בקשה לרישום זכויות ביחידה בחברה בפירוק

המבקשים הם בעלי זכויות הבעלות ב-29 יחידות דיור ובעלי הזכויות ב-19 יחידות מסחר, והם חלק מ-53 בעלי הזכויות בבניין הרשום כבית משותף בבניין בעיר חולון.

במקביל, הודיע המשיב כי אינו מיתנגד לבקשת המבקשים וזאת בכפוף למילוי תנאים בדבר פירסום ההליך בעיתונות לצורך קבלת התנגדויות; הוספת תצהירים מתאימים; המצאה לגורמים הרלוואנטיים ולבסוף פירוק החברה בתום הפעולה שלשמה מתבקשת ההחייאה.

] יודגש כי בפסיקה כבר נקבע לא אחת כי מתן פטור מתשלום חוב אגרות ליורש של בעל מניות, אשר עתר בבקשה להחייאת חברה, יש בו משום הפליה בין מי שמילא אחר חובותיו לשלם אגרות לרשם החברות לבין מי שחדל מתשלום האגרות, הביא למחיקת החברה מהרישום וכעת ברצונו להחיותה לשם קבלת זכויותיה, כפי שמציין בצדק רשם החברות במקרה שלפנינו (ראו בנידון למשל ה"פ (מחוזי חי') 21801-03-20 בנייני מעונות החלוץ בע"מ נ' משרד המשפטים - רשם החברות [פורסם בנבו] (07.07.2020)).

...

שלישית, כל נקיטת הליכים נוספים בידי המשיב – באשר הם – תוביל לריבוי הליכים והתדיינויות אשר יכולות להתאיין במתן החלטתי זו בלבד ובכך סבורני כי כל הצדדים יצאו נשכרים הן לנוכח חיסכון בעלויות והן לנוכח חיסכון בדיוני סרק רבים ומיותרים.

מכל האמור, סבורני כי יש למנוע מצב דברים בו מתאיינות כליל מטרותיהן ותכליותיהן של התקנות.

סוף דבר; אשר על כן, אני מורה כי פסק הדין שנתתי יבוטל אך ביחס למתן פטור מאגרות החברה.

היחידה נושא התביעה הוגדרה בנסח הטאבו כתת חלקה 9 בקומת הקרקע בשטח של 145.24 מ"ר. מלוא הזכויות ביחידה זו נרשמו על שם החברה.

בהמשך להחלטה זו פנתה חב' ש' ארצי לבית המשפט של הפרוק בבקשה לרשום את זכויותיה בחלקות 286 ו287 (נספח 1 לכתב ההגנה הנ"ל).

...

לעומת זאת, שטח המקרקעין שתואר בנסח כקומת קרקע, תואם במדויק את שטח המרתף הנזכר בפסקי הדין ועל כן המסקנה היא שיש זהות בין המרתף כהגדרתו בפסקי הדין, לבין תת חלקה 9 שבנסח המקרקעין, גם אם יחידה זו הוגדרה כקומת קרקע ולא כמרתף.

אף הטענה שהמנוח מכר 8 מ"ר מתוך שטח המרתף לבלז אינה משנה מן המסקנה שיש לאכוף את רישום הזכויות במרתף כפי שנקבע בפסק הדין.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

לפני בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 11.07.2021, במסגרתו הוריתי על מחיקת הערה שנרשמה ביום 5.7.2004 על זכויות התובעים (להלן: "המשיבים") בחלקה הידועה כגוש 17528 חלקה 3 מאדמות כפר ריינה (ולהלן: "המקרקעין").

עיון במצורף מעלה כי עוד ביום 20.4.21 הושארה הודעה לשולח בדבר הגעת הדואר ליחידה לשם החזרתו, ולפיכך פעלו המשיבים להמצאה אישית, כנדרש, לאחר מכן.

אף אם אקבל כי העיקול נרשם גם לטובת החברה (אין מחלוקת כי נרשם לטובת המבקשת אך החוב כלפיה נפרע על ידי המשיבים), הרי שהמפרק מסר כבר לפני שנים, במסגרת ההליך השלישי, כי אין לו עניין בהליך כנגד המבקשים.

גם עתה, אין בפי המבקשת טענה קונקרטית ביחס לחוב קיים כלשהוא לחברה ולשיעורו, וממילא אין בידה אישור מטעם המפרק או בית משפט של פירוק להגשת תביעה בשמה ובמקומה של החברה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, אני קובעת כי כתב התביעה הומצא למבקשת כדין ובמועד, כנטען באישור המסירה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

הנתבעים מוסיפים ומדגישים את העובדה כי תכניות להגדלת התב"ע ל 124 יחידות דיור נימסרו לב"כ התובעים לשעבר, עו"ד אריאלי, עוד טרם הגשת התביעה המתוקנת בעיניין ת"א 27091-01-17, שנדונה לפני כב' הש' ח. קיציס (ראו בקשת הכונסת, עו"ד מיטל צפרוני בתיק 8946-11-11, בקשה מס' 8, וכן תעודת עובד הציבור הגב' ציונה הופמן באשר להגדלת מספר יחידות הדיור בתב"ע – מוצג מ/ 58 למוצגי הנתבעים וסיכום הדברים שהועבר לב"כ התובעים עו"ד אריאלי ביום 7.2.17 – מוצג מ/59 לסיכומי הנתבעים), אך למרות זאת לא טענו טענותיהם לעניין זכותם בתמורה מוגדלת בשל כך. לטענת הנתבעים, הודאת התובעים כי הנתבעת אינה מוגבלת בבניית יחידות הדיור והיעדר טענה כנגד בניית למעלה מ – 58 יחידות במסגרת ההליכים המשפטיים שנוהלו אחר שהתובעים ידעו על כך מקימה כנגדם השתק שפוטי (ראו סע' 7 ב לסיכומי הנתבעים).

השאלות שבמחלוקת נסכם, איפוא, את הסוגיות בהן עלינו להכריע במסכת הסבוכה שלפנינו – האם זכאים התובעים לסעד (בין בדרך של הגדלת התמורה ובין בדרך של פיצוי) בגין שינוי התב"ע והגדלת מספר הדירות הניתנות לבנייה בפרויקט? האם מחויבים התובעים לחתום על הקצאת שטחים צבוריים נוכח שינוי התב"ע? האם רשאים התובעים לשלם את מס ההשבחה בדרך של לקיחת משכנתא שתרשם על זכויותיהם במיגרש? האם יש מקום לביטול ההסכם נוכח הפרות מצד הנתבעים? האם שינוי התב"ע מצדיק את הגדלת התמורה המגיעה לתובעים בגין מכירת המיגרש? התובעים מבקשים לבסס את דרישתם להגדלת התמורה המגיעה להם בשל שינוי התב"ע שיש בו, לכאורה, להגדיל את התמורה והרווח המגיעים לידי הנתבעת מבלי שתיווסף להם כל תמורה על הלכת מצלאוי של בית העליון העליון (ע"א 5492/04 מצלאוי חברה לבניין בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל מחוז תל אביב (2005)).

הטענה הועלתה אף במסגרת ה"פ 51708-04-15 אך נדחתה כיוון שע"פ לשון הסעיף יש צורך בקיומה של בקשה שלא תסולק תווך 30 יום על מנת להוות הפרה, מה שאין כן בנידון עם סילוק הבקשה לפירוק החברה.

...

אני דוחה, אפוא, את טענות התובעים אף לעניין זה. טענות התובעים לביטול ההסכם מחמת הפרות שונות הנטענות על ידם אודה ואומר כי טענות אלו של התובעים לביטול ההסכם אינן מובנות לי כלל ועיקר.

מניעתם של הנתבעים מהתובעים לשלם את היטל ההשבחה המתאים בחוסר תום לב. לא שוכנעתי כי הנתבעים הם אלו שמנעו מהתובעים לשלם את היטל ההשבחה במועד.

סוף דבר מכלל האמור התביעה נדחית.

ביום 4.2.2010 ניתן כנגד החברה צו פירוק.

ביום 10.2.2010 הגישו עורכי הדין יואלי ופרייליך, אשר ייצגו את החברה בעת מכירת היחידות לעותרים, בקשה להיתמנות ככונסי נכסים של החברה לצורך רישום הבית כבית משותף ורישום הזכויות ביחידות ע"ש הרוכשים (פש"ר 1495/07).

...

לפיכך אני סבורה שבעניינם של העותרים 6-5 ו-9-8 מתקיימות אותן נסיבות חריגות בהן ניתן להצביע על פגם קיצוני בהתנהלות הרשות ובנסיבות אלו, יש מקום לחרוג מההלכה שנקבעה בעניין אלעזר ולסייג את זכותן של המשיבות להימנע ממתן אישור ללשכת רישום המקרקעין כל עוד לא שולם היטל ההשבחה בגין התכניות המשביחות.

לאור האמור אני מקבלת את עתירת העותרים 6-5 ו-9-8 ועל המשיבות ליתן להם, בתוך 21 יום, אישור ללשכת המקרקעין, לפי סעיף 324 בפקודת העיריות.

עתירת העותרים 4-1 ו-7 נדחית והם ישאו בהוצאות המשיבה בסכום של 15,000 ₪.