בקשה לקיום פסק דין ומתן פסק דין בהיעדר תצהירים

טענה זו נתמכה בתצהיר השליח במסגרתו תיאר את המבקשת ואף אימת את המסירה באמצעות "מישפחת כהן (דירה 135)". עוד נטען, כי במקביל נשלח כתב התביעה לידי המבקשת באמצעות הואטסאפ וכן באמצעות דוא"ל. ביום 19.6.2023 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה על יסוד כתב התביעה והבקשה כאמור.

קרי, כבר במועד זה הובא לידיעת המבקשת דבר קיומו של פסק דין לפינוי כנגדה.

...

על החשיבות בבמועדים הסטטוטורים עמד בית המשפט ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים [פורסם בנבו] (22.5.2001): "אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה של לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב". דומני, כי בנסיבות מקרה דנן, גם אם הייתה בפני בקשה להארכת מועד, אין זה המקרה להיעתר לבקשה כאמור.

יתרה מכך, מקום בו עולה מטענות הצדדים כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין חלף מאחר שהמבקשת ידעה על פסק הדין בחודש אוגוסט 2023, הרי שגם אם בפני בית המשפט הייתה מונחת בקשה להארכת מועד, ובית המשפט היה מוצא להיעתר לה, היה מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיב נוכח מחדלה של המבקשת בהגשת הבקשה באיחור ולאחר המועד הקבוע בתקנות.

התוצאה אשר על כן, בשים לב למכלול השיקולים והטעמים כמפורט לעיל, מצאתי כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

אף הטיעונים בדבר מועד הידיעה כטעם לביטול פסק הדין החלוט, רק בתאריך 4.10.23, אינם סבירים שכן הליך ההוצל"פ תלוי ועומד משך שנים ולמבקש ידיעה מלאה על קיומו, והם אף אינם מתיישבים עם הצהרתו בתצהיר תמיכה לבקשה שהגיש לתיק ההוצל"פ, בתאריך 20.11.08, לעיכוב הליכי ההוצל"פ, ולפיה יגיש בקשה לביטול פסק דין.

זוהי צומת הזמן הראשונה ההכרחית לנקוט בפעולות על ידי המבקש, שידע על קיומו של פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה ועל פתיחתם של הליכי הוצל"פ נגדו, זאת במנותק מהליכי הפש"ר שניפתחו רק בחלוף כ-3 שנים ממועד זה. משך כל תקופה זו, שקט המבקש על שמריו ולא נקט בהליך המתאים לביטול פסק הדין ועיכוב הליכי ההוצל"פ, חרף שידע על דבר קיומם.

...

לטענתה, דינה של תביעת המבקש להידחות, בעיקר מן הטעם שתביעתו אינה עומדת בתנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה לביטול פסק דין סופי וחלוט או ל-"משפט אזרחי חוזר". לשיטתה, עיכוב הליכי ההוצל"פ כמוהו כעיכוב ביצועו של פסק דין, ובענייננו מדובר כאמור בפסק דין סופי וחלוט, שהמבקש מעולם לא ערער עליו, כפי שגם לא ערער על ההחלטה הדוחה את בקשתו לביטול פסק הדין שניתנה ביום 3.5.09.

יצוין, כי המבקש בעצמו נסמך בהליכי הגבייה על הסדר, שלא השתכלל בסופו של דבר להסדר מחייב, לפיו הוא ישלם על חשבון חוב ההוצל"פ, דבר שיש בו הכרה בעצם החוב.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא יינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: " על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " המבקש כפר בבצוע העבירה וצירף 'תצהיר' מטעמו בו הוא מצהיר את האמור לבקשה.

...

לאור כל זאת אני קובע כי בעניינו של המבקש אין חשש לעיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו.

לאור האמור; מששולם הדוח; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא יינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: " על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " המבקש טען מספר טענות לגרימת עוות דין בעיניינו; טען כי לא הוא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה אלא אחד מעובדיו.

המבקש צירף "תצהיר סתמי" ואין בו כדי לבסס טענת עוות דין המצדיקה ביטול פסק דין (ראו עפ"ת 7292-08-20 בן דוד נ' מ"י (21/10/20); רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל (10.2.15)).

...

לאור כל זאת אני קובע כי בעניינו של המבקש אין חשש לעיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור; מששולם הדוח; לאור השיהוי בהגשת הבקשה; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא יינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: " על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " המבקש טען כי ביכולתו לטעון טענות שבכוחן להביא לזיכויו מהעבירה המיוחסת לו וצירף 'תצהיר' מטעמו בו הוא מצהיר את האמור לבקשה.

...

לאור כל זאת אני קובע כי בעניינו של המבקש אין חשש לעיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור; לאור היעדר סיבה מוצדקת להגשת הבקשה באיחור של כחודש וחצי בהגשת הבקשה; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.