בקשה לקיום דיון נוסף בביטול המחאת חובות בפירוק אגודה שיתופית

רקע: המערער בעל משק 56 במושב עובדים שער אפריים , אגודה שיתופית שנכנסה להליכי פירוק ביום 26.4.04 ומונה לה מפרק מפעיל,עו"ד איתן ארז.

ביום 6.3.17 נדחתה בקשת המערער לפני רשם האגודות השיתופיות להאריך לו את המועד להגשת ערעור נוסף על צו התשלומים, תוך חיובו בהוצאות.

בהחלטה הנ"ל דחה רשם האגודות השיתופיות גם את טענות המשיב לגופו של עניין, ובכלל טענות בדמות טענת ה"פרעתי" שהעלה במסגרת תיק ההוצל"פ. ביום 23.4.17 הומחו זכויות המפרק בתיקי החוב של האגודה ותיק ההוצל"פ לידי המערערת כאן ,ובהתאם לכך, עודכנו פרטי הזוכה בתיק ההוצל"פ כך שבמקום המפרק נרשמה המערערת כ"זוכה" בתיק.

לאחר סילוק העתירה המנהלית על הסף, פנה המשיב במסגרת תיק ההוצל"פ בבקשה בטענת "פרעתי". בבקשתו העלה המערער מספר טענות ובין היתר טען לטעויות בכרטסת הנהלת החשבונות שהוותה בסיס לצוו התשלום, פירעון החוב לאחר פתיחת התיק באמצעות התמורה שהתקבלה במסגרת מכר מגרשו על פי ההחלטה בבג"צ בודנשטיין, ובכל מקרה לטענתו ,יש לקזז מהחוב סך של 1,200,000 ₪ שהועברו בזמנו לאגודה השיתופית ולא נזקפו בכרטסת לטובתו .

החלטת הרשמת הרשמת בהחלטתה נושא העירעור דחתה את כל טענות המערער בבקשה בטענת פרעתי -חלקן מחוסר סמכות וחלקן בהיעדר הוכחה כדבעי, וזאת בארבע קביעות מהותיות כדלקמן: אין בסמכות רשם ההוצאה לפועל לידון בחיובים ובזיכויים לפני מועד מתן הצוו בכרטסת של המערער אצל האגודה גם אם נפלה שגגה .יתר על כן משנקבע מנגנון בפקודת האגודות השיתופיות של ערעור על צו התשלום והמערער שניסה לפעול במסגרתו נדחה , אין רשם ההוצאה לפועל מהוה ערכאת ערעור.

הנטל עובר אל הזוכה גם כאשר עובדה מהותית כלשהיא, שהחייב נידרש להוכיח את קיומה, נימצאת דוקא בידיעתו המיוחדת של הזוכה, והסבת הנטל מתרחשת לאחר שהחייב הביא ראיה לכאורה לתמיכת גירסתו.

במסגרת טענות להפטר מחבות בשל עובדות שהתעוררו לאחר מתן פסק הדין ובתחומה של בקשה לפי סעיף 19 יכול החייב להעלות טענה של שינוי נסיבות מהותי, שאז בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לקבוע כי פסק הדין אכן לא יבוצע בגלל שינוי הנסיבות שחל לאחר נתינתו בלא שהוראתו מורה על בטלות פסק הדין, אלא רק על אי ביצועו מהנימוק האמור.

...

דומה שהחלטת הרשמת בהיותה ברורה ומפורטת לא סטתה מההלכה הפסוקה ולכן הניסיון להרחיב את סמכותה על מנת שהמערער יוכל להעלות טענות מהאוב , דינן להידחות.

ראשית, מבחינה דיונית דין הסתמכות המערער על התצהיר הנ"ל , שנמשך ,להידחות שעה שהמערער לא ביקש להעיד את המפרק מטעמו בדיון בבקשה בטענת פרעתי לפני הרשמת .

לסיכום לאור האמור הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון דנג"ץ 9299/16 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר המבקש: יונתן זאנדני נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. עו"ד נמרוד טפר בתפקידו כמפרק מפעיל של ינון מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (הנשיאה מ' נאור, והשופטות: א' חיות ו-ד' ברק-ארז) מתאריך 16.11.2016 ב-בג"ץ 5945/14 ו-בג"ץ 4577/15 המבקש: בעצמו בשם המשיב 1: עו"ד יונתן ציון-מוזס בשם המשיב 2: עו"ד נמרוד טפר ][]החלטה

בהקשר לכך, המבקש ביקש להסתמך על הליך אחר בעיניין פירוק המושב, שבו לדבריו במסגרת ההליכים – בוטלה הריבית שהאגודה שילמה, ועתירה כנגד החלטה זו נדחתה בפסק דין ב-בג"ץ 5161/14 יעקב שחם יזמות בע"מ נ' ינון מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (02.11.2015) (להלן: עניין שחם)).

פסק הדין בעתירות בתאריך 16.11.2016 בית המשפט העליון פסק, לאחר דיון בעתירות, כדלקמן: "לאחר שקראנו בעיון את טענות הצדדים, והוספנו ושמענו טענות על-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירות להדחות. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות רשם האגודות השיתופיות (ראו: בג"ץ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נב(5) 614, 623 (1998); בג"ץ 4669/14 נמרוד נ' רשם האגודות השיתופיות פסקה 13 לפסק דינה של חברתי השופטת א' חיות (10.5.2015); עניין שחם). טענות העותר [המבקש – ח"מ] ביסודן הן טענות ערעוריות, המלינות על קביעות שבעובדה ועל יישומן. אין מקומן להתברר בפני בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. אכן, בית משפט זה שב והתריע על כך שהעדר ערעור בדין על רשם האגודות השיתופיות אינו אלא אנומליה אנאכרוניסטית אשר יש למצוא לה פיתרון, ויפה שעה אחת קודם (ראו: עניין שחם; ראו גם: בג"ץ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 50 לפסק דינו של השופט י' עמית (8.12.2010)). לקריאה זו מצטרפת גם אני. אולם כל עוד לא תוקנה החקיקה, לא יהפוך עצמו בית משפט זה לערכאת ערעור רגילה. טענות העותר [המבקש – ח"מ], רובן ככולן, אינן עולות בקנה אחד עם אמות המידה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטות הרשם, ועל כן דין העתירות להדחות". במסגרת פסק הדין נדחו גם טענותיו של המבקש לגופן, וכך נקבע לעניין זה: "מכל מקום, גם לגופם של דברים, לא מצאתי כי נפלו טעויות בהחלטותיו המנומקות של הרשם, אשר יש בהן כדי להצדיק את התערבותנו. כך, בפרט, לנוכח העובדה שטענותיו בעירעור על החלטת המפרק נדונו ונדחו לגופן, על אף דחיית בקשותיו להארכת המועד להגשתו. אף לא מצאתי ממש בטענת העותר [המבקש – ח"מ] כי בהפעלת סמכותו להכריע בתביעות חוב, מכוח תקנות האגודות השיתופיות (פירוק), פעל המפרק בנגוד עניינים" (ראו: פיסקה 9 לפסק הדין; ההדגשות שלי – ח"מ).

לטענת הרשם – הבקשה איננה עומדת באמות המידה לשם קיומו של דיון נוסף, וזאת מאחר שפסק הדין איננו קובע כל הלכה, והוא ממוקד כולו בהכרעה כי טענותיו של המבקש הן, בעיקרן, טענות ערעוריות, אשר אינן מצדיקות היתערבות בהחלטות עוזר הרשם.

המפרק מדגיש עוד, כי בנסיבות אלו אין גם בסיס לטענת ההשתק נוכח העובדה כי בשני ההליכים דובר בשיקים שונים, בסכומים ובחיובים שונים.

...

אביא את נימוקיי למסקנה מיד בסמוך.

יישומן של אמות המידה הנ"ל על המקרה שבפני מובילה למסקנה כי עניינו של המבקש איננו בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים כי יערך בהם דיון נוסף.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לדיון נוסף נדחית.

משמעות הדבר היא שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן ולהפך (ראו: עניין אלו עוז בע"מ, שם והאסמכתאות הנזכרות).

לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות (ראו: עניין אלו עוז בע"מ, לעיל, בפיסקה 11; רע"א 8630/05 ניר שיתופי- אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עריית הוד השרון, בפיסקה 6 ([פורסם בנבו], 10.4.2007)).

ברע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות נ' גייר (פורסם בנבו) נקבע בין השאר: "כבר נפסק, כי הכבדה איננה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים – כוונה שלא נטענה בנדון דידן - ולעתים אף גובה סכום התביעה עשוי להיות אות לקיומה, כגון "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (דלק נ' אטיאס (טרם פורסם) (השופט גרוניס)); ראו גם רע"א 6614/06 כפרית תעשיות נ' Icc Industries (טרם פורסם).

לא זו אף זו: המבקש הודה כי החברה החייבת נקלעה לקשיים כלכלים והיא נימצאת בהליך פירוק.

זאת ועוד, סכום החוב בהוצאה לפועל עומד על סך של 200,000 ₪ בערך בתוספת שיק נוסף שחולל על סך של 101,818 ₪ דבר שמעמיד את כל החוב על סכום של 280,000 ₪ בערך.

עם זאת, על מנת שלא לנעול שערי המדינה בפני יציאת המבקש לחו"ל ובאיזון שבין כלל האינטרסים של שני הצדדים ובמיוחד זכות המבקש לחופש התנועה אני קובע כי צו עיכוב יציאת המבקש מן הארץ יבוטל בכפוף לתנאים הבאים: העמדת שני ערבים לסכום החוב העדכני בהוצאה לפועל: שני ערבים שעובדים ומשתכרים הסך 10,000 ₪ נטו לחודש כל אחד מהם.

...

סוף דבר: כמפורט לעיל, בין כלל השיקולים קיימים יחס גומלין שכונו בפסיקה כ"מקבילית כוחות".

במצב דברים זה, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי נוכח קיומה של עילת התביעה וטענותיה של המשיבה בעניין מאזן הנוחות אני מחליט להותיר את הצווים על כנם.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וטענותיהם האחד כלפי משנהו, הגעתי למסקנה כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן.

בקשה של הנאמן להקפאת הליכים של אגודת תפוחי אדמה עצמונה - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "האגודה"), המצוייה בהקפאת הליכים מיום 22.01.15 - לקבוע, כי כתב המחאת הזכות עליה חתמה האגודה ביום 23.10.14, המקנה למשביר לחקלאי בע"מ (להלן: "המשיבה"), הזכות לקבלת כספי המענק המוחזקים אצל משרד החקלאות, היחידה להשקעות בתשתיות בענף החקלאות המנהלה (להלן: "משרד החקלאות") - בטלה כלפי הנאמן, בהיותה העדפת נושים מכח סעיף 355(א) לפקודת החברות והעדפה פסולה מכח סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980.

המחאת הזכות אינה סותרת ואינה מנוגדת לתנאי איגרת החוב של האגודה, בה התחייבה שלא למסור או לשעבד רכושה לצד ג', אלא בכפוף לאישור הבנק, בנוסף קיים פער זמנים בין המועד בו נתנה המחאת הזכות לגיבושו של השיעבוד הצף.

"מי שאינו יכול לפרוע מכספו את חובותיו כשמגיע זמן פירעונם, וכדי לתת עדיפות לנושה פלוני או למי שערב לחובו או מתוך אילוץ או שדול שלא כדין מצד אותו נושה או מטעמו הוא מעביר נכס או משעבדו, או משלם כסף, או נוטל על עצמו התחייבות, או נוקט הליך משפטי או ניכנע לו, לטובת הנושה או נאמנו, ועל סמך בקשת פשיטת רגל שהוגשה תוך שלושה חדשים מיום שעשה כן הוכרז פושט רגל, יראו את מעשהו כמעשה מירמה ויהיה בטל כלפי הנאמן". היסוד הראשון, אפוא, הנו חידלות פירעון - דהיינו, כי בעת ביצוע ההעברה החברה לא יכלה לפרוע את כל התחייבויותיה כלפי כלל הנושים.

בדיון שהתקיים ביום 19.1.15, מאשר ב"כ האגודה לשאלת ביהמ"ש," מתי היתנפצה המציאות מול פני המבקשות, אני משיב שזה היה בחודש אוקטובר 2014". דהיינו, עת נחתמה המחאת הזכות היתה האגודה במצב של חידלות פירעון.

נבחן, אפוא, אם מיתקיים היסוד השלישי של העדפת נושה "...הפסיקה ראתה בסמיכות הזמנים בין מועד העברת נכס מנכסי החברה לאחד מנושיה לבין מועד כניסתה להליכי הבראה או פירוק משום ראיה נסיבתית לקיום העדפת מרמה. המשקל הראייתי שיוחס בהקשר זה לסמיכות הזמנים שונה ממקרה למקרה... הראציונאל העולה מפסיקה זו הוא כי במקום שהעברת הערך מן החברה לאחד מנושיה ערב הפרוק או השקום הייתה חלק ממערכת יחסים נמשכת בין החברה לבין אותו נושה שמטרתה הזרמת "חמצן פינאנסי" לחברה, ייטה בית-המשפט שלא לפסול את העיסקה כהעדפת מרמה.

זאת ועוד, במכתב של המשיבה לנאמן מיום 29.11.17 (סעיף 7 לנספח 6), נאמר, כי "הכספים שהומחו למרשתנו מכח כתב ההמחאה לא נתבעו ע"י מרשתנו כחוב שהאגודה חבה לה במסגרת תביעת החוב שהוגשה מטעמה..." טענה זו אינה נכונה עובדתית, כיון שהסכום כן נכלל בתביעת החוב, ובשל כך גם באה הבקשה לתקן את תביעת החוב, אחרת לא היה צורך בתיקון תביעת החוב.

...

סוף דבר, בהיות המחאת הזכות בגדר העדפת נושים, והמחאה על דרך השיעבוד, שנחתמה כאשר האגודה חדלת פרעון, ללא הסכמת הבנק, והשיעבוד הצף קודם לה אני מקבלת הבקשה וקובעת כי המחאת הזכות בטלה כלפי הנאמן.

המשיבה תשלם הוצאות הבקשה בסכום של 20,000 ש"ח להיום.

בפסק הדין נדחתה עתירת המבקשות להעברת מיסמכי הפרוק הזמני של האגודה השיתופית שער אפרים (להלן: האגודה) למשרד רשם האגודות השיתופיות כך שתנתן להן רשות לעיין ולהעתיק את כרטסות הנהלת החשבונות ומאזני הפרוק השנתיים הנוגעים להן; וכן לביטול המחאת החובות של המבקשות למשיבה 4 שבוצעה במסגרת הליך הפרוק.

באשר לסעד הנוסף שהתבקש בעתירה, צוין כי המחאת החוב שביצע המפרק למשיבה 4 קיבלה אישור בתיק הפרוק, וככל שהמבקשות סבורות כי עומדת להן טענת "פרעתי", בג"ץ אינו האכסניה המתאימה לבירור טענה זו. בבקשה דנן טוענות המבקשות כי יש לקיים דיון נוסף בפסק הדין, שכן נקבעה בו הלכה חדשה לפיה ניתן לפטור מפרק אגודה שיתופית מחובתו למסור את כל מיסמכי הפרוק כתנאי לשחרורו מתפקידו, כנדרש לפי תקנה 9 לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות האגודות השיתופיות).

...

בפסק הדין נקבע כי "דין העתירה להידחות, ולו בשל מספר טענות סף, כמו סעד חלופי, מעשה בית דין, שיהוי ועוד". כפי שצוין בפסק הדין, הליך פירוק האגודה הסתיים ובעקבות זאת שוחרר המשיב 3 בחודש יוני 2018 מתפקידו כמפרק מפעיל של האגודה.

להשלמת הדברים יצוין כי ביום 12.6.2023 הגישו המבקשות "בקשה לקביעת מועד מוקדם לדיון פרונטלי בעתירה לדיון נוסף". דין הבקשה לדיון נוסף להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.