בקשה לשינוי החלטת מינוי מומחים רפואיים

והמומחה הרפואי שמונה, דר' שרצר אהוד ז"ל, התבקש להשיב לשאלה: "האם בפגיעה מיום 12.08.15 כפי שמתואר לעיל, שהוכרה כפגיעה בעבודה לעניין פגיעה צוארית ופגיעה ברגל ימין, נפגע התובע גם בגב?" ביום 22.10.2018 הוגשה חוות דעתו של דר' שרצר אהוד ז"ל אשר מצא כי בתעוד הרפואי שעמד לפניו,הפעם הראשונה בה התלונן התובע על פגיעה בגב ובצואר היה בסוף חודש דצמבר 2015 (ס' 4 בעמ' 1 לחוות הדעת) ונוכח זאת קבע בפרק: דיון ומסקנות בחוות דעתו, כי: "תלונה על כאבי גב שנשמעת זמן כה רב אחרי תאונה יש להניח שלא נגרמה בתאונה". ועוד "תלונה שנשמעה 4 חודשים אחרי התאונה אין לה קשר לתאונה הנידונה". לאור מסקנתו של דר' שרצר ז"ל, הגיש התובע בקשה לפסול את חוות דעתו ולמנות מומחה רפואי אחר במקומו "וזאת מבלי לגרוע מטענתנו כי מלכתחילה לא היה מקום לשנות מן ההחלטה בדבר שמיעת ראיות וקבלת החלטה בהתאם לראיות והעובדות שיוכחו בפני כב' בית הדין". לחילופין ביקש התובע להפנות שאלות הבהרה למומחה הרפואי.

...

במהלך הדיון כב' השופט א' איטח, סגן הנשיאה, הציע כדלקמן: "מעיון בתיק עולה כי יש פער עובדתי בין פרשת העובדות כפי שהמבקש מבין אותה וכפי שהוא פרש אותה בהודעתו מיום 30.7.18 לבית הדין האזורי לבין פרשת העובדות כפי שנקבעה על ידי בית הדין עוד בהחלטת המינוי הראשונה ביום 12.9.18, מבלי שנוהל הליך של הוכחות ומבלי שהיתה הסכמה לעובדות. בהמשך ההליך התנהל ביום 13.2.20 הליך הוכחות שהוגבל לשאלת התלונה הראשונה. בסופו של הליך הסכימו הצדדים על העובדה הרלוונטית. עיון בבקשת המבקש לחקירה נגדית של המומחה כמו גם בבקשות חוזרות ונשנות לאורך כל ההליך, מעלות כי ביסודן עומדת התשתית העובדתית כפי גרסת המבקש. אלא שתשתית עובדתית זו לא נקבעה ולכן איננה רלוונטית לשאלות ההבהרה או לחקירה הנגדית. בנסיבות אלה, נראה כי אין מנוס מלהחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת שהצדדים יבחנו מה התשתית העובדתית המלאה שניתן להסכים עליה וככל שתהא מחלוקת, בית הדין יקבע את אופן בירורה והכרעה בה בהתאם לסדרי הדין המקובלים.

באותו דיון, התובע ואמו נחקרו בענין המועד בו התלונן התובע לראשונה על כאבי גב ועל כן מצאנו מקום להשלים ולהכריע בנושא זה. מעיון בעדות התובע עולה כי הוא סבר כי כאביו בגב הם כתוצאה מהשכיבה על הגב ולא כתוצאה מהאירוע.

5) בסופו של דבר וכאשר נכח לגלות שהכאבים מהם הוא סובל גם בגב ובצוואר לא חולפים מאליהם אלא מחמירים, נקבע על ידו תור לאורתופד של קופ"ח. 6) התובע פנה לאורטופד ביום 15.11.15 והתלונן, בין היתר, על כאבי גב. התור לרופא זה הוזמן ונקבע מראש ע"י התובע.

בסופו של דבר וכאשר נכח לגלות שהכאבים מהם הוא סובל גם בגב ובצוואר לא חולפים מאליהם אלא מחמירים, נקבע על ידו תור לאורתופד של קופ"ח. התובע פנה לאורטופד ביום 15.11.15 והתלונן, בין היתר, על כאבי גב. התור לרופא זה הוזמן ונקבע מראש ע"י התובע.

מינוי מומחה רפואי ד"ר טל אילן , מומחה בתחום הפסיכיאטריה, מתמנה בזאת לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות המפורטות להלן בהחלטה זו והמתייחסות לתובע, וזאת תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו. מסמכים רפואיים להחלטה זו מצורפים המסמכים הרפואיים הבאים: כרטיסיו הרפואיים של התובע מקופת חולים מכבי שירותי בריאות.

ג'ולי ביקשה מהנהלת הקניון לשנות את ההסכמים ביניהם ולהצמיד את תשלום השכירות לאחוזים ממחזור ולא עלייה שנתית.

הוגשה חוות דעת שלא בהתאם לדרך הקבועה בפקודת הראיות, רשאי בית הדין מיוזמתו או לבקשת הצדדים לבקש מהמומחה לתקן את חוות הדעת.

...

" ביום 30.3.2022 התקבלו תשובותיו של המומחה לשאלות הבהרה שהופנו אליו לבקשת התובעת, בסופן שונתה מסקנתו של המומחה, וצוין: "....ובשונה ממסקנתי בחוות דעתי, וכפי שעולה משאלות ההבהרה ובפרט משאלה ו', "האם יש מקום להכיר בגרימה או החמרה...", הרי ניתן לייחס לאירוע הנידון תרומה מסויימת למחלה ובכדי לאשר את קיום הקשר הסיבתי (קש"ס), ובשונה ממה שציינתי בחוות דעתי.

וכפי שציין בית הדין הארצי: "על פי ההנחיות החדשות, מוקנה לבית הדין שיקול דעת רחב ביותר בהחלטה על מינוי מומחה רפואי נוסף, וזאת בשונה מההנחיות הקודמות שבהן נקבעו נסיבות קונקרטיות המצדיקות מינוי מומחה רפואי נוסף..." עם זאת, גם לאחר ההנחיות אשר הגמישו את התנאים למינוי מומחה נוסף, נותר מינוי כאמור בגדר חריג לכלל, המופיע בסעיף 16 להנחיות, לפיו: "על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת.." (סעיף 16 להנחיות).

בעב"ל 421/09 המוסד לביטוח לאומי – יעקב בן סימון (8.3.2010) ציין בית הדין הארצי ביחס לפסילת חוות דעתו של מומחה כדלקמן: "לא על נקלה תפסל חוות דעתו של המומחה, אלא צריך טעם ממשי לפסילתה; כמו – היתעלמות חוזרת ונשנית מן המסכת העובדתית למרות ששימת הלב הופנתה לנסיבותיה, או התקבעות בדיעה מסוימת חרף ההנחיה המשפטית שניתנה, או פגם אישי שנפל בנותן חוות דעת לבית הדין..." לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את חוות דעת המומחה ואת תשובותיו לשאלות ההבהרה, לא מצאתי כי מדובר במקרה המצדיק מינוי מומחה רפואי אחר כבקשת התובעת.

...

כמו כן, אין בידי לקבל את הטענה כי מתשובותיו של המומחה עולה כי לא נתן משקל להפרעה הנפשית אשר התפתחה אצל התובעת כתוצאה מהאירוע המיוחד, שכן עיון בתשובתו של המומחה לשאלה ההבהרה הנוספת שהועברה אליו בצירוף תיעוד רפואי נוסף מהתקופה שלאחר האירוע מיום 20.2.2018, מעלה כי המומחה אכן בחן את המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו אך הגיע למסקנה כי אמנם "יש בחומר החדש שהוצג, יותר נתונים במישור הנפשי וההחמרה בתקופה לאחר הארוע התאונתי". עם זאת ציין המומחה כי "במישור הראומטולוגי ואודות מחלת הפיברומאלגיה על השלכותיה, לא הוצג תיעוד ברור נוסף בתחום זה ולא של ביטוייה הקלאסיים של המחלה....". בנוסף עיון במסקנתו של המומחה מעלה כי המומחה קבע כי מתקיים קשר סיבתי בין האירוע הנדון לבין ההחמרה במחלתה הראומטית, הפיברומיאלגיה של התובעת על כלל ביטוייה, לרבות ביטוייה הנפשיים.

דהיינו, המומחה הכיר בקשר הסיבתי שבין האירוע הנדון לבין ההחמרה בביטוי הנפשי של מחלת הפיברומיאלגיה של התובעת, אך קבע כי מידת השפעתו של האירוע על נכותה מפיברומיאלגיה הינה סביב 10%, לעומת הגורמים האחרים התורמים לתחלואתה זו. נוכח האמור, לא שוכנעתי כי המומחה סטה מהעובדות שהופנו אליו.

סוף דבר נוכח הטעמים המפורטים לעיל הבקשה נדחית.

" לאחר התכתבות עם המוסד שלא הביאה לשינוי החלטת הדחיה הגיש המבקש לבית הדין האיזורי ביום 21.2.2022 תובענה.

] לבסוף דחה בית הדין האיזורי את טענת המבקש "להרחבת חזית", וכך נקבע: "אשר לטענת התובע כי משעה שבקשת הנתבע למינוי מומחה רפואי לא נכללה בכתב ההגנה, מנוע הוא כעת להעלותה – אבהיר כי בשלב הגשת כתב ההגנה לא נבחנית שאלת מינוי מומחה הרפואי (למעט מקרים בהם יש הסכמה למינוי בתחילת ההליך) ונקבעת היא על ידי בית הדין לאחר שמיעת הראיות על כן, דין טענת התובע בעיניין זה , להדחות." בבקשת רשות העירעור שב המבקש וטוען כי שגה בית הדין האיזורי עת החליט על מינוי מומחה.

...

וכך נומקה החלטתו: "מעדות התובע עולה כי לגרסתו נדבק מלקוחת המשרד אשר באה לפגישה עם שותפו שכן יומיים לאחר מכן אובחן כחולה קורונה. עדות התובע הייתה אמינה ועקבית עם זאת, משעה שעולות שאלות הדרושות ליבון רפואי בעניין מועד ההידבקות והופעת הסימפטומיים, מועד אבחון המחלה וסבירות ההידבקות מהלקוחה ולא ממקור אחר, אין מנוס אלא להורות על מינוי מומחה רפואי שיבחן שאלות אלו." בית הדין האזורי נסמך בקביעתו זו על עניין פרץ[footnoteRef:1] שם נפסק כי "ראוי היה לשקול מינוי מומחה רפואי בתחום רפואת בריאות הציבור, על מנת לבחון את סבירות ההדבקה של המערער ממקור זה או אחר, על יסוד התשתית העובדתית שהוכחה, לרבות מועד הופעת הסימפטומים ומועד אבחון המחלה". [1: עב"ל (ארצי) 32190-06-22 איציק פרץ - המוסד לביטוח לאומי (9.2.23).

] לבסוף דחה בית הדין האזורי את טענת המבקש "להרחבת חזית", וכך נקבע: "אשר לטענת התובע כי משעה שבקשת הנתבע למינוי מומחה רפואי לא נכללה בכתב ההגנה, מנוע הוא כעת להעלותה – אבהיר כי בשלב הגשת כתב ההגנה לא נבחנית שאלת מינוי מומחה הרפואי (למעט מקרים בהם יש הסכמה למינוי בתחילת ההליך) ונקבעת היא על ידי בית הדין לאחר שמיעת הראיות על כן, דין טענת התובע בעניין זה , להידחות." בבקשת רשות הערעור שב המבקש וטוען כי שגה בית הדין האזורי עת החליט על מינוי מומחה.

לטענתו, בקשת המוסד למינוי מומחה מהווה הרחבת חזית "הואיל והנתבע כבר וויתר על מינוי מומחה רפואי בהתאם להצהרתו בסעיף 7 לכתב ההגנה המהווה השתק פלוגתא" וכי בקשת המוסד למינוי מומחה "נולדה לראשונה רק בתום מועד דיון ההוכחות ולאחר שבית הדין קמא המליץ למשיב להכיר בפגיעה של המבקש". בנוסף נטען כי הנסיבות העובדתיות בעניין פרץ שונות מאלה שבמקרה שלו ולכן לא היה מקום להקיש לעניינו מהנפסק שם. לאחר שבחנתי את כלל חומר התיק ואת טענות המבקש בבקשת רשות הערעור הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להדחות גם מבלי להדרש לתשובת המוסד.

שעה שהמוסד לא מסכים לכך שאירוע ההדבקה הביא להדבקה, אין מנוס מבירור המחלוקת העובדתית-רפואית בדרך שצוינה בעניין פרץ שאינה שונה מהדרך בה מתבררות שאלות מסוג זה בהליכים להכרה בפגיעות בעבודה.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, מצאתי לשנות את החלטתי מיום 21.3.22 ואנמק.

רביעית, האם לא עתרה למינוי מומחה רפואי ולא טענה כי קיימת לקטינה רגישות מיוחדת המהוה סיכון למתן חיסון הקורונה.

...

האב עתר להורות על חיסון הקטינה כנגד נגיף הקורונה וביום 24.2.22 ניתנה החלטתי המורה על מתן החיסון לקטינה חרף התנגדות האם וזאת לאחר שהאם לא המציאה במועד תגובה מלאה ולא הניחה תשתית ראייתית לטענותיה נגד מתן החיסון.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, מצאתי לשנות את החלטתי מיום 21.3.22 ואנמק.

ראשית, טענה זו הועלתה לראשונה רק לאחר מתן החלטתי אודות מתן החיסון ולא נרשמה בטענות האם קודם לכן ולפיכך מדובר בהרחבת חזית.