בקשה לקיום משפט חוזר בעבירות רצח ואינוס

ביום 21.7.2010, לאחר ניהול משפט ושמיעת עדויות וראיות רבות, בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי והשופטים א' קולה וד' צרפתי) הרשיע את המבקש פה אחד בשלוש עבירות רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שתי עבירות של חטיפה לשם רצח לפי סעיף 372 לחוק העונשין; ועבירה של אינוס וחטיפה לפי סעיפים 345(ב)(2) ו-369 לחוק העונשין (תפ"ח 127/09).

כידוע, האפשרות להורות על קיומו של משפט חוזר שמורה למקרים נדירים בלבד, שכן לאחר שהפך עניינו של המבקש לחלוט ניתן משקל רב ומרכזי לעקרון סופיות הדיון (ראו, למשל, מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529 (1999) (להלן: עניין קוזלי); מ"ח 3056/13 מכאני נ' מדינת ישראל (29.9.2013)).

ניכר כי בטענתו הנוכחית בנושא (לפיה י' וידידהּ ביצעו את מעשי הרצח בצוותא), מעלה המבקש חלופה נוספת של מינעד הגרסאות האמורות – ואולם כלל ידוע הוא כי "אין די בהצעתן של מסקנות חלופיות למסקנה המרשיעה, אף אם הן סבירות, כדי להצדיק את הפגיעה בעקרון סופיות הדיון הכרוכה בעריכתו של משפט חוזר" (מ"ח 6223/04 גולדין נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (13.10.2004); וראו גם מ"ח 138/11 ברקאי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25.7.2011)).

...

לסיכום, חזרתי והפכתי בטענותיו של המבקש ולא מצאתי כי טענותיו מקימות איזו מן העילות המנויות בחוק לקיומו של משפט חוזר.

אשר על כן, דין הבקשה לקיומו של משפט חוזר להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המענה לשאלה זו חייב לחזור ולהדרש לאמות המידה להכרעה בבקשה שעניינה זכות העיון בחומרי חקירה של אדם שהורשע, ובתוך כך הזכות לעריכת בדיקות נוספות מטעמו לצורך הגשת בקשה לקיומו של משפט חוזר.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי במעשיו של המבקש היתקיימו כל יסודות עבירת הרצח: החלטה להמית (שהתגבשה בצורה ספונטאנית ומהירה בפעם האחרונה בה החל התינוק לבכות והמנוחה התלוננה בשל כך); הכנה למעשה ההמתה (שלגביה נקבע כי הייתה שלובה במעשה ההמתה עצמו והתבטאה בנטילת סדין ובלפיתת צוארה של המנוחה); והיעדר קנטור (נקבע כי היתנהגותה של המנוחה כלפי המבקש ותינוקם לא עלתה כדי קנטור, הן מבחינה סובייקטיבית והן מבחינה אובייקטיבית).

זכות זו נדונה בהרחבה בעיניין שוורץ, שנסב על בקשתו של אדם שהורשע באונס, ובמהלך משפטו סרב ליתן דגימת דם לצורך בחינת מעורבותו בעבירות שיוחסו לו. לעומת זאת, בשלב ההיערכות להגשת בקשה למשפט חוזר הוא ביקש לקבל לידיו מוצגי חקירה שכללו דגימות דם וזרע שנמצאו בזירה כדי לבצע בהן בדיקות שיוכיחו כי הדגימות לא ניתנות לייחוס לו. בעיניין שוורץ נידרש השופט (כתוארו אז) מ' חשין הן לפן הדיוני של הבקשה והן לאמות המידה שצריכות לחול על הכרעה בה לגופה.

...

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה שהכף נוטה לעבר קבלת הבקשה.

במקרה דנן, שבו קיים חשש להשמדת ראיות, אני סבורה שניתן להקפיד פחות ביישומו של "מבחן הפוטנציאל הטמון בבדיקה". לפיכך אני מורה כי המכון יבצע את הבדיקה ההיסטולוגית בדגימות שברשותו ויעביר את תוצאות הבדיקה לידי ההגנה.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת כאמור בפסקה 48.

נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333 ו- 335(א1) לחוק העונשין והחזקת סכין שלא כדין.

ביום 15.1.2018, הגיעו לאוזניו של המבקש שמועות, לפיהן קיים סירטון בו מצולמת בתו במצב אינטימי והוא החליט לנסוע לג'נין על מנת להחזירה לביתו.

באת כוח המבקש הפניתה להחלטות, שניתנו, לטענתה, במקרים דומים, בהם הורו בתי המשפט על השבת כלי רכב, שנתפסו במהלך חקירה, אף כאשר היה מדובר במעשי אינוס, שבוצעו, לפי הנטען בתוך הרכב התפוס, ולמרות שנמצאו מימצאי D.N.A ברכב.

לעמדת המשיבה, הילכת בית המשפט העליון הנה כי אין מקום להשמדת ראיות בתיק פלילי, ודאי שלא בתיקי פשע חמור, שכן לעיתים תכופות עולות טענות בדבר אותן ראיות במסגרת בקשות למשפט חוזר והדברים נכונים ביתר שאת, מקום בו עסקינן בחומרי חקירה, הקשורים לבדיקות פורנזיות.

...

עם זאת, אני סבורה כי בשלב הנוכחי של ההליך, אי אפשר להסתפק בהצהרה זו. בהקשר זה, אוסיף, כי האפשרות של החלפת הייצוג וגיבוש קו הגנה אחר, בפרט נוכח השלב המוקדם מאד של ההליך, צריכה אף היא להילקח בחשבון (ראה ההתייחסות לחילופי סנגורים בעניין ראדה).

לאור המפורט לעיל לא ניתן להיעתר לבקשה בשלב זה והיא נדחית.

המשיב שלפניי מואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בעבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק; ובעבירה של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק בקשר לפרשת אינוסה ורציחתה של נועה אייל ז"ל (להלן: המנוחה) לפני כ-18 שנים.

בקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ) ביום 20.3.2016.

לכך מוסיפה המבקשת כי קיים חשש ממשי להמלטות המשיב ככל שישוחרר ממעצר, בשים לב לעונש הצפוי לו אם יורשע במיוחס לו. בצד המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב טענה המבקשת כי ניהול ההליך העקרי בעיניינו הוסיף להתקדם במהלך התקופה מאז ניתנה החלטתו הקודמת של בית משפט זה בעיניין מעצרו של המשיב; וכי פרשת התביעה צפויה להסתיים במהלך תקופת הארכת המעצר נושא הבקשה דנן.

...

במקרה דנן סבורני כי המסוכנות העולה מכתב האישום שהוגש נגד המשיב היא ברורה, וכפי שצוין בהחלטות הקודמות שניתנו בעניינו של המשיב, חלוף הזמן מאז בוצעו לכאורה העבירות אינו מפיג אותה כשלעצמו (ראו בש"פ 3452/16 הנזכר לעיל, בפסקה 12; בש"פ 625/16 הנזכר לעיל, בפסקה 9; בש"פ 7349/15 הנזכר לעיל, בפסקה 10).

משכך, סבור אני כי בהינתן קצב התקדמות ההליך ומורכבותו, טיבן של העבירות נושא כתב האישום, ועצמת המסוכנות, נקודת האיזון טרם שונתה במידה המצדיקה שחרורו של המשיב לחלופה.

אשר על כן אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 23.6.2016 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 28279-11-14 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

חוות דעת שהוגשו במסגרת הבקשה החדשה לקיום משפט חוזר ואשר עסקו בהתכנות לנזילת דם על עקבת נעל זרה, שנמצאה על מכסה האסלה בתא השירותים בו נרצחה המנוחה, גם שעות ארוכות לאחר הרצח, הביאו לכך, שבית המשפט העליון נעתר לבקשת הנאשם והורה על קיום משפט חוזר בעיניינו, על פי העילה שבסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד- 1984, "הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנדון". כב' השופט מלצר עמד בהרחבה גם על סוגיות נוספות שעלו בבקשה לקיום משפט חוזר, שאת חלקן הגדול דחה, ומצא את הסוגיות הבאות - המצאות דם המנוחה בתא השירותים השלישי, עקבות הנעליים הזרות על מכסה האסלה, על מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין תא השירותים השני ובין התא השלישי וכן את ראיית הדנ"א המיטוכונדריאלי משערה שנמצאה על גופה של המנוחה- ככאלה שראויות להתברר במסגרת המשפט החוזר שעליו הורה כאמור.

המאשימה, כדי לשלול את הטענה ולפיה, הנאשם למד את העובדה שהמנוחה לא נאנסה מארתור, טענה בסעיף 200 לתגובתה לבקשה למשפט חוזר (נ/181), כי מדברי הנאשם עצמו עולה, כי סבר בסופו של יום, שיש אפשרות שהמנוחה נאנסה.

הפן המשפטי בכתב האישום המתוקן, אשר הוגש במסגרת המשפט החוזר, יוחסו לנאשם 2 עבירות: רצח בכוונה תחילה - עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, לפי הדין בעת ביצוע העבירה (רצח בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 301א (7) ו-(8) לפי הדין החדש, לאחר הרפורמה בעבירות ההמתה); ושיבוש הליכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

...

מסקנה זו די בה והותר, על מנת לעורר ספק סביר באשמת הנאשם.

לסיכום חוות דעתי אני מכריע, אם כן, כי המאשימה כשלה בהוכחת אשמתו של הנאשם.

דני צרפתי , שופט סוף דבר אפוא, הוחלט ברוב דעות של כב' השופט א. קולה וכב' השופט ד. צרפתי וכנגד דעתה החולקת של כב' השופטת ת. נסים שי על זיכויו של הנאשם מכל האישומים אשר יוחסו לו בכתב האישום.