בקשה לרשות להתגונן כנגד שטר לדוגמא שהוגש

לפניי בקשת רשות להיתגונן בפני תביעת הבנק נגד לקוחו, הנתבע מס' 1, (להלן: "החייב") והערבים להתחייבויותיו, הוריו, הנתבעים מס' 2 ו-3 (להלן: "הערבים"), בגין הלוואה בסך 240,000 ₪ (להלן: "ההלוואה הראשונה").

התביעה התביעה הוגשה על סכום חוב בסך 243,310 ₪ ומורכבת מיתרת חוב בחשבון עו"ש, יתרת חוב בכרטיס אשראי ויתרות ופיגורים בהלוואה הראשונה וכן בהלוואה שניה, שנלקחה בסך 13,500 ₪ (להלן: "ההלוואה השניה").

ההלכה קובעת כי אדם החותם על מיסמך לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם וכמה התחייב (ע"א 413/79 ישראל אדלר לבנין בע"מ נ' מנסור, פ"ד לד(4) 29, 38 (1980)): "חזקה על מי שחתם על מיסמך שהוא קרא אותו ומודע לתוכנו ועליו לקיימו ככתבו וכלשונו". ועוד קודם לכן נקבע בע"א 121/70 דב גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כה(1) 648, 661 (1971): "בין כה וכה אינה נשמעת הטענה מפי החותם על מיסמך, שהוא חתם מבלי לקראו תחילה ומבלי לדעת את תוכנו: אם לא ניתנה היזדמנות לקראו תחילה, צריך היה להמנע מלחתום; ואם לא קראו מסיבה אחרת או ללא כל סיבה, אין לו להלין על עצמו בלבד, ורואים אותו כאילו לקח על עצמו מרצון את הסיכון הכרוך בחתימתו, על מיסמך סתם...". בית המשפט העליון חזר על הדברים בין השאר בע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי, פ"ד נח (2) 145 (2003)): "כלל הוא, כי אדם החותם על מיסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמאת שטר משכנתא". מקל וחומר בעניינינו, כאשר הערבים, הוריו של החייב העקרי, הודו שחתמו בידיעה שמדובר בכתב ערבות להלוואה.

...

לחייב הזכות לקבוע לפרעון איזה מחובותיו יזקף תשלום מסויים, ויש לשמוע את טענתו כי ביקש זאת במפורש: "כאשר לחייב למעלה מחוב אחד לנושה שלו, שוני בין חובותיו מבחינת טיבם עשוי לבסס מסקנה בדבר כוונה של החייב כי התשלום ייזקף לחוב מסוים ולא לאחר. השאלה בעניין זה היא אם "טיב החובות מעיד בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים מנקודת ראותו של הנושה, כיצד היה מורה החייב לזקוף את תשלומיו אילו נדרש לעשות כן" (ע"א 7948/96 בנק הפועלים בע"מ נ' מוסכי צומת גהה בע"מ, פ"ד נה(1) 865, 894 (2001)).

סיכום הסיכום הינו כי רוב טענות המבקשים נדחות, ונדחית במלואה הבקשה מטעם החייב.

יתר טענות הערבים נדחות כמפורט לעיל.

ג. ליתן למבקש רשות להיתגונן כנגד מלוא סכום השטר.

להלן טעמיי לכך; סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע, כי היתנגדות לבצוע שטר על סכום קצוב, או תביעה בסכום קצוב, המועברת לבית משפט, דינה כדין בקשת רשות להיתגונן בסדר דין מקוצר.

בעיניין רע"א 4224-04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ , פ"ד נט(6) 625 נפסק כדלקמן: " הטענה בדבר השתק שפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי-הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל-דין בכתב-טענות אחד משום דוגמה של השתק שפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). התכלית שמאחורי ההשתק השפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט (פרשת אינטרלגו [1], בעמ' 200;R.G. Boyers “Precluding Inconsistent Statements: The Doctrine of Judicial Estoppel” [20], at pp. 1251-1250). בעוד שתורת ההשתק מכוח מצג מיתמקדת בצדדים ובמערכת היחסים ביניהם, הרי הדגש בהשתק השפוטי הנו על היחס בין בעל-הדין לבין בית-המשפט. מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השפוטי אינה מוגבלת למצב דברים שבו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר (פרשת אינטרלגו [1], בעמ' 196; Edwards v. Aetna Life Ins. Co. (1982) [15], at p. 598), ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה (G. Spencer Bower, A.K. Turner The Law Relating to Estoppel by Representation [19], at p. 360). זאת ועוד, טענה בדבר השתק שפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק. " יתר על כן, הכלל שנקבע בעיניין רע"א 4224-04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ פ"ד נט(6) 625 הנו כדלקמן: אף אם בוחנים את המקרה שבפנינו על-פי דיני הבוררות עצמם בהיתעלם מן הדוקטרינה של השתק שפוטי, נהיה חייבים להגיע למסקנה כי דין העירעור להדחות.

דבריו של בא כוח התובע במסגרת הדיון בהתנגדות היו כדלקמן: " אם הוא רוצה ללכת לבוררות, למה נזכר עכשיו? ניפתח תיק בהוצל"פ ואז לכאורה נודע לו שיש בוררות, היה מתקשר ומבקש ללכת לבורר ומוכן לקיים. ביה"ד מספיק אחראי לתת החלטה כנגד אדם אך ורק כאשר הוא מוודא שהזימון הגיע אליו, מזכירות ביה"ד היתקשרה אליו ווידאה שקבל את ההזמנה, ולאחר שווידאה ניתנה החלטה. הנתבע גרר אותי לבית משפט בחיפה מירושלים, תוך אובדן יום עבודה, אני לא מוכן להחזיר את התיק לבורר." יודגש, כי הנתבע הסתפק בהגשת תצהיר אימות בעוד שתצהיר בהתנגדות צריך להיות מפורט כדבעי.

...

אין לאפשר למבקשים לעמוד על טענתם כי הסכסוך צריך להיות מופנה לבוררות, וכי כל עוד לא נפלה הכרעה בבוררות אין שיכון עובדים רשאית לפעול למימושה של המשכנתה.

" בענייננו אני מקבל את גרסת התובע ולפיה החייב הסתיר מבית המשפט עובדה פשוטה, לפיה זומן להתייצב בבית דין של בוררות, ולא הופיע.

מכל המקובץ, דין ההתנגדות להידחות.

ביום 25.08.2020, כעבור 12 שנה בקירוב, הגיש הנתבע היתנגדות לבצוע שטר בצרוף בקשה להארכת מועד להגשה וטען כי עד ליום 18.08.2020 כלל לא ידע על בקשת התובע למימוש השטר ובהתאמה אף הכחיש את תוקפה של מסירת האזהרה שבוצעה כאמור לעיל.

ביום 28.05.2021 ניתנה החלטת כב' השופטת פריי אשר הורתה כי הנתבע יפקיד סך של 15,000 ₪ כתנאי למתן רשות להגן כנגד השטר והנתבע פעל להפקדת הסכום הנקוב.

בע"א 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' אפל, (ניתן ביום 4.7.2010), נעשתה הבחנה בין שלושה סוגים של שטרי בטחון): "...ניתן לסווג את שטרי הבטחון לשלושה סוגים עקריים: האחד – שטר שניתן להבטחת תשלום שוטף, לדוגמה, ביחסי ספק-לקוח, שאם נצטבר חוב שאינו נפרע, רשאי הספק להגיש את השטר לפרעון. סוג זה של שטר ביטחון מקל על האוחז את נטל הראיה במקרה של הפרת עסקת היסוד; השני – שטר שניתן כמשכון לכל דבר ועניין. כדוגמה לכך, שיקים שמפקיד הלקוח בבנק כבטוחה למתן אשראי; השלישי – שטר שניתן על תנאי שרק בהתקיימו ניתן לממשו. במקרה כאמור, עושה השטר מעביר את השטר לנפרע ומתנה את סחורו או את הזכות להגיש תביעה על פיו בהתרחשותו של ארוע מסוים (תנאי מתלה) ...". אף אם נלך לשיטת ב"כ הנתבע, הטוען כי השיק נימסר לתובע כשטר ביטחון (סע' 12 לכתב סיכומי התובע), דומה שאין מחלוקת כי מסירת שטר בטחון היא מסירה על-תנאי, וזכות המחזיק בשטר בטחון לממשו על-ידי סחורו או הגשת תביעה לפרעון, קמה, רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה (ע"א 358/80 קדש נפתלי מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830 (1983)).

...

משכך הם פני הדברים, מתגלה גרסת הנתבע במערומיה והיא מחוררת ככברה – כך למשל טענותיו כי לא ידע על קיומו של תיק ההוצאה לפועל במהלך השנים שקדמו להגשת הבקשה כי לא הבין משמעות מסירת השיק לידי התובע ואף הטענה המופיעה בסע' 7 לכתב ההתנגדות כי הומצא לתובע כתב ההתחייבות– כל אלה קרסו כמגדל קלפים וכפועל יוצא מכך אני קובעת כי הנתבע לא עמד בנטל הראיה המוטל על כתפיו.

בשים לב לכל האמור לעיל ולנטל הראיה, טענות הנתבע ביחס להמנעות התובע מהצגת מסמכים (סע' 4-5 לבקשה) –דינה להדחות.

אחרית דבר לאור דחיית מלוא טענות ההגנה של הנתבע כאמור, אני מחליטה לקבל את התביעה במלואה.

לפני תביעה שהתחילה כבקשה להארכת מועד להגשת היתנגדות לבצוע שטר, שהוגשו על ידי הנתבעת (המבקשת) בתיק ההוצאה לפועל 17-01582-03-7 (להלן: "תיק ההוצל"פ). תיק ההוצל"פ ניפתח עוד בשנת 2003, בגין שטר חוב ע"ס 225,000 ₪ עליו חתומה הנתבעת, והנושא תאריך 9.9.01. אין חולק כי שטר החוב נחתם על ידי הנתבעת, נימסר לידי צד ג', מר דורון בן רשי (להלן מר רשי), כחלק מעיסקת היסוד עליה חתמו הצדדים באותו היום. לאחר שהוארך המועד וניתנה רשות להיתגונן, טענה הנתבעת טענות נוספות אולם בסיסה של התביעה הנה שטרית על בסיס שטר החוב. לטענתה, הסכום שנירשם בו, הן בכתב יד והן במלל, זויף. כן נטען כנגד עסקת היסוד בינה לבין בן רשי.

על אף שחלק מהמסמכים היו באיכות ירודה נותרו בידי המומחית מספר דוגמאות להשוואה על מנת להשיב על השאלה שבמחלוקת.

בשים לב לנסיבות המיוחדות של תיק זה, בקשת רשות להיתגונן שהוגשה לאחר 15 שנים, ודחייה מוחלטת של כל טענות הנתבעת, ובפרט טענתה העיקרית לזיוף וכשלון תמורה, מצאתי כי ראוי שיושתו על הנתבעת הוצאות שישקפו את הקפו של תיק זה, לרבות בקשותיה הרבות, ולאחר שלא נפסקו כנגדה הוצאות בתיק זה. לאור כך, הנתבעת תישא בשכר טירחת התובע והוצאותיו בסך 30,000 ₪.

...

עוד עלה כי טענות דומות לזיוף אינן נטענות ונדחות בפעם הראשונה, לרבות בהליכים משפטיים.

לסיכום: לאחר ששמעתי את הצדדים בתיק זה, לרבות העדים, חוות דעת המומחית, ולאחר הליכים ממושכים, אני דוחה את ההתנגדות במלואה.

בהתאם אני מורה על שפעול הליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעת בתיק מס' 17-01582-03-7.

דיון והכרעה תקנה 20 לתקנות סדר דין אזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר דין אזרחי") קובעת כדלקמן: "א)נקבע בחוק ההוצאה לפועל שיש לראות הליך בבית המשפט כבקשת רשות להיתגונן, לא יתגונן נתבע זולת אם ניתנה לכך רשות לפי בקשה שהגיש לפי חוק ההוצאה לפועל.

(ב)בית המשפט יחליט בבקשת הרשות להיתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא לעשות כן על יסוד האמור בה בלבד.

לעניין כישלון תמורה חלקי, קצוב ובלתי קצוב, יפים הדברים שנאמרו בספרו של המלומד שלום לרנר "דיני שטרות": "כישלון תמורה חלקי מתרחש בשני מקרים קלסיים: כאשר המוכר מספק חלק מכמות הסחורה המוסכמת או שהוא מוסר סחורה שאינה מתאימה באיכותה למה שהוסכם בין הצדדים. המקרים של הספקה חלקית של הממכר, עשויים להיות כישלון תמורה חלקי קצוב, כאשר ההסכם היתייחס ליחידות זכות, במחיר אחיד לכל יחידה. מסירת חלק מן היחידות המוסכמות תהא כישלון תמורה חלקי קצוב. הדוגמה הקלסית לכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, היא הספקת ממכר פגום, קרי – ממכר הנופל באיכותו מן המוסכם. כישלון התמורה החלקי נחשב קצוב, כאשר די בפעולה חשבונית פשוטה יחסית, ללא צורך בדרישה ובחקירה של עדים, לעמוד על היחס שבו פחת שווי הממכר שנימסר בפועל מן הממכר המוסכם. במקרה זה, גובר האנטרס למנוע ריבוי הליכים משפטיים, ולכן מתיר בית המשפט להיתגונן נגד השטר בטענת הכישלון החלקי, לחשב את שיעורו ולפסוק באופן חלקי לטובת אוחז השטר. התובע יגבה מהנתבע חלק מהסכום הנקוב בשטר, והלה יהא זכאי לקבלו לרשותו, כדין כל פורע שטר". (ר' עמ' 294-295).

...

סוף דבר ההתנגדות נדחית.