בקשה לקביעת דרך ביצוע ההמצאה בהליכים משפטיים

לבקשת בית המשפט (כב' השופטת יעל בלכר) לפרט מהי דרך ההמצאה המבוקשת והאם המדינות אליהן מבוצעת ההמצאה חברות באמנה השיבה התובעת שהיא מבקשת להמציא את כתב התביעה לנתבעות 2 ו-3 באמצעות המחלקה לסיוע למדינות זרות בהנהלת בתי המשפט וזאת בהתאם לחוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998; האמנה בדבר המצאתם, בחוץ לארץ, של כתבי בי דין וכתבים שלא מבי דין בענינים אזרחיים או מסחריים, 1965 (להלן: "אמנת האג") ותקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, תשל"ו- 1975 (להלן: "תקנות לפי אמנת האג").

מי שהגיש את הבקשה הוא עו"ד אריה רייף המוסמך לייצג את הנתבעת-2 בעיניין סימני מסחר על ידי ייפוי כוח בו ייפתה הנתבעת-2 את כוחו לייצג אותה בעניינים משפטיים ובין היתר להגיש עבורה סימני מסחר ולבצע כל פעולה בשמה בפני רשם הפטנטים, סימני המסחר והמדגמים לרבות הגשת בקשות, כתבי טענות וטיעונים שונים ולקבל בעבורה מסמכים בהליכים הנ"ל. התובעת הוסיפה שהיא סבורה שהסימן המבוקש הוא שלב נוסף בניסיונות הנתבעת-2 להפר את זכויותיה ולפיכך הגישה היתנגדות לרישום הסימן.

סעיף 5 לאמנה קובע שמקום שיש לבצע את ההמצאה לידי הרשות המרכזית במדינה המקבלת, רשאית אותה רשות לבקש "כי הכתב ייכתב בשפה הרשמית, או באחת מן השפות הרשמיות, של המדינה המתבקשת, או כי יתורגם לשפה כאמור". סעיף 10 לאמנה, מקנה למדינת הייעוד זכות להיתנגד להמצאה ישירה של כתבי בי-דין.

...

דינן של טענות אלה להידחות.

בהקשר זה התייחס בית המשפט זה מכבר לבעל דין המבקש להתחמק מן הדין, וקבע דברים שיפים במשנה תוקף לאחר כניסת התקנות לתוקף ושעה שיפוי הכוח כלל לא הוגבל: "בשולי הדברים יוער, כי מן הראוי כי הכלל בדבר אפשרות הגבלת ייפוי הכוח מקבלת כתבי בי דין יפורש בצמצום. כלל זה מהווה פתח לניצול לרעה ולהתחמקות מן הדין, מקום בו למשל מחד, אין כתובת אליה ניתן להמציא את כתבי בי הדין, ומאידך, ברור כי עורך הדין נמצא בקשר רצוף עם הלקוח. במקרה האחרון מתקיימת תכלית תקנה 477 ואין לאפשר לנתבע לנצל טענות פרוצדורליות על מנת להתחמק מבירור ענייני של התביעה. החשש לניצול לרעה בא לידי ביטוי במקרה שלפנינו, בו התנהל הליך בבקשה לסעד זמני, עורך הדין ייצג את המשיבה 2, הוגש תצהיר, התנהל דיון ובה בעת שעורך הדין הגיש בקשה לבית המשפט בתיק העיקרי, נטענת טענה לאי המצאה כדין". (שם, ע' 9-10).

סוף דבר בנסיבות שפורטו דינה של הבקשה להתקבל בחלקה בכך שנקבע שעו"ד רייף מהווה נציגה של הנתבעת-2 לצורך קבלת כתב התביעה והעברתו לנתבעת-2.

ההליך המשפטי אינו יכול לשמש ככלי שרת בידי צד על מנת לזכות ביתרונות דיוניים או לסייע לבעל דין לאתר את יריבו.

בתקנה 167 נקבע: "167. (א) בעל דין המעוניין להמציא כתב טענות מחוץ לתחום המדינה, יגיש בקשה בכתב לשם קביעת דרך ביצוע ההמצאה; בתצהיר התומך בבקשה יפורטו העובדות המבססות את עילת התביעה, העובדות המבססות את עילת ההמצאה מחוץ לתחום המדינה ופירוט המקום שבו נמצא הנמען או ייתכן שנימצא.

אולם, חובת תום הלב חלה על שני הצדדים, ובעניינינו, נראה כי גם היתנהלותו של המשיב בהליכים אלה אינה עונה על דרישה זו. המשיב טוען, כי דחיית בקשתו לבצוע מסירת כתב התביעה למשרד עורכי דין מיתר, מפנה אותו לדרך חתחתים של המצאה מחוץ לתחום.

...

אף אני סבורה כי בנסיבות בהן בעל דין פועל באופן מודע בחוסר תום לב, על מנת למנוע ניהולו של הליך תקין, יש לפעול על פי הוראות תקנות 3-5 ולאפשר קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן.

לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל.

המשיב ישלם הוצאות הערעור בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית: המצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי התקנות החדשות לפי התקנות הקודמות, תובע שבקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט היה נידרש להראות כי הוא עומד בשלושה תנאים מצטברים שנבחנים בשלושה שלבים: "בשלב הראשון, מבקש ההיתר נידרש לשכנע את בית המשפט כי יש בידיו 'תביעה הראויה לטיעון' (good arguable case) בנוגע לעילת ההמצאה המנויה באחד מסעיפי המשנה של תקנה 500 לתקנות הישנות; זוהי רמת הוכחה נמוכה מזו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, קרי מאזן ההסתברויות [...]

בדברי ההסבר לתקנות החדשות נאמר כך: תקנות 166 ו-167 – באשר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט, ההסדר מותיר את עקרי המצב הקיים על כנו, בכפוף לקיומם של שני הבדלים עקריים: ראשית, בוטל הצורך בבקשה לקבלת היתר להמצאה מחוץ לתחום (שכיום רובן ככולן מתקבלות), אך בסמכותו של בית המשפט לקבוע את דרך ביצוע ההמצאה האמורה, לרבות את אופן הגשת כתבי הטענות, והוא אף רשאי למנוע את ההמצאה אם הוא סבור שהיא אינה ראויה (תקנה 167(ב)).

החשש מהכרעות סותרות ומהתדיינות כפולה יכול לקבל מענה הולם בדוקטרינות הנוהגות במשפט המקובל של הליך תלוי ועומד והשתק פלוגתה, או בדוקטרינות מקבילות, בין היתר לנוכח הקרבה המשפטית הלכאורית בין החברות שבשליטת גלעד (או שהוא מעיד מטעמן), אם כי איני קובע מסמרות.

...

סוף דבר מכל המקובץ נמצא כי דין בקשת De Well לכפור בסמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה של TW נגדה להתקבל.

פועל יוצא מן האמור הוא שדין התביעה דנא נגד De Well להימחק על הסף בהיעדר סמכות בינלאומית לבררה בישראל.

מאחר שהנתבעים הנוספים צורפו כנתבעים פורמליים בלבד ולא התבקש נגדם סעד (ראו החלטה מיום 9.9.2021), ממילא דין התביעה נגדם להימחק אף היא.

ביום 15.2.2021 הגישו המשיבים למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה אף בקשה להכיר בהמצאת הבקשה לתרו ארצות הברית באמצעות תרו ישראל כהמצאה תקפה לפי תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 482(א) ו-תקסד"א הישנות בהתאמה) או לפי תקנה 163(ג) לתקסד"א. לחלופין התבקש בית המשפט לקבוע דרך ביצוע להמצאה מחוץ לגבולות המדינה, בהתאם לתקנות 167-166 לתקסד"א. ביום 8.3.2022 היתקיים דיון לפני בית משפט קמא בבקשת ההמצאה, וביום 28.3.2022 ניתנה החלטתו אשר נגדה מכוונת הבקשה דנן.

יפים לעניין זה הדברים הבאים: המצאה או מסירת ההזמנה לנתבע, בהתאם לסדרי הדין הנוהגים בארץ, משמשת לא רק אמצעי להודיע לנתבע שניפתחו הליכים משפטיים, אלא היא גם מקנה לבית המשפט המוציא את ההזמנה את כוח השיפוט לגבי אותו נתבע ומטילה עליו בדרך זו את המרות של השיפוט הישראלי.

עמד על כך המלומד רוזן-צבי בספרו, כפי שנזכר גם על ידי חברי: "נראה שמתקין התקנות לא ביקש לשנות דבר מן הפרשנות המרחיבה שאותה אמצו בתי המשפט עובר לרפורמה, ששמה דגש על אינטנסיביות הקשר בין הנציג לבין הנמען ואינה מציבה רף גבוה ביחס למבחן השני שעניינו אופי הפעילות בישראל. כל שנידרש להוכיח ביחס למבחן אופי הפעילות בישראל הוא שהנציג מייצג את הנמען בישראל 'דרך קבע' וכי העניין נשוא התביעה הוא 'אותו העניין' שבו הנציג מייצג את החברה בישראל (קרי המבחן שנקבע בפסיקה ביחס ל'אותו העסק או אותה העבודה' בתקנות הישנות)" (יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 558 (2015)).

...

בשל חשיבותן של שאלות אלו, החלטנו להכריע בבקשה במותב תלתא.

ואולם, מכל הטעמים שהובאו לעיל, אני סבור כי הבחינה שערך בית המשפט קמא איננה מספיקה להכרעה בדבר תוקפה של המצאה לנציג על פי תקנה זו, שכן אין בה כדי ללמד על עמידה במכלול התנאים שמציב סעיף 163(ג) לתקסד"א על פי לשונו, תנאים שנועדו להבטיח שהוגשמה גם תכלית רכישת הסמכות, העומדת אף היא ביסוד התקנה, ככל שמדובר בהמצאת כתב הטענות הראשון.

ואולם בקשה זו לא נבחנה כלל בהחלטה מושא ההליך שלפנינו, ולפיכך אין מנוס מלהשיב את התיק לבית המשפט קמא על מנת שישלים את אשר החסיר.

נוכח כל האמור, לו תישמע דעתי, הערעור יתקבל, כך שהתיק יוחזר למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי לדיון בבקשתם החלופית של המשיבים – המצאה לפי תקנות 167-166 לתקסד"א החדשות.

אופיס טקסטיל עתרה ביום 27.07.2022 בבקשה לקביעת דרך ביצוע המצאה מחוץ לתחום, בהתאם לתקנה 167 לתקסד"א. בבקשה נטען לקיומן של מספר עילות המצאה (הקבועות בתקנות 166(4), 166(4א) ו-166(5) לתקסד"א), וכן כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לידון במחלוקת.

עד כאן קביעותיו של בית משפט קמא – שהמסקנה המשפטית הנובעת מהן, היא כי דין הבקשה לכפירה בסמכותו, דחייה.

בית המשפט קבע כי על אופיס טקסטיל הנטל להראות כי "ראוי שההליך יתנהל בישראל". זאת, בהתבסס על פסיקות עבר של בית המשפט העליון, לפיהן במקרה של המצאה מחוץ לתחום, הוטל הנטל על התובע להראות כי ראוי שההליך יתנהל בישראל.

...

]השופט ח' כבוב: ] על איזה צד להליך מוטל הנטל להוכיח את סוגית נאותות הפורום, בפרט לאחר התקנת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א); והאם בנסיבות ההליך דנן יישום מבחני המשנה לשאלת 'נאותות הפורום' מוביל למסקנה כי כפות המאזניים מעוינות כפי שקבע בית משפט קמא, אם לאו – אלו השאלות העיקריות הניצבות לפתחינו במסגרת ההליך דנן.

למעלה מן הצורך יוער, שניתן להניח, כי לוּ היה בית משפט קמא שוקל את עובדת סגירת מפעלה של אופיס טקסטיל, עת איזן בין הזיקות השונות – היה בכך כדי לחזק, אף אם במעט, את המסקנה אליה הגיע ביחס לזיקות שנמנו ולאיזון ביניהן.

יוצא אפוא, כי מטיבו של הסכסוך, לרבות מהסעד הכספי המבוקש במסגרתו (להבדיל, למשל, מסעד של פעולות אכיפה אשר יהא מקום לבצען בישראל: ע"א 4025/13 וויליאם נ' deutsche telekon ag, פסקה יא (06.11.2014)) – לא צומחים שיקולים ציבוריים כבדי משקל שיש בהם כדי להטות את הכף לאיזה מן הפורומים הנטענים.

סוף דבר לוּ תשמע דעתי, אציע לחבריי לדחות את ערעורה של אופיס טקסטיל ולהותיר את פסיקת בית המשפט המחוזי, אשר הורה על מחיקת התביעה, על כנה.