בקשה לקיום דיון נוסף בפסילת בחינת הסמכה לרבנות

לאחר קיום דיון נוסף בו נחקרו המבקש ומנהל משאבי אנוש קמעונות במשיבה (להלן – מנהל משאבי אנוש) והוגשו סיכומים בכתב, דחה בית הדין האיזורי את הבקשה לסעד זמני בהחלטה מושא בקשת רשות העירעור שבפני (להלן – ההחלטה).

לצד הטענה כי פיטורי המערער הם "פיטורי נקם" מעלה המערער שורה ארוכה של טענות שניתן לסווגן במספר ראשים: הראש האחד הוא טענות בסוגית הסמכות ופיטורים בנגוד לתקשי"ר. בין השאר טוען המבקש כי חברי הפורום שקבל החלטה על פיטוריו לא הוסמכו בכתב לפטרו וכי קיים פסול מובנה בהיותם של חברי הפורום עדים, דיינים ובעלי הדין בעת ובעונה אחת.

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות העירעור, החלטת בית הדין האיזורי וחומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לדחות את בקשת רשות העירעור, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.

קיים לפיכך טעם רב בעמדת המשיבה בתגובתה בבית הדין האיזורי לבקשה לחייבה להגיש כתב הגנה כי "הנסיבות העובדתיות כבר אינן רלוואנטיות להמשך בירור התביעה ומצריכות תיקון מהותי של כתב התביעה" (ראו גם: החלטת בית הדין האיזורי מיום 24.8.2020 המקבל את נימוקי המשיבה לאי הגשת כתב הגנה).

...

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי וחומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לדחות את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.

בנוסף, אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה כל עוד לא נבחנו לגופן טענותיו באשר לסמכות הפורום שקיבל את החלטת הפיטורים, שהועלו לראשונה בהליך הזמני השלישי, יש מקום למתן סעד זמני, הגם שניתן היה להעלות טענות אלה מבעוד מועד בפני המשיבה ונוכח עיתוי העלאתן לראשונה בפני בית הדין האזורי.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

נטען שהמשיב נפסל בהיעדר, המשיך לנהוג, וביום 21.6.21, נתפס בעת שנהג בפסילה בשל הליך זה, ונפתח נגדו תיק נוסף, בשל נהיגה בפסילה, וכעת מנסה המשיב לבטל את הפסילה עד תום ההליכים שהושתה עליו בהליך זה על מנת לאיין את התיק הנוסף שתלוי ועומד נגדו.

זימון לדיון בבקשה באמצעות הטלפון אשר לטענת ב"כ המשיב שאין לראות בזימון הטלפוני הזמנה כדין, ומכאן שיש לבטל את החלטת הפסילה עד תום ההליכים, שניתנה בהיעדרו – בעפ"ת 31027-06-21 ח'טיב נ' מדינת ישראל, מיום 30.6.21, קבע כב' השופט מ' דאוד, שהיות שהמזכירות לא יישמה החלטת בית המשפט ולא זימנה את הנאשם כדין, בהתאם להוראות הדין, ובצעה זימון טלפוני בלבד, יש מקום שהמערער ייהנה מהספק, נוכח טענתו שלא ידע על מועד הדיון, הגם שידע על קיומו של ההליך באופן כללי, ופסק הדין שניתן בהיעדרו בוטל.

סעיף 64 ב' (ב) לפקודת התעבורה, מסמיך שוטר, כאשר יש לשוטר חשד סביר להניח שהנוהג שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

בעח (ת"א) 4215-04-10 אוהד פיטר נ' משטרת ישראל / ענף התנועה, שם נפסל העורר לתקופה של 6 חודשים, לאחר שנתפס לכאורה נוהג תחת השפעת סמים, עמדה כב' השופטת חיותה כוחן על מסוכנות העבירה בציינה: "בית המשפט העליון אמר את דברו לא אחת באשר לנהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול. מדובר בעבירה שיש בה כדי לסכן את שלום הציבור. העורר לקח על עצמו סיכון מיותר כאשר עלה על ההגה בהיותו תחת השפעת סמים." בעניינינו, בחינת נסיבות ביצוע העבירה מעידה על מסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של המשיב.

עברו התעבורתי של המשיב, שכולל תאונת דרכים והרשעות בנהיגה ללא רישיון נהיגה, ונהג חדש צעיר ללא מלווה, בותק נהיגה שאינו רב, והתנהלותו של המשיב, שלא טרח להפקיד רישיון בהליך שלפני, על אף שהודע לו על הפסילה, מעידים על הזלזול שמפגין המשיב בצוי בית המשפט, ובחוק, ועל המסוכנות שניבטת מהמשך נהיגתו.

...

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי שקיימות די ראיות לכאורה, לרבות תוצאות המעבדה, אינדיקציה חיובית לסם, דוחות הפעולה של השוטרים, הודעת המשיב ודוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, להוכחת האשמה לכאורה המיוחסת למשיב.

אני סבור, שהמדיניות הזו עתידה לשאת פרי.

בהינתן האמור, ובהתחשב בזמן שחלף מאז האירוע ועד היום, אני מורה על פסילת המשיב מלנהוג ו/או מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים וקוצבת את הפסילה למשך 5 חודשים.

נטען כי הוא מאפשר למישטרה לעכב אנשים באופן שרירותי, ואף "נותן היתר להמשך השיטור המפלה והמשפיל כלפי מי שנראה בעיני שוטרים 'בעייתי' או 'חריג' על בסיס תחושה סובייקטיבית". בתמצית, טענתם המרכזית של מבקשים אלה היא כי למעשה לא נקבע בפסק הדין כל מבחן אובייקטיבי להפעלת הסמכות לידרוש תעודת זהות, וכי בפועל השמוש בסמכות זו ייעשה באופן מפלה ופסול.

מעבר לכך שלא עולה כי הוגבלה אפשרותה לטעון טענות שונות, ממילא הדבר אינו עונה לתנאים של פסיקת הלכה שמצדיקה דיון נוסף, שאינו בגדר "ערעור נוסף". הסמכות לבצע פעולות שיטור נוספות בדנג"ץ 2707/21 מבקשת המדינה לקיים דיון נוסף בקביעת בית המשפט לפיה "חוק תעודת זהות אינו מסמיך... לבצע פעולות שיטור נוספות [כגון תישאול, בדיקת פרטים במסוף המשטרתי, בירור טלפוני עם המוקד המשטרתי וכיוצא באלה] פרט לדרישה להזדהות באמצעות תעודת זהות, בלא שהתעורר חשד סביר לבצוע עבירה" (פסקות 15, 35 לפסק דינה של הנשיאה חיות).

וכן ראו, למשל, דנג"ץ 2789/18 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פסקה 5 (25.6.2018); יגאל מרזל "סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה – 'דיון נוסף' בדיון הנוסף" ספר דורית ביניש 181, 236 (קרן אזולאי, איתי בר סימן טוב, אהרן ברק ושחר ליפשיץ עורכים, 2018)).

...

ההחלטה שלא להיעתר לבקשות העותרים לקיום דיון נוסף אינה מונעת מהם את תקיפת הנוהל החדש, ככל שהם סבורים שהוא לוקה, למשל, בחוסר סבירות ומידתיות, או שהוא כולל פעולות שאין למשטרה סמכות לבצע.

סוף דבר, לא מצאתי כי ההלכות שנקבעו בפסק הדין מגלות עילה לקיום דיון נוסף בו. אשר לבקשות מטעם העותרים, ההלכה לפיה יש לשוטר סמכות לדרוש תעודת זהות גם ללא חשד סביר – במגבלות שנקבעו – אינה מכילה את ממד החדשנות הנדרש, נוכח הדין שקדם להלכה זו. אשר להלכה לפיה לא ניתן לעכב אדם לאחר בדיקת זהותו, לשם ביצוע פעולות שיטור נוספות – הרי שלא הונחה תשתית לכך שהלכה זו יוצרת קושי, ודאי לא ניכר, בעבודת המשטרה.

הבקשות נדחות.

איני מוצאת להרחיב בדברים, מעבר ציון העובדה כי הבחינה במתכונת זו כוללת שלושה חלקים; חלק כתיבה (20 נקודות) ועוד שני חלקים במתכונת של שאלות רב בררתיות אשר כל אחת מהן מזכה בנקודה (40 שאלות בכל חלק).

סעיף הקובע כי - "חוזה שלפיו יינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההערכה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט". נקבע כי האמור חל על בחינות ההסמכה לעריכת דין ואף שאינו מונע ביקורת שיפוטית, הרי שעת עסקינן בדין המינהלי - יש בו להוביל לצימצום הבקורת השיפוטית על החלטות הועדה הבוחנת.

לא נשמטה מעיני העובדה שבאותו מקרה, חרף דברים ברורים אלו, נפסלו מספר שאלות (לרבות משום שנקבע עניינית כי אף תשובה לא הייתה נכונה בחלק מהשאלות), ברם נראה כי בית המשפט לא ייטה ללכת בדרך זו. כאמור לעיל, בפסיקה מאוחרת יותר (ר' לעיל וטקין ופרץ) - הבהירה ערכאת העירעור בצורה ברורה כי ספק אם יש מקום לבחון השאלות לגופן ואם לא די בעמידה באותו מבחן של קיום זיקה ראציונלית, בין השאלה והתשובה הנכונה.

עת שחלופה א' אינה נכונה, אך המידע לכך נמצא בחוק שלא נכלל בחומר - שקלתי אם לא לפסול את התשובה בכללותה (כבקשתם המאוחרת של העותרים, בהודעתם לאחר הדיון בעתירה).

שאלה אשר לא נפסלה במלואה אלא נקבע כי ינתן נקוד לחלופה נוספת בה. בחינת הנתונים הפרטניים של העותרים בתיק זה מלמדת כי הדבר יכול להביא למירב לעוד שני עותרים שיעברו את הבחינה, מתוך 20 העותרים אשר בעתירה זו (העותר 15 - מר מרדכי קנבסקי והעותר 16 - מר אלנתן חיו).

...

אף שאין צורך להידרש לצדקת התשובה שנבחרה, אציין כי מקובלת עלי הנמקת המשיבות כפי שהובאה בסעיפים 215-204 לתשובתן.

מקובלת עלי עמדת המשיבות כי אותן סמכויות, כלולות בסמכויות בתי המשפט על פי כל חיקוק.

סופם של הדברים הוא כי העתירות אפוא נדחות.

] זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים נ' סולברג, ד' ברק-ארז וי' אלרון) בבג"ץ 1489/23 מיום 28.6.2023 (להלן: פסק הדין), שבו נדחתה על הסף עתירת המבקש להורות על ביטול החלטת ועדת המשמעת של מחלקת בחינות והסמכה ברבנות הראשית לישראל (להלן: ועדת המשמעת) מיום 23.11.2022, שקבעה כי יש לפסול את בחינתו של המבקש בשל הפרת נהלים וחשש לפגיעה בטוהר הבחינות.

...

בנוסף, עתר המבקש לחסות את שמו ופרטיו המזהים "מחשש לפגיעה בעתיד עם תפקידים בשרות המדינה והשירות הציבורי". המשיבים, מנגד, טענו כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת הוועדה, והוסיפו כי הבקשה לחסות את פרטי המבקש אינה מבססת פגיעה בפרטיותו המצדיקה לאסור על פרסומם.

טענות אלו, כך נקבע, נבחנו ונדחו באופן מנומק ויסודי, ולא נמצאה עילה משפטית להתערבות בהחלטה מבוססת זו. בית המשפט הוסיף וקבע כי הדוח שהגיש המבקש אין בו כדי לשנות ממסקנה זו, שכן די בהחזקת טלפון נייד על ידי הנבחן, לפרק זמן ממושך וללא השגחה, כדי לבסס את הפרת המשמעת, וזאת ללא תלות בהוכחת השימוש המדויק שנעשה בו. מכל מקום, צוין כי החזקת הטלפון הנייד היוותה אך טעם אחד לפסילת מבחנו של המבקש, לצד טעמים נוספים ובהם ההפרעה למהלך התקין של הבחינה.

לאחר עיון בפסק הדין ובטענות המבקש, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.