בקשה לקציבת מועד להגשת ערעור ועיכוב ביצוע פסק דין

לפני בקשה לקצוב מועד ולחלופין בקשה להארכת מועד להגשת ערעור עד ליום 19.1.22 ולעיכוב ביצוע פסק הדין.

...

בהעדר טיעון בעניין זה, אני דוחה טענת המבקש כי לא בוצעה לו מסירה כדין של פסה"ד ואני קובעת כי פסה"ד הומצא למבקש ביום 19.10.21, המועד ממנו יש למנות את מועד הגשת הערעור.

מכל האמור לעיל, באיזון המתבקש בין התנהלותו של המבקש, אשר מצאיה בלתי תקינה, הגם שסיכויי הערעור, בשלב זה ובזהירות המתבקשת אינם גבוהים, לאור זכותו של המבקש כי יינתן לו יומו, במיוחד לאור הסוגיה שבמחלוקת, אל מול זכותם של המשיבים לוודאות ולסופיות ההליכים.

החלטתי לקבל את הבקשה לאורכה להגשתו של הערעור ולהגבילה ל- 7 ימים בלבד וכן לחייב את המבקש לשאת בהוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪, אשר ישולמו גם הם בתוך 7 ימים מהיום וכתנאי להגשת הערעור.

ביום 20.9.2015 הגישה המערערת לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין בעירעור (בש"א 6369/15).

משלא עשתה כן עד למועד שנקצב לכך, ולאחר שניתנה לה התראה ביום 2.11.2015, ביום 16.11.2015 נמחקה בקשת המערערת.

לצד העירעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מושא העירעור.

...

אשר לטענת המערערת לתרמית נקבע, בין היתר, כי הדוחות אינם בגדר ראיה חיונית, שיש בה כדי להוביל למסקנה כי לא בוצעה מעילה.

ואכן, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות אלו, אין להניח כי הבאת ראיה שלפיה המעילה לא צוינה בדוחות שהגישה העמותה לרשם העמותות, הייתה מובילה את בית המשפט למסקנה כי לא בוצעה מעילה.

לפיכך, משלא מצאנו הצדקה להתערב בממצאי העובדה שקבע בית המשפט המחוזי או במסקנותיו המשפטיות, ומשלא נפלה בפסק דינו טעות שבחוק, אנו דוחים את הערעור.

ממילא, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע והיא נדחית בזאת.

עוד מוסיף המבקש כי פסק דינו של המפקח הומצא לידיו רק ביום 22.2.2022, ולא במועד מתן פסק הדין ביום 8.2.2022 (כפי שמצוין בהחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין), כך שהבקשה לביטול פסק דינו של המפקח הוגשה במועדה.

מבלי לקבוע מסמרות בדבר, סבורני כי סכויי המבקש לעמוד בתאים אלו אינם מן המשופרים: מההחלטה הראשונה שהורתה למבקש על הגשת כתב הגנה (ביום 25.11.2021), ועד למועד האחרון שנקצב למבקש להגשת כתב ההגנה מטעמו (ביום 30.1.2022), חלפו למעלה מ-60 ימים.

אף שהבקשה לביטול פסק הדין נדחתה כבר ביום 28.4.2022, רק ביום 16.6.2022 הגיש המבקש את עירעורו, אך גם במועד זה לא מצא המבקש לעתור לעיכוב ביצוע פסק הדין מושא עירעורו.

...

על רקע האמור לעיל, דומה כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מושא בקשה זו, כי: "סיכויי הערעור אינם גבוהים, בלשון המעטה". אשר למאזן הנוחות – אכן, טענת המבקש כי הימנעות מעיכוב פסק דינו של המפקח תוביל לכך שפרויקט החיזוק בבניין ייצא לדרך, ובכך ערעורו עלול להפוך לתיאורטי, הינה טענה שיש בה ממש.

על רקע האמור לעיל, סבורני כי גם מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת בעלי הדירות.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות, ובכך מובטל גם הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 7.11.2022.

ביום 7.11.22 ניתנה החלטת בית דין זה במסגרתה ניקצב מועד להגשת כתב הגנה מטעם המבקש ונקבע מועד לדיון.

המבקש לא הגיש תגובה ובחלוף המועד ניתן פסק הדין על יסוד כתב התביעה מכוח תקנה 49 (ב)(2) ותקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.

עוד נקבע שם כי כאשר פסק הדין מורה על חיוב כספי, גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, אלא רק "...במקרים חריגים ונדירים שבהם יעלה בידי המבקש להוכיח כי הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב, אם עירעורו יתקבל, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך". כאשר הערכאה שנתנה את פסק הדין היא זו שנדרשת להכריע בבקשת לעכב את ביצועו, נקבע כי היא איננה רשאית להביע עמדה ביחס לסכויי העירעור, אך ככל שהערעור אינו משולל יסוד, עליה לעבור לידון ביסוד מאזן הנוחות (בש"א 2794/03 מרדכי פינברג – המלן אל עמרני (6.1.04)).

...

מן הכלל אל הפרט   לאחר שנתתי דעתי לחומר שבפניי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ואין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

גם מטעם זה, וברוח עקרונות היסוד שנקבעו בחלק א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018, איני סבורה שיש מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין בתיק זה. סוף דבר, אף אם אניח כי יש סיכוי לבקשת רשות הערעור (ואיני מביעה כל דעה בעניין), אין מקום לעיכוב ביצוע.

בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי בתביעה נקבעו מספר מועדים להגשת כתב הגנה, האחרון שבהם ליום 31.12.2023, והובהר כי אין בבקשות הנוספות של המבקש כדי ליתן ארכה להגשת כתב הגנה מעבר לאמור, וזאת "על כל המשתמע". באין כתב הגנה, לא היה מנוס מקבלת הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, על נימוקי פסק הדין, כשבועיים לאחר המועד הנדחה האחרון להגשת כתב הגנה.

עם זאת, ניתן למבקש צו לעיכוב ביצועו של פסק הדין לשבעה ימים נוספים, על מנת שתהיה לו השהות להגיש ערעור, כאשר בקשה נוספת יוכל להגיש לבית המשפט שלערעור.

המבקש עתר לקציבת המועדים, שכן קיבל התראה מרשויות ההוצל"פ לפינוי ביום 18.3.2024.

...

נוכח בקשות רבות באופן חריג של המבקש (ומשלב מסוים – באמצעות בא כוח), נעתר בית המשפט ודחה מספר פעמים את המועדים להגשת כתב הגנה, וכן דחה שוב ושוב את מועד הדיון בתביעה, שמטבעה אמורה להתברר בלוחות זמנים קצרים במיוחד.

לאחר העיון: דין הבקשה להדחות.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית אפוא.