בקשה לקבלת מעמד בעקבות נישואין בין ישראלית לזר

העברה גורפת של כל בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומנטאריים לבחינת הועדה תיפגע אנושות במקרים החריגים באמת בכך שהדיון בעיניינם יתעכב.

לגופו של עניין נטען כי לשר הפנים שיקול דעת רחב לקבוע למי יינתן רישיון ישיבה בישראל והכלל הוא כי אין לתת רישיון לישיבת קבע בישראל לזר וכי הרצון לשהות בצל משפחתה בישראל אינו מהוה טעם מספיק לקבלת רישיון.

בעיניין זה קיים נוהל 5.2.0027 (נוהל הטיפול במתן מעמד לנין של יהודי, להלן: "נוהל מעמד לנין") הקובע כי החל משנת 2005 על מגיש הבקשה להיות מתחת לגיל 18 ואילו המערערת אינה ממלאת אחר תנאי זה. ובאשר לטענת המערערת כי הגישה את בקשתה הראשונה לפני שנת 2005 כאשר הנוהל קבע אז כי על המבקש להיות מתחת לגיל 20, תנאי שהיא עמדה בו בשעתו, לא זו בלבד שהמערערת הייתה אז נשואה ואם לשתי בנות וקיימה תא משפחתי משלה - כאשר תכלית הנוהל הנה לאפשר שמירת התא המשפחתי - אלא שהמערערת לא טענה כך מעולם והשתיתה את בקשתה רק על טעמים הומנטאריים.

וכפי שאמר בית המשפט לא אחת כי: "שהייה ארוכת שנים שלא כדין בישראל מהוה שיקול בעל משקל רב כנגד קבלת בקשה לשהות בארץ מטעמים הומנטאריים" (עע"מ 1692/11 אורלה נ' משרד הפנים, 9.11.11) וכי "בודאי שאין לומר כי עצם המצאותו של המערער בארץ זמן רב יכול להצדיק מתן מעמד, שמא יצא חוטא נשכר" (עע"מ 10894/08 דג'אן נ' שר הפנים, 29.12.09; עמ"נ 8578-07-15 פלונים נ' משרד הפנים, 10.9.15).

...

אדרבה בנסיבותיה של המערערת בהן יצירת הקשר ההדוק לדבריה עם ישראל ועם מערערת 2 ומשפחתה הייתה פועל יוצא של שהייתה האסורה בישראל, המסקנה האמורה מקבלת משנה תוקף.

אני סבור אפוא כי סיכויי בקשת המערערת להתקבל לא הצדיקו את העברתה לדיון לפני הוועדה ולכן לא נפלה טעות בידי ראש הדסק או בפסק דינו של בית הדין.

התוצאה היא שהערעור נדחה ועל המערערות לשלם ביחד ולחוד למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.

לעמדת המשיב, תפקיד הועדה הבינמשרדית להמליץ לגורם המוסמך האם ליתן מעמד בישראל לזר, במקרה ששורת הדין והנהלים הכלליים לא מזכים במעמד זה, וזאת מתוך שיקולים הומנטאריים כבדי משקל.

בהתאם לנוהל הפסקת ההליך המדורג, במקרה שבו פקע קשר הנישואין בשל פטירת בן הזוג הישראלי, כאשר אין לבני הזוג ילדים משותפים, העברת עניינו של בן הזוג הזר לועדה הבינמשרדית, מותנית במילוי התנאים המצטברים הבאים: "בן הזוג היה מצוי בקשר זוגי כן ואמיתי והגיש בקשה להסדרת מעמדו בישראל מכוח קשר זוגי זה"; בן הזוג הזר קיבל רישיון לישיבת אירעי מסוג א/5 במסגרת ההליך המדורג; "בן הזוג הזר עבר יותר ממחצית מתקופת ההליך המדורג. לעניין זה, תקופת ההליך המדורג תחשב החל ממועד השידרוג לרישיון ישיבת אירעי מסוג א/5"; ו"לא היה ספק בכנות הקשר בין בני הזוג לאורך ההליך המדורג".

...

על-רקע האמור טענה ב"כ המערערת בערר הפנימי, כי החלטת משיב מיום 8.12.14, לפיה "בעת בחינת בקשתך להסדר מעמדך בארץ נתברר כי סיסו יהודה נפטר לאור זאת הטיפול בבקשה מופסק ועלייך לצאת את הארץ...", הייתה החלטה נגועה בחוסר תום לב, אשר למעשה התקבלה עוד קודם לפטירתו של המנוח, זאת על-רקע הפגמים המינהליים שצוינו לעיל.

סבורני, כי אף אם בהחלטת המשיב מיום 18.3.14, בדבר הפסקת ההליך המדורג, נפלו פגמים, כמו למשל סירוב לראיין את המנוח בביתו למרות מצבו הרפואי הקשה, וזקיפת היעדר הריאיון לחובתו, ואינני נדרש להביע דעה בעניין זה – הרי שהחלטה זו אינה רלבנטית עוד בעניינה של המערערת.

סבורני, כי מצבה הרפואי הקשה של המערערת, שנתגלה רק במהלך הערעור, מצדיק הבאת עניינה לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית מטעמים הומניטאריים.

סבורני, כי לנוכח הראיות החדשות על המצב הרפואי הקשה, המתווסף למכלול הנסיבות ההומניטאריות והטענות שהעלתה המערערת, קיים סיכוי מסוים לקבלת בקשתה של המערערת לוועדה הבינמשרדית, בהתאם לסמכויותיה (בין למתן מעמד קבע, ובין למתן מעמד לתקופה קצרה יותר); ומכל מקום, לא ניתן לומר שהבקשה – בנסיבות החדשות שנתגלו, אינה מגלה על פניה כל טעם הומניטארי.

לשר הפנים שיקול דעת רחב ביותר אם להעניק אשרת כניסה לישראל לזר המבקש זאת.

בכך מבטאים החוק והנוהל את ההכרה בערך השמירה על התא המשפחתי ואת זכותו של אזרח ישראלי לחיות את חייו בישראל עם בן זוגו הזר, מבלי שיצטרך לעמוד בפני הבחירה הקשה שבין חיים בישראל לבין חיים משותפים עם בחיר או בחירת ליבו.

מכאן, שאם פקע קשר הנישואין, בין מחמת גירושין, בין מחמת פטירתו של בן הזוג הישראלי, בין מכל סיבה אחרת, נשמט הטעם מן ההליך המדורג שסופו היתאזרחות או קבלת מעמד של קבע בישראל.

על כל אלה, נוהל הפסקת הליך מכיר בכך שלעיתים יתקיימו טעמים הומנטאריים מיוחדים, ואלה יבססו בקשה לקבלת מעמד בישראל גם אם לא היתקיימו תנאי הסף.

...

בנסיבות אלה אני סבורה, כאמור, כי עמדת בית הדין לפיה המערער לא הראה כי מרב זיקותיו בישראל וכי לא נתקיימו בו טעמים הומניטאריים אחרים יוצאי דופן, מעוגנת בעובדות ובדין.

עם כל הצער שבדבר, אין בידי להתערב במסקנה כי פקיעת נישואיו של המערער למנוחה תוצאתה הרחקתו מישראל.

הערעור נדחה.

במקביל פנה בא-כוחם אל בית הדין ביום 13.3.05 בבקשה לקבלת ארכה לצורך הסדרת מעמדה של העותרת בישראל, נוכח נישואיה לעותר.

המשיבים מציינים, כי לשר הפנים שיקול דעת רחב להחליט האם להתיר לזר לשהות בישראל, אם על פי חוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות), אם על פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), ומוסיפים כי מדיניות משרד הפנים הנה כי משהוצא צו הרחקה נגד שוהה בלתי חוקי, לא תבחנה בקשות לקבלת מעמד בישראל בעבורו, כל עוד לא יצא מישראל.

...

מכל הטעמים הללו, אני סבורה כי יש לדחות את העתירה.

למעלה מן הצורך אעיר, כי טענתם של העותרים בדבר חוסר ניקיון הכפיים בו נגועה תגובת המשיבים אף היא דינה להידחות.

כמובן, לאחר שתצא העותרת מישראל וככל שהעותר יגיש בקשה כאמור, יהא על המשיבים לאפשר לעותרים להישמע ולהציג בפניהם תשתית ראייתית שתבסס מסקנה בדבר כנות נישואיהם.

מעולם לא קיבלה מעמד, ובעצם כיום מבקשת לקבל מעמד מכוח היותה אם לילד אזרח ישראל.

בנוסף טוענים העותרים, כי אין זה סביר שלא ליתן לעותרת מעמד מאחר ואינה נשואה לישראלי.

הלכה היא, כי מדיניות המשיבים לפיה הורותו של נתין זר לקטין אזרח ישראלי אינה מקנה מעמד בישראל, הינה סבירה ובית המשפט לא יתערב בה. ר' בג"צ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, בעמ' 294: "על דרך העיקרון, אין באזרחות של הבת כדי להעניק מעמד של תושב קבע לאביה הזר. עם זאת, ייתכנו כמובן מקרים הומניטריים אשר יחייבו סטייה מעקרון זה". ר' גם ההחלטה הדוחה את העתירה לקיום נוסף בתיק זה, דנג"צ 8916/02 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים – מינהל האוכלוסין (מאגר נבו) בעמ' 4: "אף שבפסק-הדין יש משום חידוש הילכתי, אין הוא מצדיק קיום דיון נוסף. בצדק טוען המשיב, כי הכרעת בית-המשפט מתיישבת עם ההלכות שנפסקו בנושא הענקת מעמד בישראל לתושבים זרים. הנחת המוצא שהוכרה בפסיקה היא, כי בשאלה אם להעניק לזר מעמד של תושב קבע בישראל – שהכרעתה נגזרת, בין היתר, ממדיניות ההגירה של המדינה – נתון לשר הפנים שיקול-דעת רחב. וההתערבות השיפוטית בהחלטות שר הפנים בנושא זה היא בהכרח מצומצמת. בהקשר הקרוב לענייננו, כבר נפסק, כי הענקת תושבות קבע ובעקבותיה אזרחות ישראלית לבן-זוג זר של אזרח מותנית בהמשך קיומו של קשר הנישואין...

...

דין העתירה להדחות.