעות, האחת להפחתת מזונות בתלה"מ 25772-05-20 והשנייה לשינוי זמני שהות בתלה"מ 44373-08-21 והאישה הגישה 3 תביעות, האחת למתן אפוטרופסות בלעדית בעינייני רפואה וחינוך בתלה"מ 73282-06-20, השניה להגדלת מזונות בתלה"מ 18549-06-22 והשלישית לאכיפת זמני שהות ומתן פיצוי כספי על הפרה בתלה"מ 73035-06-20.

שינוי זמני שהות לכשעצמם, לא בהכרח מהוים שינוי נסיבות מהותי, כזה המצדיק שינוי סכום המזונות, ובמקרה דנן ונוכח המפורט לעיל, לרבות בהתחשבות הותרת מלוא קצבת הנכות של הבת הבכורה בידי האישה, סבור בית המשפט, כי אין מקום לשינוי סכום המזונות הבסיסי, אולם יש מקום להעתר לבקשת האישה לחיוב האיש בדמי טפול עבור שני הילדים הקטינים.

...

שינוי זמני שהות לכשעצמם, לא בהכרח מהווים שינוי נסיבות מהותי, כזה המצדיק שינוי סכום המזונות, ובמקרה דנן ונוכח המפורט לעיל, לרבות בהתחשבות הותרת מלוא קצבת הנכות של הבת הבכורה בידי האשה, סבור בית המשפט, כי אין מקום לשינוי סכום המזונות הבסיסי, אולם יש מקום להיעתר לבקשת האשה לחיוב האיש בדמי טיפול עבור שני הילדים הקטינים.

ההתנהלות הנ"ל של האיש מובילה למסקנה מתבקשת כי האיש אינו נוהג בתום לב ובדרך מקובלת, לא בביצוע פסק הדין למזונות, לא בעצם הגשת התביעה הנוכחית ולא בניהול התביעה עצמה.

בית המשפט לא מוכן, בשום דרך ושום אופן, ליתן לכך יד. סוף דבר מכל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת האיש ומקבלת את תביעת האשה לדמי טיפול באופן שבנוסף למזונות הקטינים, כפי שקבועים בפסק הדין, יישא האיש בדמי טיפול עבור הקטינים מ' ו- אי', בסך של 500 ₪ לכל אחד, עד הגיעו של כל אחד מהם לגיל 9 שנים.

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בטענה שהיא "ההורה המשמורן" של הקטינים בעוד לתובע נקבעו אך זמני שהות עמם, ובשעה שתביעות שהגיש התובע בעבר "למשמורת משותפת" נמחקו לבקשת התובע.

בחינת גובה המזונות בעת הזאת צריכה להתבצע אם כן, תוך הפחתת החלק היחסי בגין הזמן הנוסף שבו שוהים הקטינים בבית התובע, ומשכך בשעה שעד ליום 13.08.2019 עמדו זמני השהות על חלוקה של 65% אצל הנתבעת ו 35% אצל התובע (חלוקה של 5 ימים מתוך 14) ואילו לאחר מועד זה עומדים זמני השהות על חלוקה של 57% אצל הנתבעת ו 43% אצל התובע (חלוקה של 6 ימים מתוך 14), הרי שיש לבצע ההפחתה באופן יחסי בהתאם לשינוי זה בלבד.

בשעה שהסקתי כאמור לעיל, כי הוצאותיהם הכוללות של הקטינים, כפי שהוערכו על ידי הצדדים, עומדות על סך של 5,280 ₪ (2,640 ₪ לכל קטין), הרי שבעת בחינת שינוי הנסיבות בעת הזאת, יש לבצע התאמה ולנכות את החלק היחסי בגין הרחבת זמני השהות בבית התובע.

...

על אף שמלכתחילה נטענו בכתב התביעה טענות (בלתי מבוססות) ביחס לשינוי נסיבות הכרוך אחר השינויים בהכנסות הצדדים, הרי שבדיון שהתקיים ביום 29.06.2020 הצהיר ב"כ התובע (עוה"ד יצחק קארו בעמ' 2, ש' 8-10 לפרוטוקול) כדלהלן: "לשאלת בית המשפט היכן צוין גובה שכרו (של התובע א.מ.) אני משיב שלאחר שעיינתי בכתב התביעה אני רואה שלא מופיע מה היה שכרו אז ומה שכרו כיום.

סיכום: לנוכח האמור לעיל התביעה לביטול דמי המזונות נדחית.

התביעה להפחתת דמי המזונות מתקבלת באופן חלקי, ומשכך החל ממזונות חודש 1.2024 יישא התובע במזונות מופחתים בסך של 1,500 ₪ לכל קטין.

ממועד זה ועד סיום השירות חובה בצה"ל /שירות לאומי, על פי המאוחר מבין השניים, ישלם התובע לידי הנתבעת, למזונותיו של כל קטין שליש מהסכום האמור לעיל.