הצורך למצוא במהירות יחסית מקור-פרנסה חיוני, חלופי לזה שנסתתם לעת הזו, הוליך את משיבה 1 לשכור את חציוֹ של בית-מגורים דו-משפחתי, העומד ברחוב שקט בשכונת תל ברוך (דרום) בתל אביב-יפו.
בהליך שכזה צריכים להלקח בחשבון, בייחוד, חופש-העיסוק של אלה המבקשים להפעיל מסגרות לילדים; חופש-הקנין של בעלי-הזכויות בנכסי-מקרקעין; הענין הצבורי שבקיומם של גני-ילדים ושל צהרונים בסביבה המתאימה לכך; מיטרד אפשרי למתגוררים בקרבתן של אותן מסגרות והכוח להבטיח הפעלה בטוחה של אלו ולשמור על שלומם של הפעוטות.
המשיבים, מן העבר האחר, קלעו את הכול – את המבקשים, את בית-המשפט, את הוריהם של הפעוטות שנרשמו לצהרון – לסד-זמנים ולמסגרת-בירור שונים לחלוטין.
ענין אחרון זה עונה, למצער באורח חלקי, על ענינם של צדדי ג', אותם הורים אשר, מטבען של בקשה לסעד זמני ושל הדחיפות היחסית הכרוכה בבירורה, לא ניתן היה לצרפם כמשיבים לה. אמת, הורים המגלים ימים ספורים קודם לפתיחתו המובטחת של צהרון כי הוא לא יוכל לפעול עלולים למצוא את עצמם נפגעים בעל כורחם.
ברם הפגיעה היא פגיעה ולדעתי אין להיתכחש לה או להיתעלם ממנה בגדריו של דיון בבקשה לצוו מניעה, אפילו שההורים אינם צד ישיר לו. חלקו האחר של המענה, הנידרש לענינם של אלה, מצוי בעובדה כי לכתחילה תוכנן השמוש בצהרון להקיף רק חלק מוגבל מפעילותם של הפעוטות וכי, על פניו, אפשר שלמשיבה 1 יימצא פיתרון פיזי באמצעותו של מבנה אחר ואליו, כנדמה, יש לה גישה.
...
בעקבותיה של ישיבת-היום ולפי המובא, עוד, בכתובים נמצא לי מקום להיעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני בפרשה זו. קודם, שאביא את נימוקַי לדבר, אומר כי איני מקל ראש, כל עיקר, בקושי שאליו נקלעה משיבה 1 בשל המגבלות הקשות אשר הושתו בחודשים האחרונים על ענפי-האומנות, הבידור, המשחק והיצירה וכמו גזרו עליהם כליה.
במה, שמונח לסמכותו של בית-משפט זה, מסקנתי היא כי מאזן-הנוחות, שאנו תרים אחר תוצאתו בהליכים של עתירות לסעד זמני מן הסוג המבוקש, הוא לזכותם של המבקשים.
לאחר בחינה, מסקנתי היא כי המבקשים לא השתהו.
אשר על כן ומכל המקובץ ניתן בזה צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים או על מי מהם להפעיל או להתיר את הפעלתו בנכס הנדון – הבית שברחוב עמרי מס' 5 בתל אביב-יפו – של צהרון או של כל מסגרת דומה (גן-ילדים, פעוטון וכל כיוצא בכך).
