במסגרתה, תימצת בית המשפט את המסגרת הנורמאטיבית לקציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודה, ולאחר מכן פסק כדלקמן: "לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועמדת המנהל המיוחד, ובשים לב לאמור בהסכם הגירושין, ובהיתחשב בהכנסות ובהוצאות החייב, אני קוצבת את מזונות 5 הקטינים בסך כולל של 2,500 ₪, וזאת רטרואקטיבית מחודש 01/2019. לטעמי יש בתשלום זה כדי להוות איזון ראוי בין הזכאים למזונות מחד, נושי החייב מאידך והחייב עצמו".
מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה טוענת המבקשת, כי חוב מזונותיו של המשיב הצטבר לכדי סך שלמעלה ממאה אלף ₪.
...
לסיכום, טוענת המבקשת, כי קצבת המזונות שנפסקה לטובת הקטינים – הריהי בשיעור נמוך ביותר, ואינה עומדת ברף המינימלי לקיום צרכיהם.
בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובטענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שתבוטל ההחלטה מושא הבקשה, והתיק יחזור לבית המשפט המחוזי למיצוי הדיון ולמתן החלטה חדשה.
הערעור מתקבל אפוא בזאת, והחלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת.
