בקשה לקבלת שירותים עירוניים חיוניים

לגוף הדברים, טענו הנתבעים כי נגרם להם עוות דין, בכך שהנם נאלצים להיתגונן מול תביעה שאין לגביה אסמכתות, ומדובר במסמכים החיוניים להגנתם.

דיון אקדים את מסקנתי ולפיה דין בקשת הנתבעים להיתקבל, כפי שאנמק להלן עיינתי בכתב התביעה, הנפרס על פני 34 עמודים ובנספחים לכתב התביעה, אשר בעקרם ולכאורה, עוסקים בטיפול התובע עבור הנתבעת 1, בכול הנוגע למסים ערוניים הקשורים לעריית אור יהודה.

זאת, כאשר כתב התביעה אינו ממוקד בכך אלא בטענות הנוגעות לייעוץ ושירותים משפטיים שנתן התובע לנתבעים במשך השנים החל משנת 1997 ואילך, ייעוץ שאינו מוגבל כשיטת התובעים, רק לנושאי מסוי ערוני לעריית אור יהודה, או רשויות מקומיות אחרות, אלא ייעוץ חובק נושאים מגוונים בתחום המיסוי, בארץ ובחו"ל, יעוץ הכולל תיכנוני מס "יצירתיים" בהם חוות דעת רגישות עבור כלל הנתבעים, עינייני יבוא מחו"ל ודרכים להפחתת מסים שונים.

...

לא שוכנעתי בטענת התובעים ולפיה מדובר בתביעה שאינה ניתנת לכימות כספי.

לפיכך וכפי שהקדמתי דין הבקשה להתקבל.

הנני קובע כי הגם שהתביעה הוגשה לפני תחולת התקנות החדשות, בהתאם לתקנת המעבר, תקנה 180, על כתב התביעה המתוקן, יחול פרק ג' לתקנות החדשות, היינו תקנות 9-33 למעט המועד להגשת כתב הגנה מתוקן, שיותר לנתבעים להגיש, מועד שיקבע לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן וככול שיוגש.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 40182-09-17 מפעלי צאן ישראליים בע"מ ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל/האגף העירוני ואח' לפני כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט תובעות 1.מפעלי צאן ישראליים בע"מ 2.שיקמים חווה חקלאית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ממשרד שבלת ושות' נתבעות 1.רשות מקרקעי ישראל 2.הרשות לשירותים צבוריים חשמל ע"י ב"כ עו"ד מפרקליטות מחוז תל אביב(אזרחי) פסק דין

בהתאם להחלטה 284 לא ינתן רישיון מותנה לכל דורש, ולשם קבלתו נידרש המבקש לעמוד בתנאים מקדמיים, ביניהם קיומה של "זיקה למקרקעין של מבקש הרישיון" (לציין כי תנאי זה תואם לכלל 2א(1) לכללי משק החשמל (עיסקאות עם ספק שירות חיוני), תש"ס-2000 (להלן: "כללי משק החשמל") המסדירים תנאים למתן רישיון מותנה).

...

כך פעלה גם באבן הדרך הנוגעת להיתר הבניה, שלגביו ביקשה כי ההיתר יופנה לשקמים (ולא לגלעד) וכי התובעות יציגו אישור של היועץ המשפטי של הוועדה המקומית שההיתר תואם את הוראות התב"ע. לכן, אין זאת אלא כי המסקנה מחייבת לקבוע כי רשות החשמל פעלה באופן סביר ועל פי החובות המנהליות הנדרשות ממנה עת אישרה את השלמת אבני הדרך, ואין בעובדה שהרשות לא מצאה את הפגם בהיתר הבניה שהציגו התובעות מאת הועדה המקומית כדי להטיל עליה אחריות.

לסיכום הדברים לאור כל האמור אני דוחה את התביעה.

כפי שהבהרתי ופירטתי אני סבורה כי דרך התנהלות התובעות היא זו שהביאה לכך שעומד לו מתקן סולארי כאבן שאין לה הופכין.

" בחקירתו הנגדית של המהנדס ביקש ב"כ המשיבים להראות כי עדיין לא ברור תכנונו של השצ"פ ועל כן אין עדיין צורך וודאי בהריסת אותו חלק מתוך הבנייה נושא בקשות אלה החודר רק אליו ולא אל תואי הכביש עצמו, כך (עמ' 10 שורות 29-19) – "ש: למעשה ניתן לומר שאתה רוצה להביא להריסת השירותים והמטבחון מהסיבה שאתה רוצה ליצור משהו בשצ"פ ואתה לא יודע מהו בדיוק? אין עדיין עץ שאתה רוצה לטעת שם או דשא. אין עדיין פיתוח.

" מן האמור נהיר כי גם אם לא קיים עדיין מיקום סופי וודאי של כל ספסל או עץ בשצ"פ מדובר בעיניין שיוכרע מהר מאוד לאחר קבלת החזקה בשטח הצבורי והסרת הבנייה הפולשת אליו ובכל מקרה אין בכך כדי לשנות מן העובדה שייעודו של השצ"פ והתכנון העקרוני לגביו ברור וכי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם קיומה של הבנייה נושא בקשה, שהותרתה מעכבת את תהליך מימוש ייעוד המקרקעין כולו.

עדות מהנדס המבקשת מבהירה, אפוא, באופן ברור וחד משמעי את הצורך בהסרת הבנייה לשם מימוש התוכנית החלה על המקרקעין והנדרשת לשם מתן מענה לצורך צבורי-ערוני מובהק וחיוני, לצד העובדה שהמבקשת הקפידה למקד בקשתה אך ורק כלפי אותה בנייה ללא היתר הפולשת לתחום השצ"פ ותוואי הדרך, ומכאן עולה בבירור כי הבקשה עוסקת באופן ממוקד בהריסה הנדרשת לצורך "עניין צבורי מיוחד". זאת ועוד, ניכר מן הדברים כי המבקשת והעירייה הקפידו לבחון לאשורה את כלל הבנייה הבלתי חוקית הקיימת במקום ולהבחין הבחן היטב בין אותה בנייה אסורה שהריסתה נידרשת לשם מימוש התוכנית החלה על המקרקעין – האמורה לתת מענה לצורך צבורי כבד משקל, לבין בנייה אסורה אחרת שהריסתה אינה נידרשת לשם מימוש אותה מטרה ועל כן הריסתה לא התבקשה.

...

באותה החלטה (עמ' 9-8) ציטטתי מתוך תשובה של הרב יצחק זילברשטיין לשאלה כיצד על מפקח בניה שראה בית כנסת שנבנה ללא היתר בניה לנהוג על פי ההלכה (מובאת ספר חשוקי חמד על מסכת בבא בתרא בתלמוד הבבלי דף ג' עמוד ב', מקצתה צוטט אף לעיל), במסגרתה העיד על דברים ששמע מפי חותנו הרב יוסף שלום אלישיב זכרו לברכה – מי שנחשב לאחד מגדולי הפוסקים החרדים בדורנו אשר לא יכול להיות ספק בכך שכבוד בית כנסת וקדושתו היו עניין כבד משקל בתפיסת עולמו – ואני סבור כי נכון לשוב ולצטטם בזו הלשון – "שאלתי שאלה זו את מו"ח (=מורי וחותני – א"ב) מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א והשיב לי: הנהלת בית הכנסת לא נהגה כשורה, משום שרצון התושבים הוא שכל בניה תהיה באישור השלטון, כי אחרת איש הישר בעיניו יעשה, ויעברו איסורים בהיזק ראיה ובבניה מסוכנת ... ומן הדין מותר לסתור מבנה לא חוקי ... ואם כן בית כנסת שנבנה בלי רשיון, ובמקום שהפריע והיה מסוכן לתושבי העיר, הריהו עומד לסתירה, ויתכן שלא חלה עליו קדושת בית הכנסת, כי הוא נבנה בגזל ..." אם כך הדברים ביחס למבנה בית הכנסת עצמו, קל וחומר ביחס למבנים נלווים שאינם חלק ממנו ואינם קדושים בקדושתו גם על פי ההלכה.

סיכום לאור כלל האמור, לאחר שהמבקשת הוכיחה את הטעון הוכחה והמשיבים לא הראו עילה שלא לנהוג על פי הוראת סעיף 239 לחוק, אני מקבל את שתי הבקשות.

אחת מהחובות המוטלות על הועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שפוטי היא חובת ההנמקה, אשר היא חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

המערער ביקש כי בית הדין יקבע את אחוזי הנכות ואת הזכאות לקבלת קצבת שירותים מיוחדים.

מוצע למערער לפנות לקבלת סיוע מהלישכה לסיוע משפטי או ממחלקת הרווחה העירונית.

...

עוד ציין המשיב כי בית הדין אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הוועדה ואין מדובר בטעות רפואית או משפטית שיש להתערב בה ומשכך, יש לדחות את הערעור.

לא ניתן להיעתר לבקשה זו. הלכה פסוקה היא כי הסמכות לקביעת שיעור הנכות והמוגבלות נתונה לוועדות הרפואיות שהן הגורם המקצועי וכי התערבותו של בית הדין בהחלטתן היא בבחינה אם פעלה הוועדה כדין או שמא נפלה שגגה תחת ידיה.

משכך, תבחן ההחלטה במסגרת זו. לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק מצאתי כי דין הערעור להתקבל .

] טענות הצדדים עיקר טענות התובע גמול עבודה בגין עבודה בימי שישי לאורך שנות עבודת התובע כמנהל עבודה איזורי במחלקת פינוי אשפה, הוגדר התובע כעובד חיוני הנידרש לעבוד בימי שישי מתוקף תפקידו.

מר מישל בוגנים, מנהל האגף לשירותים ערוניים בערייה, אשר שימש כמנהלו הישיר של התובע בתקופה הרלוואנטית (להלן: "מר בוגנים"), הבהיר בעדותו כי אי השיבוץ של התובע לעבודה בימי שישי לא היה בגדר "עונש", אלא שלא היה טעם להעסיק את התובע ב"שעות נוספות", שעה שהוא סרב לבצע את המטלות שהוטלו עליו גם ביתר ימי השבוע.

הערייה, בחרה שלא להביא נתון זה בכתב הגנתה; והדברים התבררו רק לאחר קיום הליך גילוי מסמכים במסגרתו עמד התובע על בקשתו לקבל את רשימת כלי הרכב שהועמדו לרשות מינהלי העבודה האיזוריים ממחלקת שפ"ע לצורך ביצוע תפקידם.

...

לאור כל האמור לעיל, הננו מורים על דחיית התביעה לתשלום פיצוי בגין שימוש ברכב הפרטי של התובע לצרכי העבודה (שימוש שביחס אליו קיבל התובע תשלום ברכיב "אחזקת הרכב").

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות המקרה המיוחדות, בהתחשב בתאונת העבודה הקשה שעבר התובע וכן בעובדה שהעירייה נמנעה מלהביא מראש בצורה ברורה וגלויה את כל הנתונים הרלוונטיים להליך ובכך שבפועל התובע אכן לא קיבל אפשרות להשתמש ברכב תפעולי, אפשרות שניתנה לעובדים אחרים (גם אם מטעמים ענייניים), לא מצאנו מקום לחייב את התובע בהוצאות.