הצדדים חתמו על הסכם בוררות, במסגרתו הסכימו על זהות הבורר, ולכך, שבין היתר, הם מקבלים את דין התורה, הבורר יהיה מוסמך לפסוק לפי שיקול דעתו ללא נימוקים, וללא כפיפות לסדרי הדין (ראו הסכם הבוררות המצורף כנספח 3 לבקשת האישור).
דהיינו, אין אזכור בבקשה לעניין מאזן הנוחות, ולא ברור מדוע יש צורך להפקיד ערובה, חוץ מניסיון להפעיל לחץ על המשיב.
סכויי ההליך – למשיב טענות כבדות משקל כנגד פסק הבוררות: לשיטתו, עסקינן בהליך לא שיגרתי בעליל, רב הנסתר על הנגלה, ומעורר שאלות רבות על דרך ניהול הבוררות; פסק הבוררות מסתמך על הודעות "ווטספ" כתובות, שלא הוגשו לתיק הבוררות, לא צורפו לסיכומי המבקשת, לא ברור כיצד הוגשו לבורר, ובכל מקרה עולה כי מסמכים אלה, לא הועברו למשיב, אשר לא היתייחס, לא חקר ולא סיכם בעיניינם.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הנני מורה על דחיית הבקשה, ולהלן יבואר;
המסגרת הנורמאטיבית
סעיף 29 לחוק הבוררות קובע –
"(א) משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל-הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה.
...
סוף דבר
לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להפקדת ערובה – דחייה.
דין הבקשה לצו לגילוי מידע – דחייה.
בשים לב לתוצאה, ובהתאם לסעיף 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, הנני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב על סך כולל של 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים.
