מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לקנס יומי בגין הפרת פסק דין על שימוש חורג במחסן

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

כנגד המבנים בשטח התכנית תלויים ועומדים צוי הריסה וצוי הפסקת שימוש שפוטיים, המופרים על ידם במשך שנים ארוכות ובשל כך הוגשו לבית המשפט הליכים בגין הפרת צוים שפוטיים וגם הליך של ביזיון בית משפט.
בהחלטת ועדת הערר צוין: "עיון בתצלום אויר של שטח הבקשה והסמוך לו מעלה כי בסביבה קיימים מפעלים נוספים בעלי אופי דומה לרבות מיגרש גרוטאות, מחסן צנורות, מיפעל אספלט, (שאושר בשימוש חורג ע"י הוועדה המקומית) מסלול מרוצים ואתר פסולת ביניין.
על ההליכים המשפטיים שננקטו נגד העותרת ניתן ללמוד, בין היתר, מהאמור בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון במסגרת רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.7.2013) (להלן: "פסק הדין בבית המשפט העליון"); בשנת 1998 (עובר לפעילות העותרת למקרקעין) הוגש לבית משפט השלום בכפר סבא כתב אישום (עמ"ק 5091/98) בגין שימוש חורג, הצבת מבנים והקמת גדר ללא היתר ובגזר הדין ניתן צו הריסה למבנים, צו הפסקת שימוש וקנס כספי.
בית המשפט נתן צו נגד העותרת האוסר על שימוש חורג במקרקעין שכניסתו לתוקף נדחתה ליום 7.10.2002.
בשלב זה, הגישה המדינה ביום 3.12.2007 לבית משפט השלום בכפר סבא, בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט (ב"ש 4613/07), במסגרתה ביקשה לאכוף, באמצעות קביעת קנסות יומיים חלף מאסר, את ביצוע הצוים שניתנו, בין היתר, נגד העותרת ומנהלה.
יפים בהקשר זה גם דברי כב' השופט סולברג בפסק הדין בבית המשפט העליון ביחס לעותרת: "צא ולמד: מיפעל בלתי – חוקי גדול (בשטח של כ – 20 דונם) לעיבוד גרוטאות קבע את מישכנו על קרקע שייעודה לחקלאות. 14 שנה חלפו למן הגשת כתב האישום הראשון. צוי הריסה וצוי הפסקת שימוש היו כלא היו, והפרתם הולכת ונמשכת דבר יום ביומו. לא הועיל כתב האישום בראשונה ולא בשנייה, גם לא צוים שפוטיים, קנסות ושאר אמצעי עונשין. המבקשים עושים להנצחת הבניה הבלתי – חוקית על מנת להמשיך ולהפיק הימנה טובת הנאה כלכלית, ובמסגרת זו מבקשים לכבול את ידיה של המדינה, למנוע ממנה לאכוף ביעילות צוים שפוטיים. אין לאפשר הפקרות. הקפדה יתרה בזכויותיהם של עברייני תיכנון ובניה, כמוה כזלזול בציבור האזרחים התמימים וישרי – הדרך...". סוף דבר לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.
...
הוועדה המחוזית התייחסה בהחלטתה לכך שבשנת 2004 ניתן היתר לשימוש חורג בתנאים לתקופה של 18 חודשים וציינה כי: "...הועדה מחויבת לבחון את הבקשה המוגשת אליה על בסיס הדין החל והתכנון התקף אשר אינו מאפשר להיענות לה. בתקופה שמההחלטה הקודמת של הועדה המחוזית ממשיך המפעל ועובד מזה 8 שנים, ללא היתרי בניה וללא היתר לשימוש חורג (שכן גם היתר לשימוש חורג מכח ההחלטה הקודמת לא הוצא).". אני סבור כי החלטת הוועדה המחוזית בהקשר זה היא החלטה סבירה.
יפים בהקשר זה גם דברי כב' השופט סולברג בפסק הדין בבית המשפט העליון ביחס לעותרת: "צא ולמד: מפעל בלתי – חוקי גדול (בשטח של כ – 20 דונם) לעיבוד גרוטאות קבע את משכנו על קרקע שייעודה לחקלאות. 14 שנה חלפו למן הגשת כתב האישום הראשון. צווי הריסה וצווי הפסקת שימוש היו כלא היו, והפרתם הולכת ונמשכת דבר יום ביומו. לא הועיל כתב האישום בראשונה ולא בשנייה, גם לא צווים שיפוטיים, קנסות ושאר אמצעי עונשין. המבקשים עושים להנצחת הבניה הבלתי – חוקית על מנת להמשיך ולהפיק הימנה טובת הנאה כלכלית, ובמסגרת זו מבקשים לכבול את ידיה של המדינה, למנוע ממנה לאכוף ביעילות צווים שיפוטיים. אין לאפשר הפקרות. הקפדה יתרה בזכויותיהם של עברייני תכנון ובניה, כמוה כזלזול בציבור האזרחים התמימים וישרי – הדרך...". סוף דבר לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.
בהתחשב בהיקף ההלכים ובהתמשכותם, תשלם העותרת למשיבים שכ"ט עו"ד בסך כולל של 54,000 ₪ (27,000 ₪ למשיבות 1 - 2 ו - 27,000 ₪ למשיבה 3(עיריית טירה)).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

זוהי בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט לקנוס את המשיבים לכל יום נוסף של הפרה בגין הפרה של פסק דין שניתן על ידי כב' השופט לחוביצקי כבר ביום 31.5.99 אשר הורה על הפסקת שימוש חורג במחסן נשוא ההליך המצוי במשק 26 במושב בית נקופה.
לפיכך, מה יום מיומיים בנוגע לשימוש של החברה במחסן כפי טענת המשיבים להגנתם, משלא נעשה שינוי באופן השמוש במחסן בהרשאתם לחברה, עובר להסכם הפשרה ולאחריו ועד היום.
לא זו אף זו, לא נטען ואף לא הוכח בראיות המשיבים כי השמוש של החברה במחסן נעשה כיום שלא על דעתם או חרף היתנגדות של מי מהם לאותו שימוש והפה שהתיר, הוא הפה שיכול שיאסור על השמוש.
...
לפיכך נדחית בקשת המשיבים לדחיית הבקשה מחמת אכיפה בררנית.
סוף דבר: לאחר ששקלתי את הדברים אני מחייבת כל אחד מהמשיבים בקנס לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ₪ לכל יום של הפרה של פסק הדין בנוגע לצו שהורה להם על הפסקת השימוש החורג במחסן בשימוש שאינו חקלאי.
עם זאת, לפי סמכותי על פי הפקודה אני דוחה את מועד החיוב בקנס החל מיום 1.1.19 ככל שלא יקוים פסק הדין עד אותו מועד.

בהליך תכנון ובנייה - ועדות מחוזיות (תו"ח) שהוגש בשנת 2017 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

ביום 14.6.10 בעת שהצווים היו בתוקף, הגישה המבקשת לבית המשפט השלום בחיפה, כתב אישום נגד המשיב בגין עבירות של שימוש במבנים שהוקמו ללא היתר ובסטייה מהיתר, תוך הפרת הצוים, לצרכי הפעלת גן אירועים וכן מחסן לאיחסון מיטלטלין הדרושים להפעלת גן אירועים במקרקעין – עבירות לפי סעיפים 204(א), (ב) ו- (ג) וכן סעיפים 240 ו-249 לחוק.
כמו כן, על הצוו אותו מבקשים לאכוף להיות ברור ושאינו משתמע לשני פנים שכן צו שאינו ברור, אין רואים בהפרתו משום ביזיון בית משפט (ראו רע"פ 7148/98 ארנון עזרא נ' יעל זלזניאק).
מצאתי כי יש להטיל על המשיב קנס מתמשך עבור כל יום בו ימשיך ויפר את הצוים שהוטלו נגדו, כמו כן, סבורני כי נסיבות המקרה, והעובדה כי מדובר בצוים אשר לא קוימו והופרו על ידי המשיב משך שנים רבות, יש להטיל בתיק זה קנס על אתר, ולא להמתין להפרה נוספת של פסק הדין, כאשר יובהר כי מטרת קנס זה אינה עונשית במהותה, אלא מהוה הרתעה כנגד ביצוע הפרות עתידיות של המשיב.
ראו לעניין זה הדברים שנאמרו מפי כב' הנשיאה מ. נאור בפרשת מור לעיל: "לשיטתי, אין מניעה, במקרים מתאימים, להטיל קנס על אתר לאור היתנהגות המפר עד להטלת הקנס, ובילבד שמטרתו אינה ענישה על היתנהגות בעבר, אלא הרתעה כנגד הפרה בעתיד... לדעתי, האפשרות להטיל סנקציה של קנס שתוקפו מיידי עולה בקנה אחד עם תכליתו (האזרחית) של סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט, הנוגעת לאכיפה יעילה של צוי בית-המשפט. יש לשמור על פקודת בזיון בית המשפט כמכשיר משפטי יעיל ומרתיע". סוף דבר – צוים אופראטיביים: ניתן בזה צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט לפיו בגין כל יום של שימוש חורג במקרקעין נשוא גזר הדין או בחלקם, כגן אירועים, ו/או יעשה בהם או בחלקם, שימוש החורג משימוש חקלאי, יחוב הוא בקנס יומי נמשך לאוצר המדינה, בן 3000 ₪ ליום, החל מיום 5.3.17, עד שיקיים את הצוים או 30 ימי מאסר תמורתו.
...
המסקנה, הינה אם כן, בסופו של דבר, כי כל המבנים המופיעים בדוחות שהגישה המשיבה, הינם מבנים לא חוקיים, אשר דינם להיהרס, ועל כן, הנני מסיר את עיכוב הביצוע מעל צו ההריסה ומחדש את צו הריסה נשוא גזר הדין.
מצאתי כי יש להטיל על המשיב קנס מתמשך עבור כל יום בו ימשיך ויפר את הצווים שהוטלו נגדו, כמו כן, סבורני כי נסיבות המקרה, והעובדה כי מדובר בצווים אשר לא קוימו והופרו על ידי המשיב משך שנים רבות, יש להטיל בתיק זה קנס על אתר, ולא להמתין להפרה נוספת של פסק הדין, כאשר יובהר כי מטרת קנס זה אינה עונשית במהותה, אלא מהווה הרתעה כנגד ביצוע הפרות עתידיות של המשיב.
ראו לעניין זה הדברים שנאמרו מפי כב' הנשיאה מ. נאור בפרשת מור לעיל: "לשיטתי, אין מניעה, במקרים מתאימים, להטיל קנס על אתר לאור התנהגות המפר עד להטלת הקנס, ובלבד שמטרתו אינה ענישה על התנהגות בעבר, אלא הרתעה כנגד הפרה בעתיד... לדעתי, האפשרות להטיל סנקציה של קנס שתוקפו מיידי עולה בקנה אחד עם תכליתו (האזרחית) של סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט, הנוגעת לאכיפה יעילה של צווי בית-המשפט. יש לשמור על פקודת בזיון בית המשפט כמכשיר משפטי יעיל ומרתיע". סוף דבר – צווים אופרטיביים: ניתן בזה צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט לפיו בגין כל יום של שימוש חורג במקרקעין נשוא גזר הדין או בחלקם, כגן אירועים, ו/או יעשה בהם או בחלקם, שימוש החורג משימוש חקלאי, יחוב הוא בקנס יומי נמשך לאוצר המדינה, בן 3000 ₪ ליום, החל מיום 5.3.17, עד שיקיים את הצווים או 30 ימי מאסר תמורתו.

בהליך תכנון ובנייה - ועדות מקומיות (תו"ב) שהוגש בשנת 2016 בשלום קצרין נפסק כדקלמן:

הסניגור טען, בקשר לנאשמים באותם תיקים מבין התיקים שבנידון שבהם אישומים בגין הפרת צו שפוטי, כי יש להסיק מכך שבתיקים הקודמים, שבהם הוצאו צוי ההריסה השפוטיים, לא התבקשו בנוסף צוי איסור שימוש, כי הרשויות לא רצו שהשימוש המסחרי ביחידות אירוח ביישוב רמות ייפסק (פרוטוקול 7.10.2015 ע' 13 ש' 17).
מעיון בפסיקה בעיניין בניה ושימוש של יחידות אירוח שלא כדין עולה תמונה כדלקמן: הפרת צוים שפוטיים ב-רע"פ 4544/13 ניסים נ' מדינת ישראל – הועדה המקומית לתיכנון ובניה באר טוביה (15.10.2013) נימנע בית המשפט העליון מלהתערב בפסק דין הדוחה ערעור, בין היתר על גזר דין בו הושתו על נאשם, בגין הפרה, במשך כ-7 שנים, של צו הריסה שפוטי בו נצטווה להרוס 13 מבני "קרוון" בהקף כולל של כ-220 מ"ר, ובגין שימוש בהם בנגוד לתכנית לאירוח או קיט (בשנים 2006-2008), מאסר לריצוי בפועל בדרך של עבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי במשך שלוש שנים; וקנס בסך 240,000 ₪ (לעניין תקופת הפרת הצוו השפוטי, מיום 15.5.2008 (שם, פס' 2) ועד למתן גזר הדין ביום 20.1.2013, ראו פס' 37 לגזר הדין – חע"מ (אש') 891/08 מדינת ישראל – ו.מ. לתיכנון ובניה באר טוביה נ' ניסים (20.1.2013)).
ב-תו"ב (ת"א) 10162/10 מדינת ישראל נ' סקחפי (2.2.2014) הושתו על נאשם אשר הורשע, על-פי הודאתו, בהפרת צו שפוטי בו נצטווה להרוס תוספת בניה בשטח של כ-80 מ"ר במשך כשלוש שנים, תוך היתחשבות במצבו הבריאותי, 4 חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך 25,000 ₪; קנס יומי נוסף בסך 72,000 ₪ (סה"כ קנסות 97,000 ₪) וחתימה על התחייבות בסך 29,000 ₪.
עפ"א (נצ') 212/08 מדינת ישראל/הועדה המחוזית לתיכנון ובניה מחוז צפון נ' סופר (3.12.2008), בו הושתו על כל אחד משני נאשמים קנס בסך 40,000 ₪ (סה"כ 80,000 ₪) בגין בניית חמש יחידות אירוח, פרגולה ומחסן ללא היתר ובנגוד לתכנית תוך חריגה לשצ"פ וכן שימוש חורג.
בגין הפרת צו שפוטי בקשר ל-2 יחידות אירוח והמשך שימוש חורג בהם, קנס בסך 170,000 ₪ או שנת מאסר תחתיו.
...
עוד מפנה הסנגור לסיכום ישיבת המועצה האזורית גולן (בהשתתפות מר אבי שרון הנזכר), בו נכתב כי "על פי התכנית בנחלה בה הוקמו יותר מ-4 יחידות אירוח, יש לפעול להריסה, אנו ממליצים לבחון את האפשרות לפיה ניתן להקים יותר מ-4 יחידות אירוח בכפוף לניוד זכויות, בהסכמה בין נחלות" (נ/9).
מתיישבת עם מסקנה זו העובדה שבפסק דינה בעניין מלכיאל, ולמרות שבנסיבות עניינו של מלכיאל עצמו מדובר היה בהוכחת המשך תקופת ביצוע העבירה בשלב בירור האשמה, כבוד הנשיאה ד' ביניש לא צמצמה את קביעתה העקרונית להוכחת תקופת המשך ביצוע העבירה בשלב בירור האשמה אלא התנסחה באופן כללי לגבי הוכחת התקופה במהלך ההליך הפלילי כולו: "אין פסול בכך שהתביעה תוכיח במשפט את התמשכות ביצוע העבירה, כל עוד המשך התנהגות העבריינית מוכח כדבעי במהלך המשפט ולנאשם ניתנת הזדמנות להתגונן ולהעלות טענותיו" (פס' 12; ההדגשה הוספה); וכי "...אם תוכח הימשכותה של העבירה בזמן ההליך הפלילי מעל לכל ספק סביר, יהיה על בית המשפט לתת לכך משקל בעת גזירת דינו של הנאשם" (פס' 13; ההדגשה הוספה).
לאור כל האמור הנני משית על הנאשם עונשים כדלקמן: ככלל, בית המשפט אינו משית עונש כבד יותר מזה שביקשה המאשימה, ומשהמאשימה לא עתרה למאסר בפועל, לא אטיל מאסר בפועל.

בהליך צו אחר (צ"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום ברחובות צ"א 51249-11-12 מדינת ישראל נ' פינקל ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופטת בכירה עיריה מרדכי מבקשים מדינת ישראל משיבים 1.שמחה ראובן פינקל 2.חיים ביזהלוי 3.דני בן טוב 4.אד מק פניאומציה בע"מ 5.יעקב שאול קולוסר פסק דין
מיסמך נוסף שהוגש במסגרת שמיעת ההוכחות, הייתה החלטת הועדה מיום 24/2/04, בבקשת הנאשם 1, לשימוש חורג בשטח כולל של 3,670 מ"ר של המחסנים החקלאיים, למלאכה ולאחסנה למשך 5 שנים.
לאחר ההרשעה בכתב האישום ובטרם מתן גזר הדין על פי בקשת והסכמת הצדדים, בעיסקה שהוצגה, אכן תוקן הקף השטח שבמבנים ל- 1,960 מ"ר. עיון בכתב האישום נשוא אותו הליך (וכן בראיות שהוגשו) מלמד בקלות ש- 1960 מ"ר הנו סך השטחים במבנים שהפקח ראה ותיעד את השמוש החורג, המתבצע בהם בפועל (ראה ס' 3 ו ס' 12 דלעיל).
המשיבים 2-5 לא היו חלק מההליך הקודם, אולם אין מניעה לאכוף גם עליהם ציות לצוו, לפי שקול דעת בהמ"ש. אין מחלוקת שבנוסף לידיעה אודות הצוו גופו, הובהר להם על ידי המבקשת, בטרם נקיטת הליך זה, כי השמוש המותר היחיד במקרקעין ובמבנים הנו שימוש החקלאי, התואם את ההיתר, ותו לא. בנסיבות של תיק זה , טוב עשתה המבקשת, שעה שהסבה, בסיכומיה, את בקשתה המקורית לחייב גם את המשיבים 2 - 5 בקנס יומי, לבקשתה להורות להם להפסיק לתרום את תרומתם להפרת הצוו השפוטי ולחייב אף אותם לקיימו, באופן מלא ומוחלט, בתקווה שדי יהיה בכך כדי להובילם לקיים את הצוו, ללא צורך בהליכי בזיון נוספים, כנגדם.
...
ב. טענות המשיבים: ביום 24/12/12 המשיבים הגישו כתב תשובה משותף, לבקשה זו. המשיבים 2-5, טענו כי הינם צדדי ג', שלא היו צד להליך הפלילי ולא ניתן כל צו כנגדם, על כן , דין הבקשה כנגדם להידחות.
יש לחתור לשים לדבר, סוף.
סוף-דבר: לאור כל האמור, הנני נעתרת לבקשה ומורה כדלקמן: המשיב 1 מחויב בזה לשלם סך של 2,500 ₪, לטובת אוצר המדינה, בגין כל יום שבו הוא ימשיך להפר את צו בית המשפט, כל זאת, החל -לפנים משורת הדין- מיום 1/1/15.
הנני מחייבת את המשיבים 2-5 לקיים את הצו שניתן במסגרת ת.פ. 1905/03, באמצעות הפסקה מידית של השימוש החורג מהתכניות שבתוקף והיתר הבנייה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו