טענתו העיקרית של המערער מיתמקדת בכך שהסדר הטיעון גובש, מבלי שחומר הראיות הועמד במלואו לידי ההגנה וכי התביעה המשטרתית העבירה את חומר החקירה באופן חלקי ולא טירחה לערוך רשימת חומר חקירה.
המשיבה סבורה שחובה על הסניגור בשעה שקבל את חומר הראיות לוודא שכל החומר מונח בפניו, בשעה שלא הגיש בקשה לקבלת חומר חקירה חסר בתיק, הוא גם לא טען בתצהיר שפנה לקבל חומרים שחסרים לו. עוד סבורה המשיבה כי בחזקת הסניגור לבחון את חומר הראיות ולראות שכל החומר בפניי.
לעניין ההלכה בסוגית חזרה מהודיה – ראו ע"פ 6349-11, גנס שניידר (נשימוב) נ' מדינת ישראל (10.06.2013), שבו היתייחס בית המשפט העליון לסוגית החזרה מהודיה בשלביו השונים של ההליך המשפטי ובין השאר כאשר הבקשה מועלית לאחר מתן גזר הדין ובעניינינו בשלב העירעור, ועל כך כתב:
"ביחס לתקופה שלאחר מתן גזר הדין, (לרבות בשלב העירעור), הלכה היא כי כדי שתיענה בקשת נאשם לחזור בו מהודאתו, עליו להוכיח את התקיימותן של נסיבות חריגות במיוחד, כגון (ואין מדובר ברשימה סגורה); כי הבנתו את משמעות הודאתו, או את משמעות הסדר הטיעון (בין היתר, על רקע של העדר ייצוג משפטי); העדר אזהרה כי בית המשפט איננו חייב לכבד את הסדר הטיעון, הפרת אמונים מצד סניגורו או כל כשל אחר בייצוג ועוד ...".
ס' 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982, קובע כי בית המשפט רשאי "בכל שלב של המשפט", ושלב העירעור בכלל זה, לחזור בו מן ההודיה "מנימוקים מיוחדים שיירשמו". נקבע, כי מתן היתר שכזה יעשה רק בנסיבות "נדירות וחריגות" וזאת, למשל, כאשר ההודיה ניתנה שלא מאופן חופשי ומרצון, כאשר הנאשם לא הבין את משמעות הודייתו, או כאשר זו לא הושגה כדין מסיבות שונות – ראו לעניין זה ע"פ 6028/13 פלוני נ' מ"י, 20.3.14, (להלן: עניין פלוני).
...
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.
"
אשר על כן, אני מחליט לדחות את הערעור.
סוף דבר, אני דוחה את הערעור, כך שעל המערער לקיים את גזר דינו של בית משפט קמא לאלתר כשמניין הזמן לכך הוא מיום מתן פסק דין זה.
המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה.
