לפני בקשת הנתבעות להורות לתובעת, שהנה נציגות דיירים בפרוייקט השוק הסיטוני, להפקיד בבית המשפט ערובה להוצאות בסכום שלא יפחת משלושה מליון ₪, להבטחת הוצאותיהן וכתנאי להמשך בירור התובענה.
הנתבעות חוזרות על עמדתן שיש להחיל על הנציגות את הפסיקה הקובעת שיש להשוות בין חברה לבין נציגות בית משותף, כמו כן טוענות שהנציגות מסתירה את הסכמי הניהול ואת פרטי הדיירים ובאסיפה שבה התקבלה החלטה על גבייה מיוחדת הישתתפו פחות מרבע מבעלי הדירות, כמו כן לא צורפו כתבי ערבות והתחייבות אישית של הדיירים.
אמנם בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי לחייב נציגות בית משותף בערובה ואולם אין בפסיקה זו משום הכרעה עקרונית בחבותה של נציגות בית משותף בערובה, ויותר מכך, בית המשפט העליון הקל וקבע שמעבר לסכום של 60 ₪ שיופקדו בקופת בית המשפט, יתרת הסכום, יכולה להיות על דרך של הפקדת ערבויות אישיות של ארבעה או יותר מהדיירים המיוצגים על ידי הנציגות וזאת בשים לב לכך שאין חולק בדבר אמידותם של הדיירים (רע"א 262/19 נציגות הדיירים של האגף הצפוני נ' לביא (ב.י.) חברה להנדסה ובניין בע"מ (21/1/19)).
הלכה למעשה, אלה גם התנאים הנדרשים בבחינת הצורך בהפקדת ערובה של תובע שאינו חברה בעירבון מוגבל ואולם בררת המחדל בין שני המקרים היא שונה, בעוד בררת המחדל לגבי חברה בעירבון מוגבל הנה הפקדת ערובה בהנתן אחריותה המוגבלת, בררת המחדל של תובע אחר הנה שלא תופקד ערובה.
...
על אף טענות הנתבעות שהן תידרשנה בהליך לחוות לדעת יקרות לא שוכנעתי שכבר בשלב זה בפתיחת ההליך, טרם הגישה התובעת ראיותיה וטרם נדונה הבקשה לסילוק על הסף, אכן כצעקתה.
בהינתן האמור עד כאן, בשים לב לקשת השיקולים שאמורים ללוות תביעה מטעם נציגות בית משותף, באתי לידי מסקנה שהפקדת הסכום בגובה של 140,000 ₪ הוא מידתי.
סוף דבר
במכלול האמור לעיל, ובאיזון הנדרש בשלב זה אני מחייבת את התובעת להפקיד בקופת בית המשפט בתוך 30 יום סך 140,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית לא מוגבלת בזמן, כתנאי להמשך התדיינות בתיק זה. עם התקדמות ההליך, וככל שתשתתנה הנסיבות ניתן יהא לשוב ולשקול צורך בשינוי סכום הערובה.
