בקשה לשחרור מייצוג בהליך אזרחי בשל קשיים כלכליים

בשים לב שלא הוגשה בקשה לשיחרור מייצוג, לא הוברר ממתי בא-כוח המבקשים אינו מייצגם והבקשה הוגשה במועד שאינו מאפשר לידון בה, נקבע שהבקשה תדון בדיון.

במקביל הוצע לצדדים, להסכים לדחייה קצרה נוכח הקושי לנהל דיון מסוג זה ללא ייצוג.

בהיעדר יכולת לכפות ייצוג בהליך אזרחי, עורך הדין שוחרר ואולם נקבע שהדיון עומד בעינו.

בתאריך 15/9/2020 שלחה המשיבה למבקשים התראה לפי חוק חידלות פירעון ושקום כלכלי, תשע"ח-2018, במסגרתה נטען שהמבקש חייב למשיבה סך של 3,374,518 ₪ המורכב מחוב בגין ההלוואה הבסיסית לפי הסכם ההלוואה מתאריך 1/2/2017, הוצאות משפטיות בהתאם לתוספת להסכם, פיצוי נוסף, הלוואה נוספת בסך של 500,000 ₪ בהתאם להסכם פוזננסקי וחלק החברה בהוצאות הפרוייקטים השונים.

...

לאחר הדיון הודיעה המשיבה שאינה רואה דרך חליפית לסילוק המחלוקת, ומשכך אין מנוס לתן החלטה בבקשה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו, באתי לכלל מסקנה, שבהתאם לדין החל, יש לתן למבקש רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה כספית, וזאת בהינתן שיכול וקיימת למבקש הגנה לכאורה ולו חלקית בנוגע לסכום שנדרש ובשים לב לטענת הקיזוז שהועלתה, אף שזו לא פורטה כדבעי.

סוף דבר טענות המבקשים קיימות ומסייעות להם לצלוח בקושי רב את שלב ההתנגדות ועדיין יהא צורך בראיות והוכחות מפורטות הכל גם בשים לב לעדותו של המבקש, בנסיבות אלה נכון להתנות את הרשות להגן בהפקדה כספית.

דברים אלה נזכרים בשל הקשיים שנערמו בנקודה זו, לרבות קשיים טכניים, והדבר היוה חלק מהמסכת העובדתית הקשורה לתיק זה, כפי שתפורט להלן.

בעודו מאחורי סורג ובריח ברנס ניהל במשך מספר שנים הליכים הנוגעים לשיחרור הרכב, בהם טען כי הרכב לא נרכש מכספי עבירה, אלא מכספי מתנה מהוריו, ואין לחלט אותו: כך, במסגרת דיון בבית המשפט השלום ביום 9.11.14, בה"ת 36764-08-14, בו ניתנה החלטה בבקשת התובעת לשחרר את הרכב.

בשלב זה התבקש ברנס "לפעול למיזעור נזקיו בכל דרך שימצא לנכון, כמתחייב מעקרונות המשפט האזרחי." במקביל, במענה להגשת בקשת ברנס להשבת מפתחות הרכב, שלחה הנתבעת באמצעות מחלקת ייעוץ משפטי, תלונות הציבור ובקורת, מכתב מיום 25.1.16, ולפיו הבקשה הועברה לטיפולם ומטופלת כדרישת פיצוי.

כן ביקש פטור מאגרה מאחר והנו במאסר לתקופה ארוכה ומצבו הכלכלי קשה.

זאת, בנוסף ליתר הקשיים האובייקטיביים שהיו בתיק זה, באופן שבו היתנהל (העידר ייצוג של התובעת באמצעות עורך דין; היותו של מר ברנס מאחורי סורג ובריח וקשיי התיקשורת עמו; הקורונה ואופן הובלתו לבית המשפט על ידי השב"ס, עד כי שמיעת העדים נדחתה עד לשחרורו, בלית ברירה; איתור העדים שאינם בקשר עם מר ברנס ואף היה קושי בהגעתם, וכל התיקשורת מול בית המשפט והעדים).

...

הפסיקה הכירה במקרים בהם ניתן לחרוג מדרך המלך ולהגיש מחירונים חלף הגשת שמאות, ונחה דעתי כי בעניין זה, בפרט מאחר והמחירונים הוגשו על ידי הנתבעת עצמה כראיה לשווי הרכב, וכן שעה שמדובר ברכב שנגנב ולתובעת קיים חסרון כיס, שהוביל גם להכרעה כאמור, לא היה מקום לדרוש מהתובעת להציג ראיה נוספת וניתן להסתפק במחירונים אלה כראיה.

סיכום: התביעה בנוגע לתקופה ממועד התפיסה בשנת 2012 ועד לשחרור בינואר 2016 – נדחית, ללא צו להוצאות.

התביעה בנוגע לירידת ערך ושווי המפתחות מתקבלת במלואה - הנתבעת תשלם לתובעת את עלות המפתח על פי הצעת המחיר, בסך 31,170 ₪, בצירוף שווי הרכב על פי מחירון לוי-יצחק בסך 155,000 ₪, לסכומים אלה יצורפו ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

הגם שעמדת הסנגור המחוזי הייתה שהסנגוריה הציבורית לא תוכל לשוב ולייצג את הנאשם, זימנתי דיון אשר בסופו הסכימה הסניגוריה הציבורית להעתר לבקשתי ולשוב ולייצג את הנאשם באומרה "אנחנו כמובן לאור הפנייה החריגה הזו, לאור החשיבות של זכות הייצוג אנחנו מתקשים להשאר אדישים לדברים ואנחנו נהיה מוכנים לעשות ניסיון". הנאשם מצידו הצהיר כי הוא מתחייב לשתף פעולה עם הסניגור שימונה לו ובהחלטתי ציינתי כי ככל שמערכת היחסים בין הסנגור שימונה לייצג את הנאשם לבין הנאשם תעלה על שרטון והסניגוריה תבקש להשתחרר מייצוג - איעתר לבקשה זו. וכך, בדיון העוקב שהתקיים ביום 7.7.22, התייצב באולמי עו"ד אשכנזי מטעם הסנגוריה הציבורית והודיע כי מונה לייצג את הנאשם.

לטענתו, משרד כספי מייצגו בהליכים אזרחיים ובעזרת המשרד הגיש את בקשותיו בהליך דנן, וזאת משאין לו אמצעים כלכליים לעשות כן בעצמו.

...

בעניין זה ראו דברי כבוד הנשיאה השופטת חיות בע"פ 6253-22 בן חליוא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.11.22): "......בית משפט זה פסק בעבר כי "אין מקום להרחיב את השימוש בטענת 'מראית פני הצדק' [...] לכל מקרה בו מועלת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה" (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי, פסקה 6 (2.3.1998); וכן ראו: ע"פ 5102/10 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 8 (9.8.2010)).

משלא בוססו טענות הנאשם לכך שננעלה דעתי, למשוא פנים אובייקטיבי (ואף לא סובייקטיבי), לזיהום ההליך ו/או לניגוד עניינים, הבקשה נדחית.

משהנאשם אינו מיוצג אפרט כי עליו להודיע לבית המשפט האם בכוונתו להגיש ערעור – ראה סעיף 147(א) לחסד"פ, וככל שבכוונתו להגיש ערעור, הרי שעליו לעשות כן בתוך 5 ימים ממועד מתן ההחלטה – ראה סעיף 174(ב) לחסד"פ. המזכירות תעביר העתק החלטתי לב"כ המאשימה ולנאשם.

טענות הצדדים לטענת התובע, בעיניין שכר הטירחה מסר לו הנתבע כי ליהודה אין יכולת כלכלית לשלם שכ"ט עו"ד אבל הוא - הנתבע - "ידאג" לתובע.

התובע שמח מאד כשנודע לו על חתימת ההסכם אך כעבור מספר ימים יהודה חזר בו עקב הקושי לגייס שכה"ט, וויתר על הליך ביטול פסק הדין שניתן נגדו ובקש להמשיך בניהול ההליך בביהמ"ש המחוזי נגד צביה מלמד.

התובע ביקש להפעיל לחצים על יהודה לפנות להליך של ביטול פסק הדין ואזי מסר לו יהודה שכבר שולם סך של 50,000-60,000 ₪ לנתבע כשכה"ט. מכך הסיק התובע שהכספים שולמו בגין הייצוג שניתן ליהודה על ידו וסרב להבין שסך של 30,000 ₪ שולם בגין הייצוג בהליך ביטול פסק הדין נגד האחים שאליו לא הייתה לתובע כל נגיעה ומחצית מהסכום הנוסף שעליו הוסכם בגין הטיפול בבימ"ש לעינייני מישפחה, בסך 9,000 ₪, כבר הועברה לתובע ולכן הוא לא זכאי לכל תשלום נוסף.

בנוסף, התובע דרש מהנתבע לשחררו מייצוג בהליך אחר ואף גרם לו להאמין שהוגשה הודעה על שיחרור מייצוג ללא עמדתו כשבפועל לא הוגשה כל הודעה.

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ולאחר שיהודה והצדדים נחקרו לפניי וסיכמו את טענותיהם בעל פה, נחה דעתי כי עלה בידי התובע להרים הנטל המוטל לפתחו ולהוכיח את גירסתו ברמת ההוכחה המופחתת הנדרשת בהליך האזרחי.

...

לאור כל האמור, לנוכח בחינת המארג הראייתי שהובא לפניי, מצאתי לקבוע כי עלה בידי התובע להרים הנטל המוטל לפתחו ולהוכיח, ברמה הנדרשת, את גרסתו שלפיה סך של 30,000 ₪ שולם לנתבע על ידי יהודה בגין ייצוג בביהמ"ש המחוזי ולא בגין ביטול פסק הדין שניתן נגד האחים.

לאור כל האמור, אף אם קיים מרחב הספק, עלה בידי התובע להרים הנטל ולהוכיח את גרסתו שלפיה סך של 30,000 ₪ שולם על ידי יהודה לנתבע בגין ייצוג בהליך המשפטי בבית המשפט המחוזי.

אשר לסך של 18,000 ₪ שכעולה מגרסאותיהם של שני הצדדים הוסכם עליו כשכה"ט בגין ייצוג בבימ"ש לענייני משפחה, הן של יהודה והן של האחים, הרי שאין מחלוקת שהנתבע העביר לתובע מחצית מהסכום שעליו הוסכם בסך של 9,000 ₪ ולכן נראה כי בכך תמה ההתחשבנות בין הצדדים בגין ייצוג זה. סוף דבר הנתבע ישלם לתובע סך של 15,000 ₪.

במסגרת הבקורת שנערכה, טען הנאשם בעצמו ובאמצעות מייצגו, כי ההכנסות המדווחות בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת הן מלוא ההכנסות שהתקבלו בפועל מיאלר ומגפן בגין הסכמי השירותים.

עוד סיפר הנאשם כי בשל המצב הכלכלי אליו נקלע באותה תקופה והליכים אזרחיים שהתנהלו כנגד הנאשמת, עבר במאי 2022 ניסיון אובדני בבליעת כדורים ממנו ניצל ושבעקבותיו היה מאושפז מספר שבועות במרכז לבריאות הנפש "באר יעקב" וכי מאז ועד היום הוא מטופל שם ומוגדר כמי שסובל מדכאון מז'ורי (ר' מסמכים מהמרכז לבריאות הנפש "באר יעקב" מיום 4.5.22, 13.5.22, סיכום אישפוז מיום 19.5.22).

לצד זאת, הגב' פיטוסי ציינה את תרומתו החיובית של הנאשם במסגרת התנדבותו למילואים בתקופת מלחמת "חרבות ברזל" ומאז 7.10.23 וכן ציינה כי מזה שלושה חודשים ומאז שיחרורו מהמילואים מצליח לראשונה להחזיק בעבודה.

וכך הדברים בת"פ (מחוזי ת"א) 63871-06-16 מדינת ישראל נ' אבישר וייסמן (2022) פסקה 21 - "הערכים החברתיים המוגנים בעבירות המס הם דיווחים מהימנים, גביית מס אמת ונשיאה שויונית בנטל המס. בבצוע עבירות אלו יש כדי לפגוע בקופה הציבורית, לגרום לנזק לתיפקוד הכלכלי של המשק, להקטין את הכנסות הממשלה ולפגוע בבטחונו הכלכלי של הציבור". ואמנם, נוכח חשיבות ההרתעה, לרבות הרתעת הרבים נקבע למשל ברע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל (2009), פסקה 14 כך - "בעבירות ממין זה יש ליתן משקל יתר לשיקולי ההרתעה על פני שיקוליו האישיים של הנאשם, בין היתר בגלל הקושי לאתר עבירות ממין זה והחשיבות לעגן ולחדד את האיסור הפלילי בהעלמות מס". יתרה מכך בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, ככלל העונש ההולם בגין עבירות המס הוא מאסר בפועל ולא מאסר לריצוי בעבודות שירות.

ב"כ הנאשם גם נימק את עתירתו לגזירת עונש של מאסר על תנאי בטענה כי בנסיבות תיק זה היה על המדינה לסיים את ההליך כנגד הנאשם בכופר, אך שלוש בקשות שהוגשו נדחו ללא הנמקה.

...

אולם, לאחר ששקלתי את מצבו הרפואי המורכב ויוצא הדופן של הנאשם ונתתי דעתי להשפעתו האפשרית של עונש מאסר מאחורי סורג ובריח על הנאשם - הגעתי למסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם ניתן להסתפק בענישה בתחתית מתחם הענישה בלבד.

על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות באיחוד הצלה בית שמש, רח' המלאכה 1, הר טוב.

כמו כן אני גוזרת על הנאשמת 2 קנס סמלי בסך 2,000 ₪.