בקשה לצירוף ראיות נוספות בתביעת החזרת ילד חטוף לפי אמנת האג

העובדה שהמדינה פועלת באמצעות זרועותיה השונות, אינה משנה מעובדה זו. מכאן גם, שהתיקון שהתבקש מאוחר יותר, לא היה להוספת "נתבעת", כנטען, אלא להוספת עילת תביעה המייחסת רשלנות נוספת לזרוע נוספת של המדינה.

תצהירי המדינה וראיותיה הוגשו ביום 19.1.2014 וכללו את אלו: תצהיר מנהלת תחום פלילי ונוער בחטיבת המזכירויות של הנהלת בתי המשפט, העוסקת בין השאר, בנושא צוי עיכוב יציאה מן הארץ; תעודת עובד ציבור של רכזת בכירה באגף מירשם ומעמד ברשות האוכלוסין במשרד הפנים, בעיניין מועד הנפקת דרכונו של הקטין ומועד יציאתו מהארץ; תצהיר של ראש מחלקת חקירות בתחנת המישטרה בנתניה, בעיניין תלונת התובע, מועד סגירת תיק החקירה, מועד משוער של ביעור התיק והעדר כל פניה נוספת מצד התובע מאז הוגשה התלונה ועד הגשת התביעה; חוות-דעת מומחה של קצין מדור נפגעי עבירה בחטיבת החקירות, בדרגת רב פקד, האמון על נושא חטיפת ילדים והטיפול בעיניין על-פי אמנת האג; תצהיר החוקר הפרטי שאיתר את כתובת גרושתו של התובע בארצות הברית; תצהיר המזכירה הראשית בבית המשפט לעינייני מישפחה ברמת-גן. לכל התצהירים מטעם המדינה צורפו מסמכים רבים, שיוזכרו ככל שנדרש אליהם.

רק אז, עת נודע שהם בארצות הברית, מדינה החתומה על אמנת האג להשבת ילדים חטופים, נודעה רשלנות המישטרה, אשר לטענת התובע, יכולה הייתה לדעת עובדות אלו שנים קודם לכן, אילו נחקרה התלונה כנדרש.

...

(5) התיישנות - סיכום המסקנה העולה מכל האמור היא אפוא, שעילת התביעה הנדונה נולדה עוד בחודש נובמבר 2000, עת הוגשה תלונת התובע במשטרה.

התוצאה היא אפוא, כי אין מנוס מדחיית התביעה מחמת התיישנותה.

מכל הטעמים שעליהם עמדנו וכאמור, התביעה הנדונה התיישנה ולפיכך היא נדחית.

ביום 10.11.2013 הגיש המבקש תביעה על פי האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים (כמופיע [בתוספת לחוק](http://www.nevo.co.il/law/74900/1T) אמנת האג) (להלן: האמנה), בה ביקש להורות על החזרת הקטינות להולנד על מנת שיוכל לטוס עמן למיאמי.

בפסק הדין עמד בית המשפט על הנפקות הראייתית שיש לכך שהמבקש לא התייצב להעיד במהלך ההליך, וקבע כי לא נפל פגם בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לעינייני מישפחה.

דיון והכרעה כלל הוא כי בתי המשפט נוהגים בגמישות דיונית מקום בו טובתם של קטינים עומדת על הפרק, דוגמאת דיני האימוץ, סוגיות הקשורות לאמנת האג ונושאים נוספים.

לאחר שנטשה המשפחה את מיאמי לתקופה של שנתיים, שבמהלכן גרה שנה בהולנד ושנה בישראל, ונטשה אותה פעם נוספת לאחר שחזרה אליה למשך שנה אחת, ובצרוף יתר הממצאים העובדתיים שהוזכרו – הרי שלא ניתן לומר כי מרכז חייהן של הקטינות מצוי במיאמי.

...

] מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגני הנשיא י' צבן ומ' דרורי וכב' השופט מ' סובל) במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת א' שמאי-כתב), אשר דחה את תביעת המבקש להשיב את שתי בנותיו הקטינות (להלן: הקטינות) לארצות-הברית בהתאם ל[חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים)](http://www.nevo.co.il/law/74900), התשנ"א-1991).

על יסוד הממצאים שנקבעו, המסקנה המשותפת אליה הגיעו בתי המשפט קמא מעוגנת בדין ותואמת את דרישות האמנה.

המסקנה אינה מפתיעה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המדובר בתביעה להשבת קטינים חטופים לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א - רקע התביעה מתייחסת לשנים משלושת ילדיהם המשותפים של הצדדים: פלונית (ילידת 2004 ) ופלוני (יליד 2008(.

הערה בטרם דיון בטרם נפנה איפוא לידון בשתי טענות ההגנה אציין, כי בשני הדיונים ניסה בית המשפט להביא את הצדדים לידי פיתרון מוסכם, חלקי (דוגמאת הסכמה לגבי המועד והמקום בו תדון בהמשך תביעת המשמורת ו/או ההגירה) או מלא (בין היתר הועלתה האפשרות שהקטינים ייוותרו עם אביהם בישראל וייקבעו הסדרי ראיה רחבים ביותר, בישראל ובאוסטרליה, במימון הנתבע ותוך העמדת בטוחות, וכמובן שקיימים פיתרונות נוספים).

( במועד שנקבע לחזרתו של הקטין לאוסטרליה (כאמור מעלה לתובעת הוצג כרטיס טיסה ליום 16.1.17 לשיטת התובעת, לפני מועד זה לא התגבשה חטיפה, והתובעת לא היתה יכולה לידרוש את השבתו של הקטין: "כיצד יכלה התובעת לבוא בפני בית המשפט לפני יום 8.2.17 בתום לב בבקשה להורות על החזרת הילדים...

כן מוצא הנתבע תימוכין לשיטתו ב אם כי מעיון בדברים לגופם, והאופן בו התפרשו בפסיקה הבינלאומית, ספק אם 22 ) Report by Elisa Perez-Vera הם תומכים דוקא בשיטת הנתבע, שכן הם אינם מתייחסים דוקא ל-"תחרות" בין המועד המוסכם למועד מוקדם יותר של "הפרה צפויה" אלא למקרה בו ההסכמה לנסיעה היתה ללא תאריך מוגדר ואז ניתנה הודעה הנזכר בספרם של מורן ושותפיו (לא צורף עותק מפסק Bickerton על סיום ההסכמה) ובפסק הדין בעיניין .

...

מבלי לחשוף את תוכן הדברים שאמרו הילדים ביחידת הסיוע, סבורני כי ניתן לציין שמסקנת העו"ס בחתימת דיווחה על השיחה עם הקטינים היתה, שבמידה ויימשך המצב הנוכחי "קיים חשש לפגיעה בהתפתחותם

ביום 4.2.18 הודיע ב"כ התובעת, כי עוד ביום חמישי בערב הודיע הנתבע, שהקטינה כבר קבעה 13 ) תכניות ולא תפגוש את אמה, וכן כי בסופו של דבר ביום שישי בבוקר אכן פגשה התובעת את הקטינה למשך 25 דקות בלבד (נטען, שהקטינה אמרה שהיא צריכה לחזור לסייע בהכנות לשבת), והמפגש עם הקטין בוטל לחלוטין, כך שהתובעת חזרה לאוסטרליה בלי לראות את בנה.

סוף דבר סוף דבר התביעה להשבת הקטינים לאוסטרליה מתקבלת.

לפני תביעת התובע (להלן גם: "האב") לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) תשנ"א- 1991 (להלן: "האמנה") להורות על השבת בתו הקטינה למקום המגורים הקבוע לטענת האב שהנו בקליפורניה, בסן פרנסיסקו.

האב טוען כי לא היתקיימה טענת ההסכמה על פי האמנה מאחר והוא לא הסכים מעולם לאי החזרת הקטינה לארה"ב ולא השלים עם פעולות האם, ומייד כאשר נודע לו על מעשיה של האם הגיש את התביעה.

אשר תקפה עד ליום 23.2.2025 לתובע הסכם העסקה עם חברה אמריקאית (צורף כנספח ו' לכתב התביעה, וכן צורפו על ידו 25  מסמכים נוספים לגבי העסקתו ותנאיה במסגרת בקשה 2 ביום 26.2.2020 ).

הראיות כי הצדדים הגיעו לישראל לתקופה מוסכמת, קצובה וזמנית שלהם ושל הקטינה– הצדדים קנו כרטיס טיסה משפחתי "הלוך ושוב" לארה"ב (צורף כנספח ט"ו לכתב התביעה 2  וכן הוגש כרטיס טיסה מעודכן נדחה ביום 12.3.2020 במסגרת בקשה 11 על ידי התובע).

לזכויות ביקור בהתאם לאמנה זו, רשאיות הרשויות השיפוטיות או המינהליות להורות, לפי הצורך, לאדם אשר הרחיק את הילד או לא החזירו או אשר מנע מימוש זכויות ביקור, לשלם את ההוצאות ההכרחיות שנגרמו למבקש, או שנגרמו מטעמו, לרבות הוצאות נסיעה, עלויות או תשלומים שנעשו לשם איתור הילד, הוצאות עבור ייצוג משפטי של המבקש, ואלה שלעניין החזרת הילד".

...

אשר על כן ולאור האמור לעיל אני קובעת כי לא התקיים חריג החשש החמור בענייננו לגבי שני הנזקים שנטענו על ידי האם.

אני סבורה כי פסיקה זו, אף אם איננה ריאלית ואיננה מהווה שיפוי מוחלט של הוצאותיו של האב תהווה שיפוי מסויים שיש בו כדי להוות סכום מאוזן בין הצדדים הלוקח בחשבון את מהירותו של ההליך עם המאמצים הרבים שהשקיעו ב"כ שני הצדדים בניהולו.

סיכום אשר על כן ולאור התקיימות תנאי האמנה, אני מורה על קבלת התביעה ועל החזרתה של הקטינה לארה"ב, קליפורניה, סן פרנסיסקו.

לפני תביעת התובע להשבת הקטין, בנם המשותף של הצדדים, לאוקראינה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991 (להלן: "החוק").

הגשת ראיות נוספות באיחור טרם מתן פסק הדין, נידרשת החלטה בבקשה לצרוף אסמכתאות למצב המילחמה באוקראינה, שמהוה בסיס לאחת מהגנות הנתבעת.

תקנה 108(ב) לתקנות הנ"ל קובעת : "טען המשיב כי החזרת הילד תחשוף אותו לנזק כאמור בסעיף 13(ב) בתוספת לחוק אמנת האג, או כי החזרת הילד פוגעת בעקרונות המפורטים בסעיף 20 בתוספת לחוק האמור, יביא ראיות ברורות ומשכנעות לביסוס טענתו, ורשאי בית המשפט לידרוש ממנו להביא ראיות נוספות לשם כך". הגישה לגבי סדר הדין וראיות הנה גמישה דוקא בשל מטרת החוק.

ראו למשל בע"מ 5313/21 פלוני נ' פלונית, 25.8.2021: "חוק אמנת האג הקנה מעמד נורמאטיבי מחייב לאמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים, שנחתמה בהאג ביום 25.10.1980 (להלן: אמנת האג או האמנה). האמנה ביקשה להביא לשיתוף פעולה בין מדינות העולם בהתמודדות עם תופעת חטיפת ילדים על ידי מי מהוריהם, אשר החריפה עם העלייה בשעורי הגירושין ועם הניידות ההולכת וגוברת בין מדינות העולם (בע"מ 672/06 פלוני נ' פלונית, פ"ד סא(3) 247, 263 (2006) (להלן: עניין פלוני)). תכליותיה של האמנה הן להבטיח את החזרתם המיידית של קטינים (עד גיל 16) אשר הורחקו אל מדינה מתקשרת באמנה או לא הוחזרו ממנה שלא כדין, ולהבטיח כי זכויות משמורת וביקור על פי דינה של מדינה מתקשרת יכובדו ביעילות בשאר המדינות המתקשרות (סעיף 1 לאמנה). כדי להגן על תכליות אלו קובעת האמנה סעד המהוה מעין "עזרה ראשונה", אשר בגדריו מחויבות המדינות המתקשרות להורות על החזרת הילד החטוף אל המדינה ממנה נחטף בדחיפות ובמהירות האפשרית (סעיף 2 לאמנה; בע"מ 741/11‏ פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 9 (17.5.2011); ע"א 7206/93 גבאי נ' גבאי, פ"ד נא(2) 241, 256 (1997) (להלן: עניין גבאי)).

התובע פעל מיידית באוקראינה הן להגשת תלונה לרשויות על חטיפה בהליכים לפי אמנת האג באוקראינה בארה"ב, ובפולין, עד שכל אחת מהרשויות החזירה את הטיפול עקב העברת הקטין לישראל.

...

אני קובעת כי די בכך כדי לקבוע כי הנתבעת הרחיקה את הקטין ממקום מגוריו הקבוע תוך הפרת זכויות המשמורת, למצער על בסיס הסכמתה בהתנהגות לחיי הקטין אצל אביו במשך לא פחות מחמש שנים.

הסכמה כזו לא השתכללה, ואני דוחה את הטענה לפיה משלוח הצעת הפשרה מהווה הסכמה להרחקה או לאי ההחזרה או השלמה עימן לאחר מעשה (סעיף 13(א) לאמנה).

אני קובעת כי תיאור המצב בו הקטין ואביו מסתתרים במקלטים ומרתפים, אינם שוהים בדירה, ישנן אזעקות, הלימודים הינם מקוונים, ונגרמת ירידה בלימודים, הקטין אינו יכול לצאת מהבית, ולכן אינו עוסק בפעילות גופנית, אינו מקבל טיפול רפואי מעידים על סיכון לנזק חמור, המהווה חריג לחובת הרשויות להורות על השבתו למקום מגוריו הרגיל.

אשר על כן אני דוחה את עתירת הנתבעת למנוע החזרת הקטין לאוקראינה על בסיס אלימות או הזנחה של אביו.

כסעד ביניים, ועד להחלטה אחרת על ידי בית המשפט המוסמך, אני קובעת כי הקשר בין הקטין לאב יתקיים יום כן יום לא בשיחת וידיאו בשעה 19:00, והנתבעת היא האחראית לקיום השיחה.

עם זאת, ולאור קביעותיי בעניין התנהלותה בהרחקת הקטין בניגוד לסירוב אביו, המעבר ממדינה למדינה, והנסיון בפועל לנהל את תיק המשמורת בישראל חלף הליך שנפתח באוקראינה כדין, אני קובעת כי התביעה נדחית, ללא חיוב בהוצאות משפט.