בקשה לשחרור סניגורית מייצוג נאשם ברצח

בכלל זה, מיוחסות לנאשמים בכתב האישום עבירות של ניהול ארגון פשיעה; סיוע לרצח; ועבירות סמים במסגרת ארגון פשיעה.

ביני לביני, ביום 25.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הסנגוריה הציבורית לשחררה מייצוג נאשם 1 בתיק, יצחק אברג'יל. הסנגוריה הציבורית ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון (ע"פ 1064/17 הסנגוריה הציבורית נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב) אשר קיבל את ערעורה ביום 2.2.2017.

...

בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים י' דנציגר, נ' סולברג, ו-ע' ברון), נקבע כי: "לאחר ששמענו את טיעוני המערערת בדיון שנערך לפנינו וכן את טיעוני המשיב 1 והמשיב 2 (שייצג את עצמו בדיון זה), השתכנענו כי אין מנוס מקבלת הערעור ושחרור הסניגוריה הציבורית מייצוגו של המשיב 2 בתפ"ח 24984-07-15 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

לא מצאנו כי מתקיימים במקרה שלנו העילות המצדיקות פסלות בית-משפט, דהיינו שמתקיים חשש ממשי למשוא פנים ונדמה כי זה צעד נוסף ברצון להביא לדחיית הדיון.

לאחר שעיינתי בטענות בא-כוח המערער, ובשורת ההחלטות של בית המשפט המחוזי אליהן הן מתייחסות, הגעתי למסקנה שיש לדחות את הערעור, וזאת ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

במסגרת זאת, בית המשפט קמא אף ציין בהחלטתו מיום 7.2.2016 כי: "בית-משפט זה היה שמח לכך שהנאשם יהיה מיוצג מכל בחינה וטעם. אנחנו שמחים שהנאשם פנה לסנגור על-מנת שייצגו בתיק זה ונהיה נכונים לעשות את התיאומים ההגיוניים הנדרשים על-מנת לאפשר ייצוג זה". בהתאם אף הורה בית המשפט קמא על דחייה קצרה במועד שמיעת ההוכחות ליום 12.2.2017 על מנת "לגבש מתווה שיאפשר הן את ייצוגו של הנאשם 1 והן את המשך ההוכחות באופן תקין". סוף דבר – לא מצאתי ממש בטענות המערער כי בית המשפט המחוזי גילה בעניינו משוא פנים.

הערעור נדחה.

ביום 20.2.2019 הגישה הסניגוריה הציבורית הודעה לבית המשפט שבה ציינה כי ביקשה מספר פעמים להשתחרר מייצוגו של המערער בבית משפט קמא, לאחר שהמערער "באופן מתמשך ועקבי לא השכיל לבסס שתוף פעולה עם שורת הסניגורים שמונו לו, לא שעה לעצותיהם המקצועיות, הגיע עמם לחילוקי דיעות קשים ביותר, העלה כלפיהם טענות מגוונות ולא בחל אף בהתבטאויות בוטות נגדם" (סעיף 2 להודעת הסניגוריה).

מדובר בסיטואציה מורכבת, שאינה פשוטה, מקום שלנאשם מיוחסת עבירת רצח על כ[ל] המשתמע מכך, אולם מדובר גם, ולצד זאת, בנאשם מתוחכם מאוד, מניפולטיבי, אשר מסרב להקשיב לקול ההיגיון ולעצות הסניגורים ומבקש להתוות מסלול שפוטי 'מקורי' התפור לשיגיונותיו, ובו, כך הוא מבקש, יצעד בית המשפט.

...

בנסיבות אלה סבורני כי אף שאין לשחרר את הסניגוריה הציבורית מייצוג המערער, בשלב זה, הרי שאין לכפות עליה לערוך את נימוקי הערעור ויש לאפשר למערער, בהתאם לבקשתו, לערוך בכוחות עצמו נימוקים אלה (ראו והשוו, ע"פ 460/08 פרץ נ' מדינת ישראל (4.7.2011) (להלן: עניין פרץ)).

כמו כן אני מורה לסניגוריה לשאת בעלות הדפסת כל החומרים המצויים בתיק בית המשפט קמא ולהעבירם לידי המערער, ככל שהדבר טרם נעשה, בעוד שבועיים מהיום.

כמו כן ועל מנת למנוע עיכובים נוספים בבירור ההליך אני מורה כי יומן בית המשפט יקבע מועד לדיון בערעור שבכותרת בסמוך לתום שנת המשפט הנוכחית (בחודשים יולי או אוגוסט 2020).

לנוכח האמור לעיל, הנני קובע כדלקמן: הסניגוריה הציבורית תעביר למערער את כל החומרים הרלוונטיים הנחוצים לו לצורך הכנת נימוקי הערעור לא יאוחר מיום 26.11.2019.

ביום 13.12.20 הוגשה בקשה ע"י ב"כ הנאשם לשחרר אותו ואת הסניגוריה הציבורית מייצוג הנאשם, מאחר שהנאשם ביקש להחליפו והסניגוריה הציבורית לא ראתה לנכון לעשות כן. ביום 16.12.20 הגישה המאשימה היתנגדות לבקשה ובשל סד הזמנים, המועד בו הוגש כתב האישום והודעת המאשימה כי יתכן שתעתור למאסר בפועל ככל שהנאשם יורשע - דחיתי הבקשה.

פרשת התביעה מטעם המאשימה העידו 8 עדים והוגשו 10 מוצגים, כמפורט להלן: ת/1 - דוח פעולה מיום 12.6.19, רס"ל סרייב ניקיטה (ע"ת/4 בכתב האישום) - ב-12.6.19 הגיע לבית בעקבות שיחה למוקד 100, בה המתלוננת מסרה כי אביה רוצה לרצוח אותה.

...

גרסאות עדי ההגנה, אשר מצאתי כי אין לתת בהן אמון מהטעמים שיפורטו להלן, מהוות אף הן נדבך לראיות המאשימה.

סוף דבר מצאתי לקבל גרסת המתלוננת באמרתה ת/10, בהתאם לסעיף 10א ל-פקודת הראיות.

משכך אני מרשיעה את הנאשם ב-תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בהתאם לסעיף 380 ל-חוק העונשין התשל"ז-1977.

השתלשלות ההליך ביום 2.2.2018 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ועבירת שבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק.

בנסיבות שנוצרו ביקשה הסנגורית להשתחרר מייצוג, המאשימה עמדה על חשיבות הייצוג בתיק מורכב זה. עוד באותו היום, בהמשך הדיון, התייצבה הממונה בסנגוריה הציבורית (להלן: "הממונה") והסבירה שהיא מכירה היטב את עניינו של הנאשם.

...

לסיכום, התרשמותנו היא כי מצב הדברים ודרגת חילוקי הדעות אינם מאפשרים לסנגוריה להעניק לנאשם ייצוג נאות אשר יוכל להועיל.

שוכנענו כי לא יהיה גם טעם במינוי סנגור ציבורי אחר אשר יוכל להגן על הנאשם באופן מספק, בשים לב לכך שעל הסנגורים אשר מונו לנאשם עד כה נמנתה גם הסנגורית הנוכחית אותה ביקש הנאשם והסנגוריה אפשרה אף את מינויה, אשר אף הוא לא הועיל.

התוצאה היא שהסנגוריה משוחררת מייצוג הנאשם.

בתאריך 28.11.17 הודיע בא כוח הנאשם מטעם הסנגוריה הציבורית , עו"ד אבי מוסקוביץ כי הנאשם אינו מעוניין בייצוג הסנגוריה הציבורית ובקש לשחררו מייצוג הנאשם בתיק.

מכאן כי השמעת איומים ברצח הקשישה בפני המתלוננת הנם איומים לכל דבר גם כלפי המתלוננת שלה אף זיקה מקצועית בנסיבות העניין למתלוננת ואינה אדם זר לצורך העניין וגם אם הנאשם ביקש להפחיד את סבתו הקשישה שלא יכולה היתה לקלוט האיום ולא את המתלוננת.

...

דיון והכרעה: לאחר שמיעת העדויות ועיון במסמכים שהוגשו לעיון בית המשפט מצאתי כי הוכח לפני מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע עבירת האיומים המיוחסת לו בכתב האישום ככל שמתייחסת לדבריו לסבתו הקשישה כי ישרוף אותה וכי השבוע תהיה לה הלוויה והכל מהטעמים כדלקמן: נוכח העובדה כי הנאשם אינו מיוצג ואי הגשת עדויות המתלוננת, הגברת קסם רבקה גיגי על ידי המאשימה במסגרת עדותה של המתלוננת הורה בית המשפט על הגשת עדויות המתלוננת אשר סומנו במ'1 במ/ כראייה מטעם בית המשפט בהתאם להוראת סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

במסגרת הכרעת הדין שקלתי שמא יש באי קביעת עדות הקשישה ואי העדתה בבית המשפט משום מחדל חקירתי אך לאחר ששמעתי דברי המתלוננת ופעולת החקירה שנעשו על ידי החוקר המטפל, אזערי אופיר נתנאל (להלן: "השוטר נתנאל").

לאחר ששמעתי את עדות עד התביעה החוקר נחלה מצאתי כי עדותו מהימנה ועקבית, העד מסר כי אין לו כל הכרות מוקדמת עם הנאשם ולא סכסוך, לא מצאתי מדוע יבקש העד לרשום דברים בעדות אשר לא נאמרו על ידי הנאשם ואליבא הנאשם אף להמציא עדות שלא נגבתה מהנאשם יש מאין שעה שהנאשם טוען כי מעולם לא גבה העד את עדותו ת/1.

לאור כל האמור לעיל אני מרשיע הנאשם בביצוע עבירות איומים כלפי הקשישה והמתלוננת ככל שבאים לידי ביטוי בדבריו כי ישרוף את הקשישה ועוד שבוע תהיה לה הלוויה ומזכה הנאשם מביצוע עבירות איומים כלפי המתלוננת ככל שהדברים באים לידי ביטוי בטענה שאיים לשרוף את המתלוננת ואת ביתה וכן לעניין דחיפת ההליכון כלפי המתלוננת.