בקשה לקבלת קצבה חודשית לניצולי שואה

הסעד לו עותר המבקש הוא מענק שנתי, שמשולם לניצולי שואה נזקקים המעוגן בסעיף 3א לחוק ההטבות, הקובע כדלהלן: "ניצול שואה נזקק זכאי למענק שנתי בסכום של 11,000 שקלים חדשים, שישולם בתשלום אחד בחודש ינואר". סעיף 1 לחוק ההטבות מגדיר מי הוא ניצול שואה נזקק: "ניצול שואה נזקק" – מי שמתקיים לגביו אחד מאלה: (1) הוא מקבל תגמול לפי הכנסה לפי סעיף 4ג1 לחוק נכי רדיפות הנאצים; (2) הוא מקבל גמלת הבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן – חוק הבטחת הכנסה), וכן אחד מאלה: (א) תגמול חודשי לפי סעיף 4 לחוק נכי רדיפות הנאצים; (ב) גמלה המשולמת על ידי ממשלת גרמניה בשל רדיפות הנאצים בהתאם לחוק הפדראלי לפיצויים (BEG); (ג) קצבה חודשית המשולמת על ידי מדינת חוץ אחרת בקשר עם רדיפות הנאצים ועוזרהם; באשר להחלטה בדבר זכאות, סעיף 2 לחוק ההטבות מוסיף וקובע: הוגשה בקשה לרשות המוסמכת לקבלת הטבות לפי סעיפים 3א, 3ב, 4 או 5א, תחליט הרשות המוסמכת אם מתקיימים במבקש תנאי הזכאות לקבלת ההטבות לפי אותם סעיפים.

...

סיכומו של דבר, ההטבה לה עותר המבקש- מענק לניצולי שואה נזקקים, אינה מנויה בתקנה 1 לתקנות אזרחים וותיקים.

סוף דבר המבקש לא השכיל להוכיח, שישנה אפשרות סבירה, שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה ודינה של בקשת האישור להידחות.

כך למשל בבקשה לקבלת מענק שנתי לניצולי שואה שנחתמה ע"י העורר עצמו ביום 21.3.16 (נספח 9 לערר) נרשם כי "מזיכרונותיה של אמי נימסר לי...." שעקב פלישת כוחות גרמניה אמו ברחה בשנת 1941 מעיר הולדתה רוג'דוב לעיר צ'לבינסק שם כאמור העורר נולד.

כניצול שואה זכאי העורר כמובן להטבות כגון מענק שנתי, פטור מתשלום עבור תרופות מירשם וכיו"ב אך כדי להוכיח זכאות לגימלה החודשית הספציפית שבסופו של דבר מגיעה לסכומים נכבדים, עליו לעמוד בנטל ההוכחה ודבר זה לא קרה.

...

זאת ועוד, אישור של הצלב האדום מוסקבה שהוא מסמך אובייקטיבי לו משקל רב, מפרט כי אמו של העורר פונתה לצ'לבינסק ביום 22.6 כשהשנה איננה מצוינת אך ברור ולפחות במאזן ההסתברות הנדרש כי לא מדובר ב-22.6.42 משום שהעורר כבר נולד בצ'לבינסק 4 חודשים קודם לכן ומשום שהכרטיס (האישור הנ"ל) תויג ונרשם עוד ביום 18.4.42 כחודשיים "לפני מועד הפינוי" מה שגם הוא בלתי אפשרי ולכן אישור זה מחזק את המסקנה כי האם אכן ברחה (וכרגע שוב לא משנה אם ברחה היא ממינסק או ממקום אחר) ביוני 1941, לפני שהוקם גטו מינסק ולכן לא שהתה בגטו מינסק.

כניצול שואה זכאי העורר כמובן להטבות כגון מענק שנתי, פטור מתשלום עבור תרופות מרשם וכיו"ב אך כדי להוכיח זכאות לגמלה החודשית הספציפית שבסופו של דבר מגיעה לסכומים נכבדים, עליו לעמוד בנטל ההוכחה ודבר זה לא קרה.

לא מן הנמנע שאת האמת בדבר קורות העורר ואמו לא נדע ברם מהפן המשפטי לא ניתן לומר שהתביעה והערר הוכחו ושאמו שהתה בגטו מינסק בעת שהייתה הרה עם התובע, הסתירה והשוני בין הגרסאות בכלל ובהשוואתן לאמת ההיסטורית הידועה כיום, מביאה למסקנה כי דין הערר להידחות וכך אנו מורים.

לטענת המשיבה, המחוקק ביקש להוסיף למקבלי קרן 2 תשלום עד לגובה התגמול המשתלם לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, כולל תשלום מוגדל לנכים ביותר מבין הניצולים כפי שקיים בחוק, כך שרף ההכנסה לכל מקבלי הקצבה החודשית אחיד ושוויוני ונגזר מאחוז הנכות.

דיון תיקון מס' 2 לחוק ההטבות לניצולי שואה התשס"ז 2007 הכיר בשנת 2008 בניצולי שואה שעלו ארצה לאחר שנת 1953 כזכאים להטבות, תיקון מס' 5 משנת 2014 השווה בין ניצולים לפי חוק בכי רדיפות הנאצים לבין נרדפים לפי חוק ההטבות, כך שתהיה השלמה לתגמול לפי חוק נכי רדיפות הנאצים לזכאים מקרן 2, תיקון מס' 8 משנת 2016 לחוק ההטבות ביטל את חובת ניכוי הקצבה שמקבל הנכה מקרן 2 למקבל תגמול מוקדם , תיקון 10 משנת 2017 ותיקון מס' 11 לחוק ההטבות משנת 2018 קבע כי קצבה חודשית לפי הסכם עם גרמניה לא תחשב כהכנסה לעניין תגמול לפי הכנסה ותגמול מוגדל לפי הכנסה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

...

רקע נורמאטיבי רלוואנטי משולב בעובדות הקונקרטיות כל המבקש להעמיק ברקע ההסטורי הכללי של חוק נכי הרדיפות וחוק ההטבות, ייטיב לעשות אם יפנה, למשל, לפסק דינו של כבוד השופט עוזי פוגלמן ברע"א 1431/17 בלה סלומון נ' הרשות לזכויות ניצולי שואה (16.11.2017) ולאסמכתאות שם. בפסק דין זה אתרכז ברלוונטי לסוגיה שלפנינו.

לפי הסכם זה, ניצולי שואה, שעברו רדיפות קשות (היו במחנות השמדה ומחנות עבודת פרך לפחות במשך 6 חודשים או היו בגטאות לפחות 18 חודשים, הקרואים גם "ניצולי שואה מהמעגל הראשון", ועמדו במבחני הכנסה, רכוש וחסכונות, שקבעה ממשלת גרמניה ולא היו זכאים לקצבאות מישראל, מגרמניה או מכל מדינה אחרת, זכאים לקבל קצבה חודשית, היא קצבה מקרן סעיף 2 (הקרויה על שם סעיף 2 להסכם ליישום אמנת איחוד גרמניה מיום 3.10.1990).

...

במכתב הדחייה של הרשות נכתב, כי "תגמול מוגדל לפי הכנסה בניכוי הכנסותייך, כמפורט להלן, קטן מסכום התגמול ע"פ דרגת נכותך, לפיכך החלטתי לדחות בקשתך ולהמשיך לשלם לך תגמול לפי דרגת נכותך בלבד, הכולל את הקצבה המשולמת לך מוועידת התביעות." אין מחלוקת כי סך הכנסותיה של המערערת (קצבת שארים – 2,369, פנסיית שארים – 314 ₪, תגמולים מחו"ל – 4,014 ₪) עומד על 6,679 ₪ כאשר בסך זה לא נכללת קצבת קרן סעיף 2.

בשלב הראשון מבחן ההפרש בין "תגמול לפי הכנסה" (10,382 ₪) בניכוי "ההכנסה הנוספת" (6,697 ₪) והתוצאה היא 3,685 ₪, עליו אין מחלוקת בין המערערת לבין הרשות, כאשר אין ספק שהרשות לא הביאה בחשבון "ההכנסה הנוספת" את קצבת קרן סעיף 2.

סוף דבר לו דעתי תשמע, כי אז יתקבל הערעור.

החסכון הכספי הזניח והשולי שבהדרת המערער ואחרים המשתייכים לקבוצה מובחנת וקטנה של מקבלי רנטת BEG מהסבסוד לאישפוז סיעודי אין בו כדי להצדיק את הפגיעה בקבוצה זו. אין עסקינן בבקשה להחריג סכומי כסף גדולים, שכן רנטת BEG עומדת על סכום זניח של מספר מאות יורו מדי חודש.

קצבה חודשית ומענק שנתי שמקבלים המטופל או בן/בת הזוג, אשר לגביהם נקבע בסעיף 8א לחוק הטבות לניצולי שואה התשס"ז-2007, שלא ייחשבו כהכנסה.

...

טענת המערער כי דין התביעה להתקבל מן הטעם שהעלות הכרוכה בקבלת הערעור היא זניחה, וכי אין היא בעלת השלכת רוחב, דינה להידחות.

הצדדים לא טענו בעניין זה. ואולם, אף אם עניין לנו בהחלטה של שר שהואצלה למנכ"ל שהתקין את חוזר המנכ"ל עליו מלין המערער במסגרת הליך זה, ו/או בסמכות של שר שהואצלה לוועדת הערר, הרי שמעבר לכך ששאלת תוקפו של התיקון לחוק היסוד תלויה ועומדת בבית המשפט העליון בימים אלה, ממילא, נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי אין יסוד לטענה המייחסת להחלטה מושא הליך זה חוסר סבירות קיצוני.

סוף דבר התביעה נדחית.