ובהמשך נקבע: "...מנגד, יש לדחות את הטענה ולפיה דובר במקרה דנן בפגיעה שאין בה ממש, שעל פי סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות איננה מקימה זכות לתביעה. מסירת צלומי מצלמות האבטחה המותקנות במיתחם לרבות באשנב הדואר, לצד שלישי שהנו אדם פרטי, שלא על פי צו שפוטי או חקירה משטרתית, אינם בבחינת מעשה של מה בכך. על כן, אין מדובר בתביעה טורדנית שאדם סביר לא היה מטריח עצמו בעיניינה לבית המשפט..".
וראו גם עת"מ 41449-03-19 גד ליבמן נ' הנהלת בתי המשפט (פורסם במאגרים משפטיים), שם ביקש העותר לקבל לידיו צלומי מצלמות אבטחה המוצבות בבית משפט שלום ראשון לציון, אשר לטענתו עשויות היו לסייע לו בהוכחת טענותיו במסגרת מחלוקת שהתגלעה בינו לבין מעסיקיו, כמו גם לבין מבוטח שייצג בהליך של תביעה קטנה.
הנתבעת טוענת כי הן אינן מהוות מאגר מידע שכן
אין במצלמות מערכת זהוי פנים אוטומאטית והן אינן שומרות שומרת מידע הנוגע לפרטים של אובייקטים מצולמים כגון בני אדם (וראה בעיניין זה נספח לתצהירו של ברק, כאשר יצוין כי ב"כ התובעת ויתר על חקירת עורך אותו מיסמך).
...
בשל כל האמור לעיל - יחוס לתובעת עבירה פלילית, העובדה כי מדובר במספר פרסומים, כאשר פורסמו בשני מקומות שונים (הפייסבוק של הנתבעת וקבוצת מאמאשבע),, היקף התפוצה של הפרסומים, ההשפלה והפגיעה שסבלה התובעת, העמקת ההשפלה והפגיעה תוך כדי ניהול ההליך, הסירוב להסיר את הפרסומים מיד, על אף פניות מהמודיעין ומבני המשפחה, הסירוב להתנצל, אני קובעת כי הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 46,000 ₪.
וראו גם האמור בסעיף 152 לסיכומי התובעת: "...הנתבעת 2 ניהלה קרב מאסף לקרקע את גרסתה של התובעת, לפיו ביקשה להשיב את האבידה. נדרש תקריב על סימוניה של רינת יעקבי ביומן הקניון, חקירה צולבת על טעות תמה של עו"ד אורנה סרויה בהעתקת תצהירה של יעקובי, חקירה ארוכה של התובעת (גם על ידי הנתבעת 1) על הזמן הרב שעבר מאז יצאה מארומה ועד שהגיעה למודיעין – ללא צורך בדיעבד, ורק בגלל רשלנותה של הנתבעת 2 הצגת הקבלה ובה ההסבר לפער הזמנים".
מאחר והנתבעת היא שביצעה את הפרסומים, מצאתי לנכון לחייב את ארומה לשלם לתובעת פיצוי נמוך יותר מזה שחייבתי את הנתבעת ואני קובעת שארומה תשלם לתובעת סך של 20,000 ₪.
לסיכום
הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 46,000 ₪.
