בקשה לקיום דיון בהעדר נאשמת

ראו בעיניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם): "אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה" ובהמשך: "כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו". בעיניינו של הנאשם, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון.

...

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". בעניינו השיהוי הבקשת הבקשה הוא למעלה משלוש וחצי שנים!!! לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם לדיון, משלא שוכנעתי כי היתה הצדקה לשיהוי הממושך בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין ומשלא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו – הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.

על כן לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

ברע"פ 8427/17 מ"י נ' סאלם (25.3.18), סיכם כב' הש' שהם את ההלכה הנוהגת בעיניין: "אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין שניתן בהעדר. עם זאת, על בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה". הנאשם לא נימק ולא הצביע על טעמים המצדיקים קיומו של דיון במעמד הצדדים ואף לא הצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין.

...

דין הבקשה להידחות.

מכל מקום, "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו (חשש לעיוות דין- א"ל), במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה" (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד סאלם [25.3.18]).

לאור כל האמור לעיל, היות שמצאתי שלא היה טעם מוצדק לאי התייצבותו של הנאשם, או מי מטעמו, ובהיעדר חשש לעיוות דין, אני דוחה את הבקשה ופסק הדין יעמוד על כנו.

לסיכום חלק זה של החלטתי, אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר.

הפנייה לבית המשפט חייבת להיות תוך פרק זמן סביר מהיום בו היתנהל ההליך אותו מבקש הפונה לבטל, שכן שהוי בלתי סביר בפנייה לבית המשפט, יגרור על פי רוב את דחיית הבקשה ולו מטעם זה. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע דן בסוגיית השהוי בעפ"ת 30253-04-19 עת סבר כי שהוי בהגשת בקשה לביטול פסק דין מצדיק את דחיית הבקשה על הסף ואין הבדל מהותי בין הליך זה ובין הגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר נאשם שכן בשני המקרים מודע היה המבקש להליך שננקט כלפיו והיה זה המבקש אשר החליט שלא לפנות לבית המשפט תוך פרק זמן סביר.

...

לסיכום חלק זה של החלטתי, אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר.

מאחר ותשלומו של הדוח הופך את הפרשה לחלוטה, ובנוסף אני מקבל בעניין זה את עמדת המדינה מנימוקיה, אני דוחה את בקשת המבקש להישפט באחור ביחס לדוח בו למעשה ניתן פסק דין עקב תשלומו.

הבקשה נדחית.

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשמת.

ר' רע"פ 8427/17 מ"י נ' סאלם (25.3.18), שם סיכם כב' הש' שהם את ההלכה הנוהגת בעיניין: "אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין שניתן בהעדר. עם זאת, על בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה". המבקשת לא נימקה ולא הצביעה על טעמים המצדיקים קיומו של דיון במעמד הצדדים ואף לא הצביעה על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין.

...

הנאשמת טוענת כי שלחה מראש בקשת דחיה ואף טוענת לכשלים ברישום הדו"ח. לאחר עיון ושקילה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

מכל מקום, "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו (חשש לעיוות דין- א"ל), במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה" (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד סאלם [25.3.18]).

כאמור לעיל, הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד על כנו.

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה" בעיניינו של הנאשם, המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים אינה מצריכה בירור עובדתי במעמד הצדדים.

...

בחנתי את טענותיו של הנאשם: שוכנעתי כי ההזמנה לדיון נשלחה לכתובתו הרשומה והתקבלה על ידי אמו.

סבורני כי קביעה זו יפה גם בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר.

לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם לדיון בעניינו, לאור השיהוי הניכר בהגשת הבקשה ומשלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ותידחה בקשתו, סבורני כי האינטרס הציבורי לקיום דיונים במועדם גובר ואני דוחה את הבקשה לביטול פסק דין.