בקשה לקביעת מסירה כדין לנתבעת באמצעות מורשה חתימה

בנוסף, המשיב ציין בכתב התביעה שהנתבע 4 הוא "מורשה" אך גם לנתבע 4 לא בוצעה מסירה ו/או מסירה כדין.

במידה וקיימת אפשרות - ולו קלושה - שהתובע יזכה לקבל מהנתבע הרלבנטי את הסעד שנתבע, אין נועלים בפניו את דלתות בית הדין (דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' - הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז' 3, 14; עתירה לבג"ץ נדחתה: בג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ ו- 126 אח' נ' בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב יפו ואח', פ"ד מט(1)573, 590-586).

מעבר לנדרש נוסיף, כי גם לו היינו קובעים שלא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה למבקשות, וכאמור איננו קובעים כך, היה מקום להחיל בנסיבות העניין את 'כלל הידיעה' על המבקשות.

כך, לא נעלמה מעינינו העובדה כי המשיב צירף לתביעתו שני מכתבי סיום העסקה בעברית (נספח 16), האחד של הנתבעת 2 (החברה הישראלית) והשני של המבקשת 3 (החברה הסינית) כתובים על גבי נייר מכתבים של משרד עורכי דין שחר ושות' וחתומים ע"י ב"כ המבקשות, עו"ד ע. שחר ב"כ החברה ואשר אף נימסרו למשיב בישראל על ידי עו"ד שחר.

...

טענות הצדדים בתמצית לטענת המבקש, יש לדחות את התביעה נגדו מחמת חוסר סמכות עניינית ומחמת היעדר עילת תביעה אישית מאחר והמבקש אינו המעסיק של המשיב.

באשר לבקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר המצאה כדין – נקדים ונאמר כי סבורים אנו שהתביעה הומצאה למבקשות כדין, ונסביר.

על פי התשתית שלפנינו, שוכנענו כי מתקיימים בעניינו של המבקש התנאים הנקובים בתקנה 163(ג), לאמור: כי הוא משמש נציג מטעמן של המבקשות, המייצג אותן באופן קבוע בקשר לענייניהן בישראל.

סוף דבר הבקשות לסילוק על הסף נדחות.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 13899-11-19 צבר גז ונפט, שותפות מוגבלת ואח' נ' אנרג'יאן ישראל לימיטד ואח' מספר בקשה:3 לפני כבוד השופט גרשון גונטובניק התובעות 1. צבר גז ונפט – שותפות מוגבלת 2. נאממאקס אויל אנד גז בע"מ 3. מד סי גז בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד זאב שרף, שרון הל-גלעד, ערן עוזרי וטל אוליפנט זאב, שרף ושות' הנתבעים 1. אנרג'יאן ישראל לימיטד 2. Energean E & P Limited 3. Energean Oil & Gas S.A. 4. מת'יוס ריגאס 5. אפסטטיוס (סטטיס) טופוזוגלו ע"י ב"כ עוה"ד אלקס הרטמן, גיא ורטהים, נועם זמיר וליעוז אפשטיין ש. הורביץ ושות' (נתבעים 3 ו-5 בייפוי כוח מוגבל) בקשה לקבוע כי לא בוצעה המצאה כדין בעיניינם של הנתבעים 3 ו-5 החלטה

ביום 2.12.15 נחתם מכתב הסכמות, המכונה בכתב התביעה "הסכם היסוד" (נספח 7 לכתב התביעה), בין התובעת 3 (להלן: מד סי) מקבוצת צבר, לבין הנתבעת 3 (להלן: אנרג'יאן אס איי), מקבוצת אנרג'יאן.

מכל מקום לפי ההלכה הפסוקה לא ניתן לראות בחברה בתור מורשה של הדירקטור הזר המכהן בה. ולפי סעיפים 346(ב)(3) ו-347 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), ניתן להמציא לחברת חוץ, שמסרה כתובת להמצאת כתבי בי-דין, רק עבור אותה החברה, ולא עבור גורמים אחרים, כפי שמבקשות התובעות לעשות כעת.

הדברים סוכמו על ידי כב' השופט, כתוארו אז, הנדל ברע"א 3574/15 Alstom grid ag נ' חברת חשמל לישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 2015; בפיסקה 2 להחלטה): "בפסיקה הובהר כי תקנה זו חלה גם על בעל דין שמצוי מחוץ לתחום השיפוט של ישראל. הודגש כי יש לבחון בעיקר את אינטנסיביות הקשר בין המורשה לבין בעל הדין, וכי 'האינטנסיביות צריכה להיות ברמה כזו שניתן להניח כי הגורם שנימצא בארץ יביא לידיעתו של הנתבע שיבחו"ל את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה'. בנוסף נקבע כי יש לבחון האם 'בישראל היתנהלה פעילות עסקית מסוימת הנוגעת לנתבע', אך הובהר כי דרישה זו 'אינה מציבה רף גבוה'." [ההדגשות הוספו] באותו המקרה נקבע כי ההמצאה לחברה ישראלית, מבססת המצאה גם לחברה הזרה.

...

דין טענה זו להידחות.

אלא שגם כאן דין הטענה להידחות.

התוצאה הבקשה נדחית.

שנית, הבקשה מוגשת בשיהוי (יום אחד בלבד בטרם המועד המקורי שנקבע למסירת התשובה), ואחזור ואזכיר לבעלי הדין את הבקשה שהוגשה בדיון (ע"י חלק מהנתבעים) להאיץ הליכים בתיק זה. שלישית, עו"ד מייצג חדש אמור ליטול הייצוג בתיק, על מלוא הקיים / הדרוש בתיק, ולא סביר ליטול ייצוג מתוך הנחה שהמייצג לא יוכל לעמוד במועדים שכבר נקבעו.

ביום 19.12.22 נדחתה בקשה חוזרת לעידכון ייצוגו של אטיאס תוך הבהרה, כי כתב ההגנה המשותף שהוגש על ידי הנתבע 3 והנתבעת 4 הוגש, כי כך הורה בית משפט לעשות וזאת למרות שהנתבע 3 הבהיר ומבהיר כי אינו מורשה חתימה מטעם הנתבעת 4.

בסעיף 9 לתשובה נכתב: "יחד עם זאת, לגופו של עניין, המשיב לא הביע היתנגדות כי ייצוג המבקש וסיעת אמונה במשפט יהיה ייצוג נפרד, ואף כיום אינו מיתנגד לכך, ככל שהדבר נעשה כדין. אשר על כן, לעצם ייצוג עו"ד הלפר משאיר המבקש את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט הנכבד". המשיב 1 ציין כי לא ברור הכיצד מבוקש לחייבו בהוצאות שעה שהוא לא נידרש להגיב בבית משפט קמא לאף אחת מהבקשות בעיניינן הוגשה בקשת רשות העירעור.

...

ב) אני סבורה כי לא ניתן להשאיר את ההחלטות ולפיהן מחויב המבקש לייצג את הנתבעת 4 על כנן.

לפיכך, אני סבורה כי יש לאשר לעו"ד הלפר לייצג את עו"ד אטיאס בהליך קמא.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

משמדובר בתביעה שהוגשה כדין נגרמו לתובעת הוצאות כדלקמן: אגרת בית הדין בסך 1,599.79 ₪, שליחות בגין מסירת כתב התביעה והבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה לידי הנתבעת בסך 267 ₪ ובסך הכל 1,866.79 ₪.

אף כתב התביעה לא נימסר כדין למשרדי הנתבעת אלא הונח ב"קצביית בשר" הנמצאת במרכז הכפר מג'ד-אל-כרום ובעלי הקצבייה הוא זה שמסר את כתב התביעה לידי מורשה חתימה בנתבעת, מר פאדי סגיר.

הכרעה בהמשך להחלטת בית הדין מיום 5.9.23 עולה, איפוא, כי עילת התביעה מוצתה והמחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים עניינה סוגית החיוב בהוצאות ובשכר טירחת עו"ד. אשר לסוגית החיוב בהוצאות ובשכר טירחת עו"ד, כך קובעת תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצוו הראשון." בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים הרלוואנטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו בעיניין בית אורה אליו התייחסו הצדדים: "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבאנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.". לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ובחנתי את טענות הצדדים במסגרת סיכומיהם וכן לאחר שנתתי דעתי לשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה לסכום התביעה המקורי שהוגש בהתאם לנתונים שהיו בידי התובעת בזמן אמת וכן גובה החוב המעודכן, כמו גם התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין בסוג ההליך דנן וכן פעולות הצדדים לקידום ההליך והגעתם להסכמות שייתרו קיום דיון בתיק מצאתי, כי על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסכום כולל בסך 6,000 ₪.

...

מנגד, טענה הנתבעת כי דין בקשת התובעת לפסיקת הוצאות להידחות ויש להורות בנסיבות העניין, כי כל צד יישא בהוצאותיו.

כך התובעת אף לא טרחה לצרף אישור מסירה או כל ראיה אחרת על המצאת ההתראות לנתבעת ודין טענתה כי הנתבעת התעלמה מפניותיה להידחות על הסף.

הסכום הנתבע בגין הוצאות התובעת ושכר טרחת בא כוחה בסך 17,887 ₪ אינו ריאלי בנסיבות העניין ונתבע שלא בצדק ודינו להידחות על הסף.

הכרעה בהמשך להחלטת בית הדין מיום 5.9.23 עולה, אפוא, כי עילת התביעה מוצתה והמחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים עניינה סוגית החיוב בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד. אשר לסוגית החיוב בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד, כך קובעת תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון." בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים הרלוונטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו בעניין בית אורה אליו התייחסו הצדדים: "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.". לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ובחנתי את טענות הצדדים במסגרת סיכומיהם וכן לאחר שנתתי דעתי לשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה לסכום התביעה המקורי שהוגש בהתאם לנתונים שהיו בידי התובעת בזמן אמת וכן גובה החוב המעודכן, כמו גם התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין בסוג ההליך דנן וכן פעולות הצדדים לקידום ההליך והגעתם להסכמות שייתרו קיום דיון בתיק מצאתי, כי על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל בסך 6,000 ₪.

נקבע כי על התובעת: "להמציא את כתב התביעה על נספחיו, הזמנה לדין, וההחלטות שניתנו בתיק, כשהם מתורגמים לשפה האנגלית, במסירה אישית עם אישור מסירה לנתבעים בכתובותיהם הרשומות. המסירה תיכלול גם תירגום של תקנות 166 עד 169 לתקנות, לשפה האנגלית." ביום 09.01.2024 הגישה התובעת את הבקשה דנן, במסגרתה פירטה את ניסיונות ההמצאה שביצעה וביקשה לקבוע כי המסמכים שפורטו בהחלטה מיום 25.10.23 (להלן: "המסמכים") הומצאו לנתבע כדין מאחר שהוא סרב לקבלם.

בפסק הדין בעיניין נענה סיכם בית המשפט את הוראות אמנת האג לגבי דרך ביצוע ההמצאה - "ככלל, על המבקש להמציא כתב בית דין לנתבע המתגורר במדינה החתומה על האמנה, להגיש למנהל בתי המשפט (המשמש כרשות המרכזית לצרכי אמנת האג) בקשה באמצעות טופס המצורף כנספח לאמנה, להמצאת כתב בית הדין למען ידוע במדינת היעד." למרות האמור, בסעיף 10 לאמנה (תוספת ראשונה לתקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, תשל"ו-1975) נקבעה דרך חלופית לבצוע ההמצאה.

עוד נקבע שם, כי בנוסף בוצעה המצאה כדין לפי סעיף 10(ג) לאמנה לאחר שהוכח כי כתב התביעה הומצא לנמען במקום מגוריו באמצעות שלוח מורשה ומוסמך להמציא מסמכים משפטיים במדינת ניו-יורק.

בהקשר זה יצוין כי, אין בהוראות אמנת האג היתייחסות למקרה בו הנמען מסרב לקבל או לחתום על מסמכים, אך תקנה 161(4) לתקנות סד"א, שעניינה בהמצאה במסירה אישית, קובעת כי מיסמך שהונח במקום נראה לעיל בסמוך לדלת ביתו של נמען ייחשב כמסמך שהומצא כדין אם הנמען סרב לקבל את המסמך או סרב לאשר את קבלתו בכתב, או אם לא נמצא שום אדם שניתן להמציא לו את המסמך לפי תקנות אלה על אף שהשולח פעל בשקידה ראויה וסבירה כדי למסרו.

...

לאחר שבחנתי את טענות התובעת והמסמכים שצירפה, ולאחר עיון בנימוקי בית המשפט בעניין לאון ובפסיקה נוספת, השתכנעתי כי בענייננו לא בוצעה המצאה כדין.

נוכח ההבדלים בין שני המקרים, וכאשר המסמכים לא נמסרו בפועל לידי הנתבעים אף לא בהדבקתם לכתובות שצוינו, סבורני שאין להחיל בענייננו את כלל הידיעה.

לאור כל האמור, לא השתכנעתי שבנסיבות העניין יש להכיר בתקפות ההמצאה בחריגה מכללי האמנה והתקנות, משלא הוכח כי הנתבעים קיבלו בפועל את המסמכים ומשלא הוכח כי התובעת פעלה להמצאת המסמכים בהתאם להחלטה מיום 25.10.2023.