מדיניות זו עוגנה במסגרת נוהל ידועים בציבור, אשר קובע הוראות בדבר הסדרת מעמדו של זר שהנו בן-זוג של אזרח ישראל או בעל רישיון לישיבת קבע בישראל, כאשר בני הזוג הנם ידועים בציבור ואינם נשואים, ומכוחו ביקשה גם המערערת בעיניין שלפניי לקבל מעמד.
נוהל ידועים בציבור קובע מגדיר את מטרותיו כדלקמן (סעיף ב.1 לנוהל):
"הסדרת מעמד בישראל לבן/ת זוג זר/ה כידוע בציבור של ישראלי בהתאם לנהלי הרשות מטרתה מתן אפשרות לבני הזוג לקיים יחד תא משפחתי כן, אמיתי, בלעדי וייחודי לשהות בישראל לצד בן/ת הזוג. יודגש כי זכותו של הישראלי לחיי מישפחה אינה זכות מוחלטת וכי בן הזוג הזר אינו זכאי אוטומאטית למעמד בישראל, אלא בכפוף להוראות נוהל זה."
נוהל נוסף, שלא חל בעניינינו, אך אזכירו למען השלמת התמונה, הוא נוהל מס' 5.2.2008 - "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: נוהל הנישואין), שהנו נוהל לבחינת בקשה להיתאזרחות, מכוח נישואין לבן זוג בעל אזרחות ישראלית.
...
לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי בנסיבות המקרה שלפניי מוצדק להסתפק במסמכים שהומצאו על ידי המערערים לאורך ההליכים כולם ולא לדרוש מהם מסמכים או ראיון נוספים שלא יוסיפו לביסוס התשתית העובדתית הנדרשת.
בנוסף, לאור התמשכות הקשר בין בני הזוג מאז שנת 2016 ברציפות למרות המשבר הקשה שעברו, שנראה כי אף העמיד אותם במבחן ומעיד על חוזקו של הקשר, אני סבורה כי תוצאה מידתית וסבירה מצדיקה את קיצור משך הזמן של בחינת כנות הקשר לפי נוהל ידועים בציבור, כך שהמערערת תקבל אשרה זמנית א/5 בהתאם לוותק מאז הגשת הבקשה לכתחילה, והתהליך המדורג יימשך לקראת סיומו במהלך שנת 2024.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל.