בקשה לקיום צוואה וטענות השפעה בלתי הוגנת

נקבע כי מיסמכי חשבון הבנק של המנוח רלוואנטיים לעניין הטענה להשפעה בלתי הוגנת של המבקשת בעריכת צוואת המנוח ועל כן רלוואנטיים לצורך הכרעה בשאלות העובדתיות והמשפטיות השוניות במחלוקת.

בדנ"א 1516/95 מרום נ. היועמ"ש פ"ד נ"ב (2) 813 (להלן: "דנ"א מרום") קבע השופט מצא בעמ' 826: "הנחת המוצא של חוק הירושה היא שהצוואה כשרה. הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל ספק בעיניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום..." בספרם פירשו שוחט, גולדברג ופלומין את משמעותה של השפעה בלתי הוגנת: "עניין לנו בהשפעה הבלתי הוגנת, שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו (ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1) 318; ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי פ"ד נד(2) 337).

...

אם כן, פירוש המינוח "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" שבסעיף 35 לחוק הירושה, המהווה את עילת הפסילה השלישית, נעשה באופן גמיש אשר מתמלא תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, כאשר המבחן הוא בסופו של דבר מבחן השכל הישר (ראו ע"א 851/79 הנ"ל; ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב, נט (3) 1 (2004)).

"המבחן הינו, בסופו של דבר, מבחן השכל הישר" (השופט ברק בע"א 851/79 הנ"ל [5], בעמ' 109)"." בעמ"ש 7764-01-23 מ.ו נ' ח.ו. ואח' (ניתן ביום 22.2.24 – פורסם במאגרים) נקבע: "כפי שקבע בית משפט קמא, ובצדק, צוואה המזכה את מי שלקח חלק בעריכתה – בטלה, שהרי כך קובע סעיף 35 לחוק הירושה. תכליתם של דברים היא לשמור על האוטונומיה של המצווה, בדרך של הרתעה ממעורבות כלשהי בעריכת הצוואה (בע"מ 384/19, פלוני נ' פלונית (2019)). על כן, גם אם קיימת מעורבות, ואפילו לא הייתה השפעה נחזית על המצווה, עדיין תהיה הצוואה בטלה (ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל (1981)).

בא מכבי אש פרצו את הדלת מצאנו אותו מעולף.

המבחנים כולם מובילים למסקנה כי הצוואה מיום 9.8.2017 נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח.

לסיכום, אני קובעת כי הצוואה מיום 9.8.2017 נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח מכל הנימוקים שפורטו לעיל ועל כן היא מבוטלת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה לקיום צוואת המנוח ש.ס מיום 9.8.17 נדחית וההתנגדות מתקבלת.

יש לדחות את ההיתנגדות משני טעמים עקריים ואלו הם: אין כל עילה לדחיית הבקשה לקיום הצוואה; ההיתנגדות לא נתמכה ולו בראשית ראיה לפיה המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, או שהצוואה נערכה תוך השפעה בלתי הוגנת, או מכל סיבה אחרת.

חרף ריבוי הטענות שהעלו הצדדים בכתבי הטענות, סיכומיהם היתמקדו בשתי טענות מרכזיות: כשירות המנוח לערוך את הצוואה והאפשרות לרפא את הפגמים שנפלו בצוואה באמצעות סעיף 25 לחוק הירושה, תוך זניחת יתר הטענות, כגון טענת השפעה בלתי הוגנת.

...

דיון והכרעה לאחר עיון במלוא התשתית הראייתית – ועל אף שלא בנקל ייעתר בית המשפט ויורה על בטלות צוואה ראו: תמ"ש (ת"א) 1053060/08 א.ב. נ' י.ב.י. (21.3.2012) – הגעתי למסקנה כי יש להורות על ביטול הצוואה.

על רקע האמור בס' 18 לתצהיר הנוטריון לפיו "בשלב מסוים הוא קם ממיטתו ותוך שימוש בקביים הגיע בקושי רב למטבח מרחק שלהערכתי לא יותר מ-5 מטר" ראו: עמק 49 לתיק המוצגים של המבקשת, הנוטריון נשאל והשיב כי: "ש. כמה זמן לקח לו לקום ללכת?

על רקע עדות זו של הנוטריון – ועל מעמד עדות עורך הצוואה ראו: ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215 (2000); ת"ע 40789-05-17 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב (6.9.2018) – ועל רקע מסקנתו כי מדובר ב"צוואה בעייתית", "צוואה במרכאות", צוואה שספק אם יש לה תוקף, צוואה שיש סיכוי שהיא תפסל וכו' – כאשר מסר זה הועבר למנוח על ידי הנוטריון והמנוח אף סירב לחתום על הצוואה שנערכה בכתב ידו של המנוח, תוך שהוא ממתין לחתום על צוואה מודפסת – אני מגיע למסקנה כי הצוואה הינה, לכל היותר, טיוטת צוואה ולא צוואה מגובשת.

התוצאה ת"ע 18891-07-21 – הבקשה לצו קיום צוואה – נדחית.

מ' מסר שתי גרסאות שונות באשר לסיבה בגינה לקח את המנוחה לעריכת בדיקה רפואית אצל דר' מ.י.: בתגובתו להתנגדות לבקשה לצוו קיום צוואה טען כי נזקק לחוות הדעת לצורך מינויו כתומך החלטות למנוחה: "ביום 7.7.17 – חודש בדיוק לפני שערכה המנוחה את צוואתה האחרונה – היא נבדקה במרפאתו של הפסיכיאטר ד"ר מ.י. לשם הערכת מצבה של המנוחה. התובע יטען, כי המוטיבציה לבדיקת הפסיכיאטר הייתה לאפשר לתובע להגיש בקשה לבית המשפט למינויו כתומך החלטות עבור אמו ביחד עם אחיו הגדול מ' (המתנגד 4)... (הדגש במקור). בהמשך להסכמה עם אחיו מ' התובע נועץ בשני גורמים אשר הם שהמליצו לו לפנות תחילה ולפני הכל לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית" (סע' 15-17).

הכלל המשפטי בהקשר זה קובע כי "אין פסול בניסיון להשפיע על אדם שיכתוב צוואה לטובתו או לטובת אחר, מה שפסול הוא השפעה בלתי הוגנת". עוד נקבע, כי נטל ההוכחה לעניין השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו.

בדנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (1998) פירט כב' השופט א' מצא את "אבני הבוחן" לקיומה של תלות מוחלטת של המצווה בזוכה המקימה חזקה עובדתית בדבר השפעה בלתי הוגנת, כדלקמן: א. תלות ועצמאות; ב. תלות וסיוע; ג. קשרי המצווה עם אחרים; ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה.

...

יפים דברי השופט הנדל לעניינינו: "אך עדיין, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה. מכאן וביישום הדברים, נראה לי נכון להעדיף את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על פני זה של בית המשפט לענייני משפחה". (בעמ 4459/14 פלונית נ' פלוני (06.05.2015).

לסיכום ההתנגדות לקיום הצוואה (ת"ע 8686-01-19) – מתקבלת.

הבקשה לקיום צוואה זו (ת"ע 8602-01-19) – נדחית.

לפני בקשת המתנגדת להורות על היפוך סדר הבאת הסיכומים – כך שעל המשיב להגיש את סיכומיו קודם להגשת סיכומיה, וזאת לנוכח העובדה שהמשיב היה המטפל של המנוחה והטענה להשפעה בלתי הוגנת.

קרי, עליו הנטל להטיות את מאזן ההסתברויות לטובת טענתו להעדר כשרותה של הצוואה (רמ"ש (ת"א) 27644-11-17 מ.מ.ח נ' ת.מ (26.3.2018)): "אין בעובדה שהזוכה עפ"י הצוואה היתה מטפלת של המנוח בכדי להורות על היפוך נטל השיכנוע. משעסקינן בצוואה תקינה מבחינה פורמאלית, נטל השיכנוע בדבר קיומן של אותן עילות לבטלותה להן כיוון המבקש בהתנגדותו, לרבות השפעה בלתי הוגנת, מוטל על כתפי המתנגד; דפוס יחסים מיוחד בין מצוה לנהנה, יכול להקים חזקה שבעובדה בדבר השפעה בלתי הוגנת – אבל גם במקרה כזה הנטל שיועבר אל מבקש קיום הצוואה הוא רק נטל הבאת הראיות ואילו נטל השיכנוע לעניין הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת, ימשיך לרבוץ על המתנגד לצוואה, והוא יצטרך להטיות את מאזן ההסתברויות לטובתו". מן הכלל אל הפרט נוכח הוראות הדין שלעיל, יש לדחות את הבקשה, ואסביר.

...

קרי, עליו הנטל להטות את מאזן ההסתברויות לטובת טענתו להעדר כשרותה של הצוואה (רמ"ש (ת"א) 27644-11-17 מ.מ.ח נ' ת.מ (26.3.2018)): "אין בעובדה שהזוכה עפ"י הצוואה היתה מטפלת של המנוח בכדי להורות על היפוך נטל השכנוע. משעסקינן בצוואה תקינה מבחינה פורמלית, נטל השכנוע בדבר קיומן של אותן עילות לבטלותה להן כיוון המבקש בהתנגדותו, לרבות השפעה בלתי הוגנת, מוטל על כתפי המתנגד; דפוס יחסים מיוחד בין מצווה לנהנה, יכול להקים חזקה שבעובדה בדבר השפעה בלתי הוגנת – אבל גם במקרה כזה הנטל שיועבר אל מבקש קיום הצוואה הוא רק נטל הבאת הראיות ואילו נטל השכנוע לעניין הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת, ימשיך לרבוץ על המתנגד לצוואה, והוא יצטרך להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו". מן הכלל אל הפרט נוכח הוראות הדין שלעיל, יש לדחות את הבקשה, ואסביר.

עם זאת, למעלה מן הצורך, יובהר כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה, כפי שיפורט.

המתנגדת תגיש את סיכומיה בתוך 60 יום ממועד החלטתי זו; המשיב יגיש את סיכומיו בתוך 60 יום ממועד המצאת סיכומי המתנגדת לידיו; המתנגדת רשאית להגיש סיכומי תשובה בתוך 20 יום ממועד המצאת סיכומי המשיב לידיה.

האמור לעיל, מעיד על כך שהמנוחה לא הביעה את רצונה האמיתי, והראיות שיובאו בפרקים הבאים, בפרט הדיון בטענת אי כשירות, תומכים ומחזקים במסקנה זו. בעניינינו, הוכחה תשתית ראייתית מספקת כאמור לקיומן של מכלול נסיבות אשר יש בהן כדי להעביר את נטל הבאת הראיות מהמתנגדים, הטוענים להשפעה בלתי הוגנת, אל המבקשת, לקיים את הצוואה.

...

בנסיבות העניין, קביעת המומחית שאינה שוללת אי כשירות המנוחה, הספקות שעלו ביחס לנטילת חלק בעריכת הצוואה, נסיבות התיק, וההליכים הקודמים שהתנהלו בעניין, מביאים אותי למסקנה לפיה המנוחה לא היתה כשירה לערוך צוואה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות; ושמעתי את העדים לפניי ולאחר בחינת ההלכות המשפטיות המחייבות, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות.

סוף דבר ההתנגדות לקיום צוואת המנוחה מיום 27/8/15 מתקבלת.

אני מורה על ביטול הצוואה.

התביעה הכספית – נדחית.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ורוחב היריעה שנפרשה, ולאחר שקלתי כל יתר הנתונים הדרושים, לרבות העובדה כי התביעה הכספית נדחתה, אני מורה כי המבקשת תשלם למתנגדים הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך של 65,000 ₪.