המבקשת הודיעה ביום 20.9.23 כי ייפתה את כוחו של עו"ד אריאל בוכניק לייצגה בכל הקשור לבקשתה לשיחרור עו"ד פז מייצוג בהליך זה.
בק.מ שהתקיים ביום 21.9.23 ולאחר שנשמעו טענות הצדדים, ומבלי לקבוע דבר לגוף המחלוקת, היתקיים סיעור מוחות בקשר להערכת הסיכונים והסכויים שבהמשך ניהול המחלוקת לאור הדרישות הקבועות בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות וטענות המשיבה שלאחריו הצבעתי על הקשיים בבקשת האישור; בכלל זה ציינתי כי על פי נחזה להיראות העילה הצרכנית בבקשה מאוד מסופקת; כי קיים ספק גדול בשאלת עצם קיומה של קבוצה כמובנה בחוק תובענות ייצוגיות ולקיומו של נזק וקשר סיבתי כנדרש בדין; כן ציינתי כי קיים ספק גם אם המבקשת מתאימה לייצג את הקבוצה, זאת שכן כנטען המשיכה לצרוך את השרות שלטענתה אסור היה לספק לה בעקבות העסקה.
ביום 1.1.24 הגישה המבקשת הודעה נוספת לבית המשפט בה טענה כי "בשל היתנהלותו הפוגעת של עו"ד אורי פז והתנהלותו הרשלנית בתיק זה ובתיקים נוספים, פנתה המבקשת לקבל מידע על עו"ד והיא לא הופתעה למצוא הרשעה בבית דין משמעתי של לישכת עורכי הדין בירושלים"; "כיון שבית המשפט העניש את המבקשת כשהוציא אותה מהקבוצה, הרי שאין שום היגיון שהמבקשת תהיה מוכנה לשאת בהוצאות כל שהן אם יפסקו לחובתה שכן נראה כי המוטב בתיק כבר הכריעה בסוגייה בהחלטה מיום 21.12.23 'נחזה לראות כי העילה הצרכנית מאד מסופקת כי ספק עוד יותר גדול אם יש בכלל קבוצה כמובנה בחוק תובענות ייצוגיות'. זאת חרף תיקון המחדל ע"י המשיבים ושכר טירחה שהמשיבים עצמם היו מוכנים לשלם לעו"ד הקודם שייצג בהליך. מכיוון שהמייצג הקודם התקשה לייצג בהליך בשל יחסים קולגיליים עם המשיבים, הוא התפטר מייצוג בתיק ולא סביר שללא קיבל תמורה ו/או טובת הנאה אחרת אחרי שהושקעה עבודה רבה בתיק, ובפרט לאור הסכמתם של המשיבים לחתום על הסכם פשרה ולשלם סך של ₪ 25,000 (ללא מע"מ). יודגש שהמבקשת היחידה שהתנגדה להסכם זה ומסיבה זו ההסכם לא נחתם, בעקבותיו התפטר עורך הדין הקודם מלייצג". וכי "המבקשת סבורה כי ייצוגו של עו"ד אורי פז אינו הולם את הקבוצה ומודיעה לבימ"ש הנכבד כי לא תישא בהוצאות כלשהן מאחר ובימ"ש הוציא אותה מהקבוצה".
ביום 2.1.24 הוריתי לצדדים לפעול בהתאם להנחיותיי וציינתי שכפי שכבר ציינתי בעבר עילות התביעה הייצוגית והאישית מסופקות מאוד וסכויי הצלחת התובענה נחזים להיראות כקלושים; במצב דברים זה לא ראיתי לנכון לידון בסוגיית ייצוג הקבוצה שלפי הערכתי אך תינזק מהמשך ניהול ההליך לכאורה; גם זה הוסבר למבקשת; וכי איני רואה בעין יפה הגשת בקשות נוספות ונישנות על-ידי המבקשת בעיניין זה בעוד שעליה להודיע ואף זאת לאחר אין סוף ארכות, האם היא עומדת על ניהול ההליך הכושל לכאורה, על כל המשתמע מכך ופסיקת הוצאות כנגדה בכלל זה, כמקובל ברגיל בניהול הליכים בבתי משפט.
...
בתשובה לבקשת האישור טענה המשיבה כי יש לדחות את בקשת האישור בהיעדר עילה אישית למבקשת בין היתר בשים לב לכך כי לאחר שהמבקשת הבהירה למשיבה שהיא מכירה את תנאי ההתקשרות עמה, המשיבה ביקשה לאשר לה הטבה חריגה של תשלום בגין מנוי לחצי שנה מראש בלבד.
בנסיבות העניין ישנם מספר טעמים בגינם קרוב לוודאי שבקשת אישור התובענה כייצוגית לא תוכל להתקבל, אפרטם להלן:
הליך ייצוגי שמיצה עצמו
אף אם הייתה לפני בקשת אישור תובענה כייצוגית צליחה, שניתן היה להעריכה כבעלת סיכויים סבירים, שהשאלות המשותפות לכלל חברי קבוצה עובדתית או משפטית יוכרעו בה לטובת הקבוצה, ואיני סבורה כי כזה הוא המצב בהליך שלפני, ניתן להגיע למסקנה שאין מקום להמשיך ולברר את המחלוקת, אם ההליך מיצה עצמו.
המסקנה אליה הגעתי לאור כל האמור לעיל היא כי אין מקום להחלפת המבקשת הייצוגית ולהמשך בירור בקשת האישור.
ומכאן מה? ככל שהמבקשת תחדש את תביעתה האישית או את בקשת אישור התובענה כייצוגית באמצעות ב"כ נעבר בשנית תישא בהוצאות ניהול הליך זה בסך 10,000 ₪, אותן אני קובעת על הצד הנמוך.
