בקשה לצירוף יורשים נוספים בתביעה על עיזבון

בשולי פסק הדין נכתב, כי "ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער". ביום 14.10.2021 הגישה דינאמיקה ערעור על פסק הדין (ע"ע 36041-10-21; להלן – ערעור דינאמיקה), במסגרתו ערערה על רכיבים אלה של פסק הדין: קביעת בית הדין "בדבר צרופם של כל יורשי המנוח כצד להליך במסגרת פסק הדין", הגם שלא צוינו כצד פורמלי לתביעה; חיובה של דינאמיקה בתשלום דמי ההבראה, ושיעורם.

כך, בעוד שבערעור דינאמיקה משיגה האחרונה על צירוף כלל יורשי המנוח כתובעים נוספים "ועל כך שלא נדחתה התביעה נגד המערער 1, עיזבון המנוח", הרי שהערעור שהגישו המשיבים הנו, בין היתר, על הסכומים שנפסקו לזכות היורשים ברכיבים שונים ועל דחיית התביעה ככל שהיא נוגעת לרכיב השעות הנוספות.

...

ראשית, אין בידינו לקבל את טענת דינמיקה כאילו המשיבים לא הגישו בקשה חלופית להארכת מועד.

כללו של דבר: בהינתן הליך תלוי ועומד בעל זיקה לערעור שהוגש על ידי המשיבים, ובהינתן שערעור המשיבים מעלה טענות הראויות לבחינת ערכאת הערעור, לא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעתה של הרשמת אשר קבעה כי יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור המשיבים.

סוף דבר הערעור נדחה.

בהחלטתי מיום 29.7.21 בבקשת התובעים "לעידכון רשימת התובעים" כך שיירשמו כלל יורשי המנוח אברהים, בהתאם לרשימה ולצווי הירושה שצורפו לאותה בקשה, התרתי את תיקון התביעה על דרך של צרופם של התובעים בעניינים שהנתבעות הותירו לשיקול דעתי.

גם אם נניח שהנתבעת צודקת בטענתה כי חלק מזכויות המנוח אברהים עברו לבנו ח'ליל (טענה שגויה ומוכחשת), הרי שמאחר שיורשי המנוח ח'ליל מצורפים לתביעה (בהסכמת הנתבעת) ביחס לחלקות 192 ו- 260, הרי שיש לאפשר להם לתבוע את חלקם בחלקה 13, בהתאם לפסק הדין בעיניין תומא [רע"א 7330/17 תומא נ' רשות מקרקעי ישראל (נבו 19.3.2018)] שבו נקבע כי תיקון כתב התביעה כך שיחול גם על זכויות עזבונות נוספים במקרקעין, אינו נסב על עילת תביעה חדשה.

בקשה לדחייה על הסף של התביעה ביחס לחלקה 13, נדחתה בהחלטתי מיום 29.7.2021: "באשר לבקשה לצרוף יורשי המנוח חליל ביחס לחלקה 13, מקובל עליי כי אם תביעת יורשי המנוח חליל ביחס לחלקה זו, היא תביעה עצמאית של יורשי המנוח חליל (מכח יפוי הכח הבלתי חוזר משנת 1954), ולא מכוח עיזבונו של המנוח אברהים, הרי שמדובר בתביעה חדשה שאין לאפשר תקונה, משום שיהא בכך לעקוף את ההתיישנות שנקבעה בהילכת ארידור.

...

באשר לבקשה לצירוף יורשי המנוח ח'ליל ביחס לחלקה 13 (בקשה לה התנגדו הנתבעות), קבעתי כי מקובל עליי שאם תביעת יורשי המנוח ח'ליל ביחס לחלקה זו, היא תביעה עצמאית שלהם מכוח ייפוי הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר מיום 13.9.1956, ולא מכוח עזבונו של המנוח אבראהים, הרי שמדובר בתביעה חדשה שאין לאפשר תיקונה, משום שיהא בכך לעקוף את ההתיישנות שנקבעה בהלכת ארידור [דנ"א 1595/06 עזבון המנוח ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה, פ"ד סו(2) 58 (2013)].

הטענה לזכאות לפיצוי עד ליום התשלום בפועל: לעת הזו, אין בידי לקבל את דרישת התובעים לחישוב דמי החכירה האבודים עד ליום התשלום בפועל, לנוכח הלכת טבר [ע"א 6744/20 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' טבר (נבו 7.7.2022)], המהווה תקדים מחייב, ממנה עולה כי דמי החכירה האבודים יחושבו החל ממועד תפיסת החזקה על ידי המדינה ועד למועד הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי.

יחד עם זאת, משתלוי ועומד, דיון נוסף בסוגיה זו, אני סבורה כי יש לעכב את ההכרעה בנקודה זו עד למתן פסק הדין בדיון הנוסף (דנ"א 5676/22 ו- 5735/22).

סוף דבר: אני מורה כי דמי החכירה יחושבו בהתאם למתווה המפורט שנקבע בהלכת טבר, ועל פי התחשיב המוסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של החלטה (40/120 חלקים בחלקה 192; 32/64 חלקים בחלקה 260; ו- 8/13 חלקים בחלקה 13).

ביום 01/12/14 לאחר שמיעת ראיות הצדדים, ניתן פסק דין בתביעה על ידי כב' השופטת שושנה שטמר, בגדריו נקבע, בין היתר, כי התובע הוכיח כי היתה עסקה בינו לבין הנתבעים, למעט הנתבע מס' 22, ועל כן רשאי התובע להרשם כבעלים בחלקות אותם תבע, למעט בחלקים הרשומים על שם אסמאעיל המנוח.

ביום 29/12/15 הגיש התובע בקשה לתיקון פסיקתא, בגדרה טען כי נפלו טעויות בפסיקתא שנחתמה, כמפורט להלן: לטענת התובע הוא הגיש פסיקתא ובקש בטעות להרשם כבעלים של 25/64 חלקים מחלקה 31 גוש 18980, המהוים שטח של 1241 מ"ר, למרות שעל פי פסק הדין ונסח הטאבו, הוא זכאי להרשם כבעלים של החלקים 29/64, המהוים שטח של 1440 מ"ר; עוד טען התובע כי בפסיקתא שהגיש הוא ביקש להרשם כבעלים של 25/64 חלקים מחלקה 30 גוש 18980, המהוים שטח של 567 מ"ר, למרות שעל פי פסק הדין ונוסח הרישום הוא זכאי להרשם כבעלים של החלקים 29/64 המהוים שטח של 658 מ"ר; בנוסף טען התובע כי בפסיקתא שהגיש הוא ביקש להרשם כבעלים של 25/64 חלקים מחלקה 32 גוש 18980 המהוים שטח של 653 מ"ר, למרות שעל פי פסק הדין ונסח הרישום הוא זכאי להרשם כבעלים של החלקים 29/64 המהוים שטח של 409 מ"ר; עוד ביקש התובע לרשום בפסיקתא את השם של עיזבון המנוחה פאטמה סעיד תיתי.

ראשית נטען כי עם פטירת התובע, היה על המבקשים לצרף את כל יורשיו כמשיבים בבקשה היות ועומדת להם זכות להשמיע את עמדתם לבקשה.

...

לפיכך, כאשר הפסיקתא היתה אמורה לשקף את האמור בפסק הדין ומשלא עלה בידי המבקשים במסגרת בקשתם לבסס כי נפל פגם מהותי בפסיקתא אין מקום להיעתר לבקשה.

עוד יצוין, כי אף בבחינת הבקשה לאור הוראות סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שעניינו תיקון טעות בפסק הדין או בהחלטה, נראה כי אין מקום להיעתר לבקשה, הן בשל העיכוב בהגשתה – בחלוף 21 ימים מיום מתן הפסיקתא, והן מחמת כך שלא הוכח כי נפלה טעות בפסיקתא שניתנה.

נוכח האמור, משלא הוכיחו המבקשים כי נפל פגם היורד לשורשו של ההליך ומשלא הוכיחו הצדקה אחרת לביטול הפסיקתא, דין הבקשה להידחות.

פלדמן העיד בחקירתו בעמ' 237 לפרוטוקול שורות 25-26: "האם זה נכון שבהסכם 2010 אברהם ושרה לא הצהירו שהם מינהלי החברה? ת. נכון... הם לא רשמו [בהסכם 2010 שהם חותמים – י.ג] כמנהלי החברה". פלדמן הודה בחקירתו: "ש. אתה יודע שיש יורשים נוספים? ת. נכון" [עמ' 238 לפרוטוקול שורות 4-5]; "ש. ב-2010 אתה לא ראית צו מינוי מנהל עזבון? ת. נכון. ש. אתה גם לא ראית ייפוי כוח של שאר היורשים נתנו לאברהם ולשרה, ייפוי כוח לחתום על הסכם הדיירות המוגנת? ת. אמת" [עמ' 234 לפרוטוקול שורות 8-12]; "ש. אם הם [אברהם גולדה ושרה פרידמן – י.ג] מיופיי כוח של שאר היורשים, והם חותמים מכוח ייפוי כוח, סביר שייפוי כוח יוצג בפניך או יצורף להסכם? ת. הם לא הציגו לי" [עמ' 238 לפרוטוקול שורות 6-7]; "ש. האם היה לך קשר עם שאר היורשים מ-2010 עד 2017? ת. לא, שום קשר" [עמ' 243 שורות 13-14].

בתביעה הנוספת שאוחדה, נתבקש ביהמ"ש בסעיף 100 לתביעה ליתן רשות לפיצול סעדים ביחס לנתבעים: אברהם גולדה, נאוה גודינר כרמי וחב' מזכרת בצלאל בע"מ. ב"כ הצדדים הסכימו בעמ' 259 שורה 5, שההתייחסות לעניין הבקשה לפיצול הסעדים תובא בשלב הסיכומים.

...

משבטל הסכם הדיירות המוגנת מ-2010 עקב העדר הרשאה, התוצאה היא שלא שולמה תמורה בהסכם 2017, ודין הסכם 2017 – בטלות.

סוף דבר מוצהר בזה על בטלות הסכם הדיירות המוגנת במרתף מ-16.8.10, ועל בטלות הסכם מכירת מחצית הזכויות במרתף מ-30.1.17.

הזכויות שנרשמו במרשם המקרקעין בגוש 6212 חלקה 141 תת חלקה 1 בבעלות מיטרני שרה ופלדמן יורם יוחזרו לבעלות חב' מזכרת בצלאל בע"מ. התביעה להורות למנהלי חב' מזכרת בצלאל בע"מ לאשרר בדיעבד את הסכם המכר של מחצית הזכויות במרתף מ-30.1.17 – נדחית.

הבקשה להצהרת מוות נעתרה, וביום 2.5.01 ניתן על ידי כב' השופט מנחם הכהן פסק דין הקובע: "לאור החומר שבתיק, ולאור הודעתו של היועץ המשפטי לממשלה ועפ"י חוק הצהרות מוות, התשי"ב-1982, אני קובע כי המנוח עטאללה ג'רייס אבו-הדבה שמקום מגוריו היה בבית ג'אללה ניספה בעת מלחמת העולם הראשונה בין השנים 1916-1915". בהמשך, עו"ד היקרי פנה לרשם לעינייני ירושה בירושלים בבקשה למתן צו ירושה לגבי עיזבונו של עטאללה-נ. כמו כן התבקשו צוי ירושה לאנשים נוספים.

הבקשה הוגשה הן ביחס לשלוש החלקות הרשומות על שמו של איבראהים (ולטענת התובע על שם "יורשי איבראהים", ועל כך בהמשך), והן ביחס לחלקה הרשומה על שמו של עטאללה.

שאלת הנפקדות בראשית פרק זה יש לציין, כי בתחילה התובע הגיש את התובענה בתיק זה (הדבר היה בדרך המרצת פתיחה) רק נגד הנתבעות ונגד נתבעים 4 ו-5, רשם המקרקעין בירושלים והמנהל האזרחי באיו"ש. ביום 12.7.16 האפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן: "האנ"נ) ביקש לצרף אותו כבעל דין נוסף בתיק, הואיל ולדבריו אליאס והתובע הם נפקדים לפי חוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (ר' "בקשה לצרוף משיב" מיום 12.7.16).

...

יוצא אפוא, שהמחלוקת העיקרית הקיימת בין הצדדים היא בשאלה, מי הוא עטאללה "האמיתי"? (ר' סעיף 4 לסיכומי הנתבעות, וסעיף 10 לסיכומי התשובה של התובע).

הואיל וקיימת אפשרות שההליך יהיה מורכב, אני מחליט כדלהלן: במידה והגורמים המוסמכים יחליטו להפעיל ביחס לחלקה את הסמכויות המוקנות להם בחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950, עליהם לעשות זאת עד ליום 3.11.24.

אם יעשו זאת – זכויותיו של התובע וטענותיו לגבי ההחלטה שתתקבל שמורות לו. במידה והגורמים המוסמכים יודיעו לתובע לפני יום 3.11.24 שאין בכוונתם להפעיל ביחס לחלקה את הסמכויות המוקנות להם בחוק, או שהגורמים המוסמכים לא יעשו זאת עד ליום 3.11.24, כי אז התביעה מתקבלת במובן זה שאני קובע, כי על רשם המקרקעין לרשום את התובע כבעלים של 15995/33548 חלקים מהחלקה הרשומה כיום כחלקה 8 (לא מוסדר) בגוש 30991, ספר מספר 1015 בדף 8632 (חלקה 1970 לשעבר).

אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע הוצאות בסכום של 75,000 ₪.