השופטת יעל אנגלברג שהם
בפנינו בקשה להורות למשיבים להעניק לחברה שבבעלות המערער רישיון כלשכת השמה פרטית לתיווך והשמה של עובדים זרים לסיעוד ולפצות את המערער בגין אובדן רווחים בשל העיכוב במתן ההיתר.
...
על יסוד כל האמור לעיל, אני מצטרפת כאמור למסקנתה של חברתי שלפיה יש לדחות את הערעור, כיוון שלא נפל פגם בשיקוליה של המשיבה עת סירבה ליתן למערער רישיון להפעלת לשכה פרטית, אולם כאמור לגישתי רשאי המערער להגיש בקשה לרישיון בחלוף חמש שנים ממועד ההרשעה ולא ממועד התליית הרישיון.
אחרית דבר
על יסוד כל האמור, בהתאם לדעתה של השופטת גליקסמן אליה הצטרפו סגנית הנשיא וירט-ליבנה ונציגי הציבור מר ראובן רבינוביץ ומר אמנון גדעון, וכנגד דעתה החולקת של השופטת אנגלברג שהם, אנו מורים כי תקופת ההגבלה של המערער להגשת בקשה לרישיון עיסוק תעמוד על חמש שנים ממועד הרשעת המערער.
משקבענו כי תקופת ההגבלה בעניינו של המערער בגין הרשעתו עומדת על חמש שנים ממועד הרשעתו, ועל דעת כל המותב, משסירובה של המשיבה ליתן בידי המערער רישיון להפעלת לשכה פרטית ניתן בטרם חלפו חמש שנים ממועד זה ומשבשיקוליה לא נפל כל פגם, אין מקום לפסוק למערער פיצוי בגין אובדן רווחים בשל העיכוב במתן ההיתר, ועתירתו בעניין זה - נדחית.
