בקשה לרשות ערעור על פסילת מפקחת בעת"מ סמים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 7021/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ המערער: צבי חיימוביץ נ ג ד המשיבים: 1. לישכת עורכי הדין בישראל 2. הוועדה הבוחנת של לישכת עורכי הדין ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 08.07.2018 בעת"מ 18100-01-18 שניתן על ידי כבוד השופט א' אברבנאל בשם המערער: עו"ד אייל נון; עו"ד חגי וגנפלד בשם המשיבות: עו"ד גלעד וקסלר ][]פסק-דין

האם החלטתו של בית המשפט היא כדין? הצדדים אינם חלוקים על כך שמתוך ארבע האפשרויות שהוצגו בבחינה, התשובה הנכונה לשאלה זו הייתה תשובה ב': לא, אין לידון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות ציבורית לפי פרט 11 אלא בחלוף 90 ימים מהמועד שבו הוגשה, ולבית המשפט סמכות להאריך תקופה זו אך לא לקצרה.

עם זאת, בעת בדיקת הבחינה עלה כי בטופס התשובות של המערער, אשר מולא כאמור על ידי המפקחת אשר סייעה לו, כלל לא סומנה תשובה לשאלה זו. בעקבות זאת, ובהתאם להקלות שניתנו למערער, פנו המשיבות למחברת הבחינה על מנת לבדוק האם קיימת בה תשובה לשאלה זו. דא עקא, המחברת של המערער מעלה קושי בבירור איזו תשובה בחר בבחינה.

בטיעוניהן המשיבות מלינות על הערפול בתשובת המערער ועל כך שאין להטיל עליהן את החובה להיתחקות אחר הלך רוחו של המערער בעקבות עירפול זה. למרות זאת, בהחלטתן לפסול את תשובתו מן הנימוק שהתכוון לכך ש-ג' היא התשובה הנכונה המשיבות עושות בדיוק זאת ומתיימרות לקבוע את הלך רוחו של המערער.

...

ודוקו, לא מדובר במקרה שבו אין מנוס ממסקנה אחת ויחידה, לפיה ברור שחסרה לנבחן נקודה אחת בלבד כדי לעבור את הבחינה.

הנסיבות הייחודיות של המקרה, והאופן בו היה ניתן למנוע את המחלוקת על ידי מתן הוראות ברורות, מושכות להעדפת עמדת המערער במקרה זה. סיכומו של דבר, המשיבות העניקו למערער הקלות בביצוע הבחינה.

התוצאה היא כי המערער עבר את המבחן.

ב"כ המאשימה הפניתה למספר פסקי דין שבהם הורשעו אנשים בגין עבירות תיכנון ובניה חרף העובדה שעיסוקם עלול להפגע (עורך דין, מנכ"ל ערייה) וכן פסק דין שעסק בעבירות סמים (סטודנט לרוקחות).

(2) לדעת הרשות קיים לגבי המבקש חשש, שבעיסוקו לפי התעודה יש כדי לפגוע בביטחון המדינה; החלטה של הרשות שלא לאשר מתן תעודה או חידושה כאמור לא תיתקבל אלא על פי פניה של משטרת ישראל או שירות הבטחון הכללי; (3) הוגש נגד המבקש כתב אישום על עבירה פלילית אשר לדעת הרשות יש בה כדי לפגוע ביכולתו לעסוק על פי התעודה; (4) המבקש היה פסול מלהחזיק או מלקבל רשיון נהיגה במשך שנתיים שקדמו להגשת הבקשה; (5) רשיון הנהיגה של מבקש התעודה נפסל על תנאי ותקופת התנאי טרם נסתיימה; (6) המבקש הורשע בעבירת תעבורה או בעבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב שגרמה לתאונת דרכים בתקופה של שנתיים שקדמה להגשת הבקשה; (7) המבקש הורשע בשלוש עבירות תעבורה או יותר או בעבירה לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, למעט עבירות חניה, בתקופה של שנה שקדמה להגשת הבקשה" (ההדגשה שלי, א"ס) אין אני מקבל טענת ב"כ המאשימה שתקנה 15ב. לתקנות התעבורה מתייחסת "בעיקר לבצוע של עבירות תעבורה" (עמ' 16 לפרוטוקול, שור' 17-12).

אמנם צודקת ב"כ המאשימה ש"יש כאן שיקול דעת של הרשות, אותו שיקול דעת תלוי בסוג העבירה ומהות העבירה ותנאים נוספים אולם אין איסור גורף" (עמ' 16 לפרוטוקול, שור' 19-17), אולם ההפניה "לשיקול דעתה של הרשות המוסמכת לפי תקנה 15ב לתקנות התעבורה היא נכונה במישור הפורמלי, אך אינה מקנה וודאות מספקת באשר לכך שלא יסוכל המאמץ השיקומי שעשה המערער" [ע"פ 3554/16 שחר יעקובוביץ נ' מדינת ישראל (11.06.2017), פסקה 15].

במקרנו אכן על פניו קיימת אפשרות שהנאשם 4 ייפגע כתוצאה מהרשעתו ותעודת קצין הבטיחות שבה הוא מחזיק לא תוחדש או יוחלט על התלייתה או ביטולה [לגבי אפשרות אחרונה זו ראו תקנות 4 ו- 15ג. לתקנות התעבורה וכן עת"מ (מנהליים ת"א) 24294-01-17 היימן - מכון לרשוי (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל- רשות הרשוי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים (27.02.2017), פסקות 12-11], אולם סבורני כי בנסיבות העניין אין די בכך כדי להצדיק המנעות מהרשעתו ולהלן אנמק.

...

אילו היה מדובר בעבירות בנייה רגילות, בהחלט היה סיכוי גבוה שהייתי נעתר לבקשה להימנע מהרשעתו של הנאשם 4, אך לא כשמדובר על בניית והפעלת תחנת דלק פיראטית שקשה למצוא חולקין על מידת חומרתה והסיכונים הנובעים מכך.

לסיכום, הנאשמים 4-2 לא עמדו בנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו כי בעניינם מתקיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות בהתאם להלכת כתב והפסיקה שניתנה בעקבותיה להימנע מהרשעתם חרף הודאתם בעובדות כתב האישום, ועל כן, בקשתם לסיים את עניינם בלא הרשעה נדחית בזאת.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות באי כוחם.

" [הדגשה לא במקור] סעיף 21 לחוק שכותרתו "תקופת תוקף של צו הפסקה" קובע: "צו הפסקה מנהלי יעמוד בתקפו שלושים יום מיום נתינתו, אם לא בוטל לפני כן על ידי מי שהוציא אותו או על ידי בית המשפט; בתום התקופה של שלושים יום רשאי מי שנתן את צו ההפסקה המנהלי לבקש את הארכת תוקפו בבית משפט השלום או בבית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטו נמצא העסק שלגביו ניתן הצוו; הוגשה לבית המשפט בקשה להארכת תוקפו של צו הפסקה מנהלי, יעמוד הצוו בתוקפו למשך שבעה ימים נוספים, כל עוד לא החליט בית המשפט החלטה אחרת; הוראות סעיף זה לא יגרעו מסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 17". סעיף 22 ב שכותרתו "צו הפסקה שפוטי" קובע: "(א) היה יסוד סביר להניח כי עסק טעון רשוי לפי חוק זה פועל בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, בנגוד לתנאיהם, או בנגוד לתקנות לפי חוק זה, רשאי בית משפט השלום או בית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטו נמצא העסק, לבקשת תובע, לצוות על בעל העסק, על המחזיק בעסק, על מי שבפיקוחו או בהשגחתו פועל העסק, ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק את העיסוק בעסק, בין בסגירת החצרים ובין בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעסוק (בחוק זה – צו הפסקה שפוטי).

משך הארכת הצוו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, בהתאם לנסיבות ולנתונים העומדים לפניו, ולפיכך, אילו הוגש ערעור על משך ההארכה סמוך לאחר ההחלטה, לא היה מקום להתערב בה. ניתן להניח שהמערערת המתינה לחלוף תקופת הארכה, ומשמצאה כי הסכנה טרם הוסרה – פנתה לבית המשפט בבקשה נוספת להאריך את הצוו".

בהקשר זה נתתי דעתי, לאופן בו אספה הרשות המנהלית את כל הראיות הנדרשות לעניין, עוצמת הראיות הצריכות בשלב זה של ההליך, תוך היתייחסות לחזקת החפות, בהיתחשב בפגיעה העלולה להגרם למשיב לנוכח הארכת הצוו ולאחר שעיינתי בחומר החקירה, המידע המודיעיני וכן בחומר החדש שנאסף מאז הדיון בהליך הקודם בעיניינו של המשיב, והגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה להאריך את הצוו הנה מוצדקת בנסיבות בענין.

יחד עם זאת, אין להיתעלם מכך שבית המשפט ציין לא פעם כי דרך המלך לפעולה בעיניין הפסקת פעילות בעסק היא הגשת כתב אישום עפ"א (מחוזי- חי') 104/08 אפרתי טל נ' מדינת ישראל, עריית חיפה [פורסם בנבו] (30.06.2008), שם נקבע כי: "צוי סגירה ע"פ חוק רשוי עסקים הנם הליכים הרתעתיים מיידיים, הניתנים כדי למנוע סכנה אמיתית ומיידית לשלומו של הציבור. עם חלוף הזמן פוחתת אותה מסוכנות מיידית הנשקפת לציבור. כדורי חגיגת נימצאו בעסקיהם של המערערים בפעם האחרונה לפני כחודשיים. מאז ועד היום לא הוכח כי המערערים עדיין מחזיקים באותו סם מסוכן בבתי העסק שלהם, ולא הוכח אם פעלו אם לאו למען הסרת אותו סם ממדפיהם ומניעת ביצוע אותה עבירה בעסקיהם. משכך הוא הדבר, מתייתרים לטעמי צוי הסגירה המינהלתיים כיום, משלא נשקפת לציבור סכנה מיידית לפגיעה בשלומו ובבטחונו.

שימוש בהליכים זמניים ללא נקיטה בהליך עקרי הנו שימוש פסול ושימוש בלתי ראוי בכוח השלטוני, ואין להפוך את ההליך הזמני לעיקרי (ראו לענין זה עת"מ (חי') 3061/06 רכבת ישראל בע"מ נ' עריית חדרה ([פורסם בנבו], ניתן ביום 19/9/07))". (ראו עוד: ת"א (מחוזי-מרכז) 52605-02-11 הדפסות איכות יבנה בע"מ נ' עריית יבנה, פסקה 112 [פורסם בנבו] (26.08.2015)).

...

בהחלטתו מיום 10.5.2021 האריך בית-משפט קמא את תוקף צו ההפסקה המנהלי למשך חודש נוסף, לאחר שנימק הגבלה זו בכך ש"במכלול השיקולים הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי ולהאריך את תוקפו של צו הסגירה למשך חודש נוסף".

לאור כל השיקולים שמניתי לעיל, ובאיזון הראוי בין ההגנה על שלום הציבור, בטחונו ורכושו, כאשר קיימת תשתית ראייתית מבוססת הנשענת על חומרי חקירה ומידע מודיעיני לכך שהמשך ניהול העסק מהווה סכנה מיידית לציבור, ומאידך חופש העיסוק והפגיעה בפרנסת המשיב, כאשר חלק מהחקירות החדשות עוד בחיתוליהן, והחקירה נשוא תיק הירי (פל"א 461052/22) טרם הסתיימה, אני נעתרת לבקשה ואולם לא לתקופה בלתי מוגבלת.

משכך, אני מורה כי הצו יעמוד בתוקפו עד ליום 02.04.23, אלא אם יבוטל הצו או יתקבל רישיון עסק או היתר זמני כדין, ככל ועד למועד שנקבע לא תוסר הסכנה, תוכל המבקשת להגיש בקשה חדשה במידת הצורך וזו תיבחן על ידי בית המשפט.

סוף דבר אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת הצו שיעמוד בתוקפו עד ליום 02.04.23.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב- יפו (כבוד השופט יובל גזית) בת"א 8191-09-22 מיום 29.6.23, במסגרתה התיר למשיבה לתקן את כתב הגנתה על דרך הוספת טענת הגנה חדשה, אשר לא נטענה הן במסגרת בירור החבות והן במסגרת כתב ההגנה המקורי.

ביום 21.5.23, הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב ההגנה לצורך הוספת טענה חדשה של העדר עילת תביעה, לפיה "מקרה הביטוח נובע במישרין או בעקיפין משכרות או שימוש בסמים". לטענת המשיבה מידע זה התגלה רק לאחר עיון בחוות דעתו של ד"ר גיא אור, המומחה בתחום הנפשי, שמונה מטעם בית המשפט השלום ברמלה במסגרת תביעת התובע מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

טענות המבקש התיקון המבוקש אינו אלא בבחינת הרחבת חזית פסולה ואסורה העומדת בנגוד להנחיות המפקח על הביטוח, פסיקת בית המשפט העליון וחובת תום הלב המצופה מהמשיבה בהיותה תאגיד ביטוח.

...

אין בידי לקבל את הטענה כי המשיבה למדה על טענת ההגנה החדשה רק לאחר שהומצאה לעיונה חוות דעתו של ד"ר אור, במסגרתו של התביעה שמתנהלת מכוח החוק.

אין בידי לקבל את טענת המשיבה בסעיף 30 לתגובה כי היא אינה נדרשת להוצאת תיקיו הרפואיים של הנפגע עם הגשת תביעה לתשלום תגמולי ביטוח.

סוף דבר דין בקשת רשות הערעור להתקבל.

למען שלמות התמונה יצוין, כי במקביל נערך לנהג שימוע והוחלט גם על פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה.

 בנוסף, גם כאשר לא הוכחו העילות שפורטו לעיל, מוסמך בית המשפט מכוח הוראת סעיף 57ב(ג) לבטל את איסור השמוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השמוש ברכב "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב". הנטל להוכיח את התקיימות ההגנה מוטל על הטוען לה. וראו ע"ח (מחוזי חיפה) 55180-01-22 מואסי נ' מדינת ישראל, 31.1.22: "יודגש כי הנטל בעיניין זה רובץ על שכמו של הטוען זאת."   בעניינינו, לא מתקיימת העילה בסעיף 57ב(ב)(1), שכן אין חולק כי הרכב ניתן לנהג על ידי המבקש ברשות, ואין המדובר במי שלקח את הרכב מהמבקש בלא ידיעתה ובלא הסכמתה; המבקש טוען, להגנה שבסעיף 57 ב(ב)(2) כי הנהג ברכב פעל בנגוד להוראותיו והוא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה, וזאת באמצעות כך שהחתימו את הנהג על "טופס קבלת רכב חברה" שבטופס הנהג מאשר ומתחייב בין היתר כי יש ברשותו רישיון נהיגה תקף וכי לא ינהג תחת השפעת סמים / אלכוהול.

מניעת מסוכנות זו גוברת בנסיבות האמורות, כאשר לא הוכחו פקוח ובקרה על הנהג, ונראה כי המבקש מסתפק במתן הנחיה כללית; ואיני סבורה, כי במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות ביטול האיסור לשימוש ברכב או קיצור התקופה.

  זכות ערעור כחוק.

...

  ראיות לכאורה בענייננו, לאחר שעיינתי בתיק החקירה שהונח בפני (וכלל בין השאר את דו"ח פעולה של שוטרים מזכרים, דו"ח על עיכוב, דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות מכשיר ינשוף ופלט ינשוף, טופס בדיקת מפעיל ינשוף תחילת וסיום משמרת, וטפסי שימוע וחקירת הנהג), התרשמתי כי קיימות די ראיות לכאורה, כנדרש בשלב דיוני זה, כדי לקבוע כי קיים יסוד להניח כי יוגש נגד הנהג כתב אישום בעבירה של נהיגה בשכרות.

  ובענייננו, אני סבורה, כי המבקש אינו יוצא ידי חובתו אך על ידי מתן הנחיה כללית והחתמת הנהג על גבי הטופס.

"   על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.