בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דין בעניין צוואה שנויה במחלוקת

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת המבקשת הנה דודתו של המנוח, אחותו של אבי-המנוח, מר אלמוני ז"ל. המנוח נפטר ביום 14.03.2007, כשהוא רווק וללא ילדים.

ז"ל, איבד את משפחתו הראשונה במלחמת העולם השנייה והקים מישפחה שניה בישראל ולכן היא מבקשת לקיים את צוואת אביה המנוח שמשפחת .

בתגובה מיום 08.11.21, אשר הוגשה על רקע בקשת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה להשלמת פרטים נוספים, טענה המבקשת כי בשעתו לא היתה למנוח בת זוג קבועה וכי בתה, שהנה בת הדוד של המנוח, היא זו שמבקשת להרות מזרעו.

דיון והכרעה הסוגיה המונחת לפתחי טרם הוסדרה בחקיקה ראשית, ולפיכך היא תיבחן לאורה של ההלכה המחייבת אשר נקבעה במסגרת פסקי הדין שניתנו בעיניין זה בבית המשפט העליון.

...

גם העובדה כי אם-המנוח ואחות המנוח, אשר נקטה בהליך של שאיבת הזרע מהמנוח, לא יזמו את ההליך שבפניי, אלא דודתו, היא התובעת, מחזקת את המסקנה כי המנוח לא הביע בחייו, בפני אימו ואחותו, את רצונו המפורש כי יוולדו לו ילדים לאחר מותו מאישה אחרת שלא היתה בת זוגו במשך חייו וכי אין בידן כל אינדיקציה ברורה המלמדת על רצונו המשוער בעניין זה, שאם היה כן, סבורני כי הן אלה שהיו יוזמות את פתיחת ההליך והיו פועלות במלוא הכוח לצורך הגשמת צוואתו הלא כתובה של המנוח.

כך גם טענת התובעת עצמה כי היא זו שהגתה את רעיון שאיבת הזרע מהמנוח בסמוך למועד פטירת המנוח, מחזקת המסקנה לעיל.

אשר על כן, לאחר שעיינתי בטענות התובעת, משעה שלא נטען דבר וחצי דבר בעניין רצונו של המנוח והתביעה התבססה על רצון יתר בני המשפחה להמשכיות, אשר למעט התובעת, בחרו הם שלא להתייצב להליך וברוח תקנות סדר הדין האזרחי לניהול הליך שיפוטי ראוי והוגן, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מצאתי כבר בשלב זה להורות על דחיית התובענה.

גם בדיון השני שהתקיים בפני ביום 17.2.21 שבתי והעליתי את נושא המומחה, ויותר מפעם אחת, בין היתר, לאמור: "יש חוות דעת אחרת, מאוחרת לחוות הדעת שאדוני מציין, שלפי האמור בחוות הדעת הזאת, המנוחה כן הייתה כשירה לערוך צוואה. עכשיו, אני בשלב הזה, לא קובע איזה חוות דעת עדיפה. גם, בין היתר, לנוכח המחדל החמור, שמי שהיה אמור לבקש מומחה מטעם בית המשפט, לא ביקש. אז במסגרת פסק הדין, אני אצטרך להיתמודד עם חוות דעת אחת מול חוות דעת שניה, מול עדויות, ולפי זה להחליט, האם הוכח או לא הוכח, שהיא ידעה או לא ידעה, לפי הנטלים הקבועים בדין" (עמ' 5, ש' 24-31; הדגשה לא במקור).

עוד ובנוסף, טוענים המשיבים 1-2 כי חרף האמור בחוו"ד, המבקשים, באמצעות ב"כ, הגישו לרשם הירושה בקשה לקיום צוואה וכתב שהמנוחה הייתה צלולה לחלוטין.

לדבריהם, עדותו של ד"ר גורביץ נחוצה (ר' לעיל) ואף עדותו של ד"ר שם טוב, מי שכתב חוו"ד על אודות המנוחה בתיק האפוטרופסות שהתנהל בעיניינה, חשובה כדי שהשאלות השנויות המחלוקת תתבררנה באמצעות עדותו.

בדיון שהתקיים בפני ביום 29.4.21 הוסיפו ב"כ הצדדים לטעון באשר לבקשה, כאשר בין לבין הודיע עו"ד אייגנר, ב"כ המשיבים 3-4 (שלהזכיר, היתנגד לכל שלוש הבקשות): "אז אני, אני מסכים למינוי מומחה מטעם בית המשפט... אני מסכים לבקשתו של חברי" (עמ' 316, ש' 14-18).

...

אשר על כן ומכל המקובץ, הריני להורות: בקשה 45 – נדחית.

בקשה 49 – נדחית.

בשים לב לתוצאת ההליך, אני מחייב את המבקשים 1-2 בשכ"ט ב"כ המשיבים 1-2 בסך של 2,500 ₪.

בבית המשפט העליון ע"א 7077/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלונית 3. האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון משרדי ממשלה ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בחיפה מיום 30.6.2022 בת"ע 27657-07-20 שניתנה על ידי כבוד השופטת ל' זרבל-קדשאי בשם המערער: בעצמו ][]פסק-דין

בחודש יולי 2020 הוגשו לבית המשפט קמא שלושה הליכים בעיניין צוואתה של אשה שנפטרה כשלושה חודשים קודם לכן (להלן: המנוחה) (ת"ע 11925-07-20, ת"ע 12214-07-20, ו-ת"ע 27657-07-20).

המשיבות 2-1 הן גיסותיה של המנוחה והמערער טוען שהיה בן זוגהּ, אם כי ממסמכים שהוגשו בהליכים עולה שטיב הקשר בין השניים שנוי במחלוקת בין הצדדים או חלקם.

המותב ציין, בין היתר, כי הדיון מיום 7.6.2022 נוהל באופן עינייני, "ככל הניתן באופן שוויוני וללא מתן עדיפות לצד מסוים ובהיתחשב במגבלת הזמן". עוד צוין כי המערער לא העלה השגות על תוכן ההחלטה בעיניין הסרת החיסיון, וכי ככל שלגישתו קיים מיסמך ספציפי שלא ניתן להשיג באמצעות הצוו – ביכולתו להגיש בקשה מתאימה.

בנסיבות אלו נקבע, בין היתר, כי לא תדון "כל בקשה נוספת" מצד המערער שעניינה גילוי מסמכים.

...

מכל מקום, המערער טען כי המותב מנע ממנו להעלות את מלוא טענותיו בדיון מיום 7.6.2022 וכי "לא אפשרו [למערער] להגיד משפט ללא הפרעה". כמו כן טען המערער כי המותב אינו מתייחס לבקשות דחופות שהגיש, ובמקביל נעתר לכל בקשותיה של המשיבה 1 – ובפרט לבקשתה לפטור מהתייצבות לדיון, שאותה סבר המערער כי היה מקום לדחות.

הליכי פסלות אינם האפיק המתאים להעלאת השגות על החלטות הנוגעות לניהול הדיון שהתקיים בהליך (השוו: ע"א 2737/18 פלונית נ' פלונית, פסקאות 3 ו-5 (29.5.2018)) – ומכל מקום, בנסיבות העניין לא שוכנעתי שהגבלת זמן הטיעון של הצדדים מהווה חריגה מניהול סביר של הדיון.

אולם, בנסיבות המקרה דנן, ומששוכנעתי כי אין מתקיימת בענייננו עילת פסלות לגופו של עניין – שגגה זו לבדה אין די בה להצדיק את פסילת המותב (ראו והשוו: ע"א 2004/18 פלונית נ' פלונית, פסקה 3 (18.7.2018); ע"א 2310/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (9.7.2020)).

הערעור נדחה, אפוא.

מקורה של הבקשה שבפני בסכסוך שנסב על ירושת אימם של המבקש, המשיב 1 (להלן: המשיב) ושמונת אחיהם הנוספים (להלן: המנוחה).

בית המשפט לעינייני מישפחה בחן את התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 72(א) לחוק הירושה, וציין כי התקיימותם של שני הראשונים שבהם אינה שנויה במחלוקת.

בית המשפט לעינייני מישפחה דחה את טענתו של המבקש לפיה המשיב הסתיר את קיומה של הצוואה על מנת להיתחמק מתשלום חובות לנושיו, וזאת בשים לב לכך שהליך פשיטת הרגל בעיניינו הסתיים עוד לפני שהוגשה הבקשה למתן צו הירושה.

יוער כי בהמשך לפסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה חודשו הדיונים בבקשה לקיום הצוואה ובהתנגדות לה. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין האמור לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה.

למרות ניסיונו של המבקש לשוות כסות עקרונית לבקשתו, אני סבורה כי הכרעותיהן של הערכאות הקודמות נטועות היטב בנסיבותיו של המקרה דנן.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בית משפט לעינייני מישפחה בחיפה · ת"ע 26852-12-18 אלמונית נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח' · ת"ע 26915-12-18 · ת"ע 46902-07-21 לפני כבוד השופט טל פפרני, סגן הנשיאה בעיניין עזבון המנוחה: התובעת/המבקשת פ' ז"ל ת"ז XXXXXXXXX אלמונית ת"ז XXXXXXXXX ע"י ב"כ עוה"ד ליאורה אוחנה הנתבעים/המשיבים 1. פלוני ת"ז XXXXXXXXX 2. פלונית ת"ז XXXXXXXXX ע"י ב"כ עוה"ד רות בן שמואל פסק דין

פסק דין זה מכריע בסוגיות כמפורט להלן: · ת"ע 26852-12-18 - בקשה לקיום צוואה מיום 27.8.15.

עוד נקבע בפסיקה, כי כאשר נסיבות המקרה מלמדות כי היתקיימה תלות מקיפה ויסודית של המצווה בנהנה, והוראת הצוואה השנויה במחלוקת, היא בעליל לטובת הנהנה, נטל ההוכחה יעבור אל מבקש קיום הצוואה.

תלות זו החלה עובר למועד ערכית הצוואה, כאשר המבקשת הנה היחידה שנושאת במטלות הסיוע, זאת חרף קיומם של המתנגדים, ילדיה הנוספים.

האמור לעיל, מעיד על כך שהמנוחה לא הביעה את רצונה האמיתי, והראיות שיובאו בפרקים הבאים, בפרט הדיון בטענת אי כשירות, תומכים ומחזקים במסקנה זו. בעניינינו, הוכחה תשתית ראייתית מספקת כאמור לקיומן של מכלול נסיבות אשר יש בהן כדי להעביר את נטל הבאת הראיות מהמתנגדים, הטוענים להשפעה בלתי הוגנת, אל המבקשת, לקיים את הצוואה.

...

בנסיבות העניין, קביעת המומחית שאינה שוללת אי כשירות המנוחה, הספקות שעלו ביחס לנטילת חלק בעריכת הצוואה, נסיבות התיק, וההליכים הקודמים שהתנהלו בעניין, מביאים אותי למסקנה לפיה המנוחה לא היתה כשירה לערוך צוואה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות; ושמעתי את העדים לפניי ולאחר בחינת ההלכות המשפטיות המחייבות, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות.

סוף דבר ההתנגדות לקיום צוואת המנוחה מיום 27/8/15 מתקבלת.

אני מורה על ביטול הצוואה.

התביעה הכספית – נדחית.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ורוחב היריעה שנפרשה, ולאחר שקלתי כל יתר הנתונים הדרושים, לרבות העובדה כי התביעה הכספית נדחתה, אני מורה כי המבקשת תשלם למתנגדים הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך של 65,000 ₪.