] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.8.2023 (השופט י' אטדגי) בת"א 40375-09-20, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לסילוק על הסף של תביעת המשיבה 1.
אם כן, מן הקביעה כי אין להחיל את סעיף 83(ב) לפקודה "במצבים שבהם הסכם הפשרה מתייחס לחלקו של הנתבע-המתפשר בלבד" מתבקשת המסקנה, כי במצבים כאלה שיעור הפצוי שהניזוק יוכל להפרע ממעוול אחר לא יהיה כפוף למגבלת הסכום שנפסק בהסכם הפשרה שהושג בעיניינו של המעוול הראשון (עניין יהודית, בפיסקה 18; והשוו: ע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרישמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז(4) 289, 303-302 (2003); עניין ג'ורי, בעמ' 562).
בעוד שכתב התביעה שהוגש נגד גולדברג מיפרט נזקים ישירים, ובהם "השבת כספים ללקוחות ו/או ביטול חיובים של כרטיסי אשראי [...] שירותי תיירות שהוזמנו וסופקו ללקוחות אך לא נגבה תשלום בגינם או ששולם לידיו של הנתבע 1 [גולדברג] במזומן", וכן נזקים עקיפים בגין "הפסדי עיסקאות, הפסדי עמלות מספקי התיירות, הפסד לקוחות חוזרים"; כתב התביעה שהוגש נגד המבקשת מיפרט נזקים בשל "גניבת כספים", "פגיעה במוניטין ובשם הטוב", וכן "נזקים בגין אבדן רווחים ובטול זמן". לנוכח כלליות נסוחם של כתבי התביעה, והשלב המקדמי שבו מצויה התביעה דנן, לא ניתן להסיק על חלקו של כל אחד מן הנתבעים בגרימת הנזקים הנטענים.
...
בכתב ההגנה שהגישה בהליך שבענייננו, טענה המבקשת כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר עילה ולמצער לעכבה מחמת הליכים תלויים ועומדים אחרים – בהתייחסה לתביעת גולדברג ולתביעת לשון הרע שהגישה המבקשת נגד החברה (ראו: ת"א 67737-07-20).
עוד טענה המבקשת כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת הפרה של חובת תום הלב והשתק שיפוטי.
דיון והכרעה
לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
על רקע האמור, נקבע כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטות ביניים שעניינן דחיית בקשה לסילוק על הסף, תיעשה במשורה ותישמר למקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בהחלטה, או במקרים שבהם התעורר חשש לניהול הליך סרק הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן (ראו, מני רבים: רע"א 3110/23 אביאל נ' דיין, פסקה 12 (18.9.2023); רע"א 1739/23 אלד פלאנט בע"מ נ' מנסור, פסקה 12 (21.5.2023); רע"א 5464/22 לדרמן נ' עיריית קרית-גת, פסקה 13 (19.10.2022)).
לפיכך, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.